סיפור חסידי – היכן נמצא האוצר?

סיפור חסידי מספר על יהודי קשה יום,  נקרא לו יעקב, או בקיצור – יענק'ל שגר בעיירה קרקא. הוא היה משתכר בדוחק לפרנסתו ובקושי מוציא את לחמו. והנה מידי לילה בלילה היה חולם חלום, שהוא נוסע לעיר הגדולה והרחוקה, חופר שם מתחת לגשר ומוצא מטמון של זהב. בתחילה התעלם יענק'ל מהחלום באומרו: חלומות שווא ידברו, אך משחזר החלום על עצמו לילות רבים החל הדבר טורד את מנוחתו. אולי עליו ללכת את העיר הגדולה ולחפור מתחת לגשר? אולי שם מחכה לו האוצר הנכסף שיגאל אותו מחיי עניות וצער. כך, מפעם לפעם היה משתעשע במחשבה לעזוב הכל ולמצוא את מזלו. יום אחד גמר אומר, ארז את מיטלטליו המעטים, סגר את צריפו המט לנפול ושם פעמיו לעיר הגדולה. ארוכה היתה הדרך וקשה. הוא רעב ללחם וצמא למים, נעליו בלו ונקרעו ונאלץ לעיתים לישון ברחובות ולספוג הצקות של נערי רחוב. אך הוא לא התייאש, כי חלום האוצר שימצא עוד היה חי ברוחו.

ואכן, מקץ ימים רבים הגיע לעיר הגדולה, ומיד שם פעמיו לגשר. דא עקא, הגשר נמצא בסמיכות לארמון המלך ומשמר צבאי סובב שם 24 שעות ביממה. לאחר נסיונות מספר להתקרב למקום, תפס אותו קצין ושאלו, מה לך יהודי? מה אתה מחפש כאן? בתחילה גמגם יעקב משהו והסתלק, אך כששב מידי יום ביומו החלו השניים להתיידד. אמור לי, איש מוזר שכמוך, מדוע אתה בא לכאן מידי יום ביומו ומבט של תקווה בעיניך? מה אתה מבקש כאן? שאל הקצין את ידידו ההלך היהודי. אומר לך, ענה יעקב כממתיק סוד. מידי לילה בלילה חלום חלמתי, והנה אני חופר מתחת לגשר הסמוך ומוצא אוצר גדול. אולי תתן לי לבצע את שאיווה ליבי, והנני מבטיח לך את שכרך בעין יפה מהמטמון שאמצא, ביקש יענק'ל מהקצין. "יהודי שוטה!!!" פרץ הקצין בצחוק רועם. האמנם באת עד לכאן מרחוק בעקבות חלום טפשי זה? וכי מה זה עלה על דעתך לחפש אוצר מתחת לגשר? אין כאן דבר, לשווא בזבזת את זמנך", הוסיף והרעים בצחוק. ומה בכך, שאלך בעקבות החלום שחלמתי? שאל יענק'ל נעלב. מי זה הולך בעקבות חלום? ואני, כבר עשרים שנה, אני חולם שישנו אוצר מתחת לתנור ישן בצריף מט לנפול, בביתו של יהודי מהעיר קרקא, היעלה על דעתך שאכן אסע לשם ואחפש את האוצר?

יענק'ל לא בזבז זמן מיותר, עלה על הכרכרה הקרובה ותוך שתי יממות הגיע לביתו, חפר מתחת לתנור הישן ושם נמצא מה שחלם עליו כל השנים: האוצר.

(מבוסס על סיפור חסידי מהבעש"ט)

כי קרוב אליך הדבר מאוד

פרשת ניצבים היא הפרשה האחרונה שקוראים השנה. ככזו, יש לה מסרים עבורנו ולא רק כעוד כרוניקה בלוח השנה. בפרשה זו מתאר משה רבנו לעם ישראל את הדרוש מהם על מנת להיות עם חופשי באמת.

לקראת סיום דבריו של משה רבנו אל בני-ישראל, הוא מסכם ואומר: "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". בפשטות: משה רבנו אומר לעם-ישראל, שאין זה קשה ואין זה רחוק לאהוב את השם ולקיים את מצוותיו, אלא הדבר "קרוב מאוד".

נשאלת השאלה – כיצד זה "קרוב מאוד"? הלא לכל יהודי, בין שנולד בבית שומר תורה ומצוות ובין שמעולם לא הכיר וניסה, ברור, כי מדובר בדבר לא פשוט כלל. אמונה היא לא דבר טריוויאלי, לימוד תורה הוא עניין מייגע ומתיש וקיום מצוות זו עבודה יומיומית, מורכבת, קשה, לא תמיד מובנת, לא תמיד מצליחה, ומעל לכל, ישנם הטוענים כי ענייני היהדות רחוקים מהם, וכי אין להם עסק ועניין בתורה ומצוות, ולא ניתן להכריח אותם.

אכן, אין עניין להכריח או לכפות. אז איך אפשר לומר, כי קרוב אלינו הדבר מאוד, וכל מה שצריך זה רק לבצע בפינו ובלבבנו?

על דרך ובדוגמת המשל שהובא לעיל.

מסבירה תורת החסידות כי האוצר נמצא כבר אצלנו, מתחת לאף. הוא בלבנו פנימה. אהבת השם ויראת השם נטועה אצל כל אחד ואחת מאתנו. הרצון הפנימי האמיתי שלנו הוא להתקרב אל השם ולעשות את רצונו. האוצר קבור מתחת לתנור, אלא מאי? לעיתים צריך ללכת מרחקים גדולים כדי לגלות זאת.

לפעמים נסיבות החיים, התרבות, החברה, הבית ועוד מגוון מאפיינים גורמים לרצן הטבעי האמיתי שלנו להיות מוסתר ועטוף וקבור תחת אלף שכבות, ורק מסע אישי, פיזי או נפשי יכול להוציא אותו מההעלם אל הגילוי. כל זה, אינו משנה את העובדה שהאוצר כבר קיים אצלנו ומחכה שנגלה אותו וכל מה שמוטל עלינו הוא לצאת למסע…