יְהוּדִי מֵהָעִיר ווילקומיר (לִיטָא) שֶׁעָסַק בְּמִסְחַר טַבָּק נָסַע פַּעַם לְאֵזוֹר הָעִיר נייז'ין – (מאלורוסיה), לִקְנוֹת שָׁם טַבָּק לְמִסְחָרוֹ. הוּא לֹא הִשְׁתַּיֵּךְ לַעֲדַת הַחֲסִידִים, אַךְ הָיָה יְדִידוֹ הַנֶּאֱמָן שֶׁל הָרַב הֶחָסִיד רַבִּי יַעֲקֹב קווידניר ז"ַּל (מְחַבֵּר הַסֵּפֶר 'מְצָרֵף הָעֲבוֹדָה'), גַּם הוּא תּוֹשָׁב ווילקומיר.

לִפְנֵי נְסִיעָתוֹ נִכְנַס לְהִפָּרֵד בִּבְרָכָה מֵרַבִּי יַעֲקֹב, כַּנָּהוּג בֵּין יְדִידִים וְאוֹהֲבִים. אָמַר לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב: "יְדִידִי! אַף עַל פִּי שֶׁאֵינְךָ נִמְנֶה עַל עֲדַת הַחֲסִידִים, בְּכָל זֹאת, מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה בנייז'ין, תֵּלֵךְ לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הַגָּנוּז שָׁם, הוּא אַדְמוֹ"ר הָאֶמְצָעִי מליובאוויטש, בְּנוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן בַּעַל ה'תַּנְיָא'". הִבְטִיחַ הַיָּדִיד שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵּן.

הַסּוֹחֵר נָסַע לְדַרְכּוֹ, וְהִתְעַכֵּב בַּדֶּרֶךְ יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁנָה, כִּי הָרַכֶּבֶת עֲדַיִן לֹא הָיְתָה בָּאָרֶץ, וְהַדֶּרֶךְ מווילקומיר שֶׁבְּלִיטָא לנייז'ין שֶׁבְּרוּסְיָה הַקְּטַנָּה (מאלורוסיה) הָיְתָה אֲרֻכָּה וְקָשָׁה. עֲסָקָיו בַּדֶּרֶךְ לֹא צָלְחוּ.

בְּאוֹתוֹ זְמַן חָלְתָה אִשְׁתּוֹ בְּמַחֲלָה קָשָׁה, וְהָרוֹפְאִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ לְחַיֶּיהָ. פַּעַם, הִיא הִתְעַלְּפָה וּשְׁלוֹשָׁה רוֹפְאִים מֻמְחִים יָשְׁבוּ לְיָדָהּ כָּל הַלַּיְלָה, אַךְ לֹא יָכְלוּ לְעוֹרְרָהּ. הֵם הִתְיָאֲשׁוּ וְעָזְבוּ אֶת הַבַּיִת. מַצָּב זֶה נִמְשַׁךְ עַד שָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר. אַחַר כָּךְ הִתְעוֹרְרָה פִּתְאוֹם וְאַט אַט חָזְרָה לְאֵיתָנָה. בְּמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים הִבְרִיאָה לְגַמְרֵי בְּלִי רוֹפְאִים אוֹ תְּרוּפוֹת. הַדָּבָר הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינַי כָּל רוֹאֶיהָ, וְהָרוֹפְאִים הִתְפַּלְּאוּ עוֹד יוֹתֵר.

אַחֲרַי כַּמָּה חֳדָשִׁים חָזַר הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ. לִפְנֵי שֶׁפָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ וְהֶחְלִיף אֶת בִּגְדֵי הַדֶּרֶךְ, רָץ בִּמְהִירוּת לִידִידוֹ רַבִּי יַעֲקֹב. נָתַן לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' וּשְׁאָלוֹ: "הַאִם זוֹ דֶּרֶךְ-אֶרֶץ, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא הָיִיתָ בְּבֵיתְךָ יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁנָה, לֹא הִתְעַכַּבְתְּ בְּבֵיתְךָ שָׁעָה קַלָּה לְשַׂמֵּחַ אֶת אִשְׁתְּךָ וּבְנֵי בֵּיתְךָ, וְרַצְתָּ תֵּכֶף לְהַקְבִּיל אֶת פָּנַי!?"

הֵשִׁיב לוֹ הַסּוֹחֵר: "סִבָּה מְיֻחֶדֶת לַדָּבָר הַפְלֵא וָפֶלֶא", וְסִפֵּר: "מִסִּבּוֹת שׁוֹנוֹת עֲסָקַי בִּנְסִיעָתִי לֹא הִצְלִיחוּ. הִפְסַדְתִּי אֶת כָּל מָה שֶׁהָיָה לִי, וְנוֹסְפוּ לִי עוֹד חוֹבוֹת. בְּנוֹסָף לָזֶה כָּל מֶשֶׁךְ הַנְּסִיעָה דָּאַגְתִּי מְאֹד, נִדְמֶה הָיָה לִי בְּמַחְשַׁבְתִּי, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתִּי וְהִיא חוֹלֶה בְּמַצָּב קָשֶׁה. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לנייז'ין, נִזְכַּרְתִּי בְּהַבְטָחָתִי לִכְבוֹדוֹ לָלֶכֶת לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קֶבֶר הַצַּדִּיק, וְכֵן עָשִׂיתִי. הָלַכְתִּי לִטְבֹּל בַּמִּקְוֶה, וְאַחֲרֵי זֶה נִכְנַסְתִּי לְאֹהֶל הַצַּדִּיק. כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לִמְחִצַּת קָדְשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק נָפַל עָלַי פַּחַד נוֹרָא, עַד שֶׁסָּמְרוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי. מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּעְתִּי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי פַּחַד כָּזֶה. הָיָה קַר מְאֹד וְלַמְרוֹת שֶׁלָּבוּשׁ הָיִיתִי בִּבְגָדִים חַמִּים וְכָל הַדֶּרֶךְ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַקֹּר, עַתָּה, מֵרֹב הַפַּחַד הִתְקָרֵר גּוּפִי מֵרֹאשִׁי וְעַד רַגְלַי, וְלֹא יָכֹלְתִּי לִסְבֹּל אֶת הַקֹּר. אָז עָלָה בְּדַעְתִּי לָנוּס מִפְּנֵי הַפַּחַד וְהַקֹּר, אַךְ נִמְלַכְתִּי בְּדַעְתִּי וְאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי: מֵהַצַּדִּיק בְּוַדַּאי לֹא תָּבוֹא לִי רָעָה, וְלָמָּה לִי לָנוּס מִכָּאן?

