בס״ד. ש״פ לך לך, ח׳ מרחשון ה׳תשמ״ה

ויאמר הוי׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואברכך ואגדלה שמך והי׳ ברכה ואברכה מברכיך גו׳ ונברכו בך כל משפחות האדמה[1]. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בתורה אור ובאור התורה[2] ובדרושים שלאחרי זה[3]), דלכאורה אינו מובן (כפי שהקשו המפרשים שלפני זה[4]) מהו לך לך מארצך גו׳, דהי׳ לו לומר לך מארצך גו׳, ולא לך לך. גם ידוע[5] הדיוק בסדר המקרא מארצך וממולדתך ומבית אביך, דלכאורה הסדר ע״פ פשוטו הי׳ צ״ל להיפך, דבתחילה יוצא האדם מבית אביו, ואח״כ ממולדתו דהיינו שכוונתו (כדאיתא במדרש[6]), ואח״כ מארצו דפירושו אפרכי שלך (כדאיתא במדרש⁶). גם מהו הקשר דענין זה למ״ש אח״כ ואברכה מברכיך. ועוד דיוקים, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו על פסוק זה או דרושים המבארים פסוק זה[7], מאדמו״ר הזקן ואדמו״ר הצמח צדק והנשיאים לדורותיהם עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו[8].

והנה נקודת הביאור בזה (בדרושים הנ״ל[9]) היא דענין הליכה זו (לך לך גו׳) יש בו ב׳ ענינים, הליכה מלמטה למעלה והליכה מלמעלה למטה. וכיון שענין זה הוא חלק מהתורה שהיא הוראה נצחית, מובן שב׳ אופני הליכה אלה ישנם בעבודת כאו״א מישראל. ובפרט שענין זה הי׳ אצל אברהם, דמעשה אבות סימן לבנים[10], וכמבואר במ״א[11] הפירוש בזה דאין זה רק סימן אלא נתינת כח ופתיחת הצינור[12] והדרך עבור הבנים, להקל עליהם להשיג מדריגה זו, כי מכיון שענין זה הי׳ אצל האבות הרי זה עובר בירושה אל הבנים.

והענין הוא, הנה פירוש לך לך מלמטה למעלה הוא[13], שצ״ל ההליכה מארצך, רצונו של אדם[14], וממולדתך הם המוחין (כדאיתא בתניא[15] שהמוחין הן המולידין את המדות), ובית אביך הן המדות הנולדות ע״י המוחין[16]. ומזה צ״ל ההליכה אל הארץ אשר אראך, היינו בחי׳ הרצון שלמעלה, רצונו של הקב״ה, ועד שנעשה עשה רצונו כרצונך כו׳[17]. וזהו[18] גם מה שבתחילה עשה אברם מזבח להוי׳ הנראה אליו[19] ואח״כ עשה מזבח להוי׳[20] סתם, כמבואר בתו״א[21] שזהו ענין העלי׳ מלמטה למעלה, דבתחילה הוא בבחי׳ הוי׳ הנראה אליו, היינו הדרגא בהוי׳ השייכת לגילוי, ואח״כ עולה למעלה יותר לבחי׳ הוי׳ סתם. וענין לך לך מלמעלה למטה הוא, דהנה ידוע[22] הפירוש שאברם היינו אב רם שכל הנעלם מכל רעיון, דשכל בכלל הוא העליון שבעולם, וענין אב רם הוא שכל רם, עד לבחי׳ שכל הנעלם מכל רעיון. וענין[23] זה נמשך מלמעלה למטה אל הארץ אשר אראך דקאי על ספירת המלכות, ארץ החיים, עד לארצות החיים בפשטות, ארץ ישראל.