הִתְחַלְתִּי לוֹמַר מַאַמְרֵי הַזֹּהַר וּפִרְקֵי-הַתְּהִלִּים וּמַאֲמָרִים מְ"מַעֲבַר יַבּוֹק" [סֵפֶר תְּפִלּוֹת] הַמְּסֻדָּרִים שָׁם עַל הַלּוּחַ שֶׁעַל הַקִּיר, וּבִשְׁעַת אֲמִירָתָם בָּכִיתִי בְּכִי רַב מִקִּירוֹת לִבִּי, כָּמוֹהוּ לֹא בָּכִיתִי מֵעוֹדִי, וְזָלְגוּ עֵינַי בְּלִי הֶרֶף נְהָרוֹת שֶׁל דְּמָעוֹת.

אַחֲרֵי-כֵן הִנַּחְתִּי שְׁנֵי 'פִּדְיוֹנוֹת עַל הַקֶּבֶר, אֶחָד עֲבוּרִי וַעֲבוּר כָּל בְּנֵי-בֵּיתִי בִּכְלָל, וְהַשֵּׁנִי עֲבוּר אִשְׁתִּי בִּפְרָט, כִּי לִבִּי אָמַר לִי שֶׁהִיא חוֹלָה מְאוֹד. בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הַפִּדְיוֹנוֹת נִתְמַלְּאָה נַפְשִׁי שִׂמְחָה וְעֹנֶג, שֶׁמֵּעוֹדִי וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹהֶם, וְלֹא רָצִיתִי בְּשׁוּם אֹפֶן לַעֲזֹב אָה הָאֹהֶל הַקָּדוֹשׁ, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי שֵׁם טַעַם גַּן-עֵדֶן מַמָּשׁ. וְכָךְ הָיִיתִי שָׁם בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְרַגְּשׁוּת שְׁעָתַיִם, כִּי קָשֶׁה הָיָה לִי מְאוֹד לְהִפָּרֵד מֵעֹנֶג גָּדוֹל זֶה. אַחֲרֵי כֵן יָצָאתִי מִשָּׁם לְשָׁלוֹם, וְהָיִיתִי שָׂמֵחַ כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה לְבֵיתִי.

כְּשֶׁבָּאתִי בְּשָׁלוֹם לְבֵיתִי, שָׁאַלְתִּי תֵּכֶף לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל אִשְׁתִּי, וְהִיא סִפְּרָה כָּל הַקּוֹרוֹת אוֹתָהּ, שֶׁהִתְעַלְּפָה מֶשֶׁךְ לַיְלָה שָׁלֵם וְהָרוֹפְאִים לֹא נָתְנוּ לָהּ סִכּוּי וְהִתְיָאֲשׁוּ מִמַּצָּבָהּ, וּלְמָחֳרָת בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר הֵחֵלָּה בְּעַצְמָהּ לָשׁוּב לְאַט לְאַט לִבְרִיאוּתָהּ בְּלִי תְּרוּפוֹת, וְתוֹךְ חֹדֶשׁ יָמִים חָזְרָה לְאֵיתָנָה. שָׁאַלְתִּי אֶת בְּנֵי בֵּיתִי, אִם זוֹכְרִים הֵם בְּאֵיזֶה יוֹם הֵחֵלָּה לָשׁוּב לְאֵיתָנָה, כְּשֶׁאָמְרוּ לִי אֶת הַיּוֹם, נִזְכַּרְתִּי שֶׁהוּא בְּדִיּוּק אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי בְּאֹהֶל קָדְשׁוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וּמַמָּשׁ בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, הִנַּחְתִּי אֶת הַ'פִּדְיוֹנוֹת' בִּמְקוֹם מְנוּחַת קָדְשׁוֹ. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי כָּל זֹאת, לֹא פָּשַׁטְתִּי אֶת בְּגָדַי, וְרַצְתִּי בִּמְהִירוּת לִידִידִי לְסַפֵּר לוֹ מִפְעֲלוֹת אֱלֹקִים".

כְּשֶׁסִּיֵּם הַסּוֹחֵר אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹסִיף: "אִם רַבּוֹתֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים אַחֲרֵי הִסְתַּלְּקוּתָם חַיִּים וְקַיָּמִים וּמַזְהִירִים כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁקְּדֻשָּׁתָם נָעֲלָה מְאֹד בְּחַיֵּיהֶם".

הֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב: "אַדְרַבָּה, חֲזַ"ל אָמְרוּ: 'גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם'".