וביאור ענין ב׳ אופני הליכה אלו בעבודת האדם, הנה ענין ההליכה מלמטה למעלה היא עבודת האדם בתפילה ובקיום המצוות, וענין ההליכה מלמעלה למטה הו״ע לימוד התורה. דתפילה ענינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[24], העלאה מלמטה למעלה, וכן המצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא ובאופן מדוד ומוגבל (דלא תוסיף גו׳ ולא תגרע[25]) ועבודת האדם היא להעלותם למעלה. וכפשטות הענין, שע״י קיום המצוות האדם לוקח דברים גשמיים שבעולם הזה ועושה מהם מכשירי מצוה עד למצוות ממש ומעלה אותם למעלה מעלה עד לרזא דא״ס, דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס[26]. משא״כ ענינה של תורה הוא המשכה מלמעלה למטה, וכמ״ש[27] מן השמים השמיעך את קולו גו׳. אמנם ענין ההמשכה מלמעלה הוא הנותן כח אל העבודה מלמטה למעלה, וכפשטות הענין, שהתורה היא בבחי׳ מורה דרך אל עבודת האדם בקיום המצוות וכו׳ מלמטה למעלה.

והנה על ב׳ אופני עבודה אלו כתוב לך לך מארצך וממולדתך גו׳. והענין בעבודת האדם, הנה לימוד התורה צ״ל באופן כזה שילך (ער זאָל אַוועקגיין) מכל עניניו, וכנודע מענין ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך[28], דההצלחה בלימוד התורה היא ע״י שמבטל מציאותו, כעפר לכל תהי׳, היינו שהולך מארצו וכו׳. וזהו גם מה שאמרו רז״ל[29] כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וידוע הדיוק בזה[30] (בספרים) מדוע לא נאמר במשנה מה יהי׳ שכרו של המקיים את התורה במצב בינוני, והגם שבפשטות הטעם לדבר הוא כי תורה על הרוב תדבר[31], ורוב התורה מקורה במי שמקיימה מעוני כמאמר[32] הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, מ״מ הא גופא טעמא בעי. אך הענין הוא כנ״ל, כי דוקא ע״י עבודה בבחי׳ עוני וביטול, נפשי כעפר לכל תהי׳, עי״ז באים לפתח לבי בתורתך, דזהו ענין סופו לקיימה מעושר ברוחניות, שבא אל בחי׳ העושר שבתורה, ריבוי בלימוד התורה באופן של לאפשא לה[33], שמחדש בתורה. וכשם שענין זה צ״ל בלימוד התורה עד״ז הוא גם בעבודת התפילה (ההליכה מלמטה למעלה) שצ״ל לך לך מארצך גו׳, וכמאמר המשנה[34] אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהיינו ע״י ההתבוננות בגדלות הא-ל ושפלות האדם[35], וגם התפילה עצמה היא באופן שהאדם המתפלל עומד כעבדא קמי׳ מרי׳[36].

וזהו לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך, דע״י שלימות עבודה זו באים לבחי׳ אשר אראך, גילוי מהותו של ישראל (שאראה אותך)[37], ואח״כ נמשך כסיום הכתוב והי׳ ברכה, דע״י שלימות העבודה בענינים אלו ממשיכים את הברכות מלמעלה ובאופן דהברכות נתונות בידך[38], דהיינו שברכות הוי׳ נתונות לאברם באופן דשלוחו של אדם העליון כמותו[39].

וזהו גם מה שמבואר בדרושים[40] בשם המדרש[41] דענין לך לך מרמז לענין הגאולה כי כל עניני הגאולה הם בבחי׳ אותיות כפולות (כמו השבת דכל עיסקא דשבתא כפול[42]), וטעם הדבר הוא⁴⁰משום שענין הכפל מורה על יחוד זו״נ, יחוד סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, וזהו תוכן הגילוי דלעתיד, שאז יהי׳ בפשטות הגילוי דסובב כל עלמין למטה בממלא כל עלמין, וכמ״ש[43] ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו גו׳. דענין זה נמשך ע״י העבודה דלך לך מארצך גו׳, וכפשטות הענין, שאברהם ע״י עבודתו קרא בשם ה׳ א-ל עולם[44], וכידוע הדיוק בזה[45] שלא נאמר א-ל העולם אלא א-ל עולם, היינו שאלקות ועולם כולא חד, משום שאין עוד מלבדו[46] ולמעלה מזה אין עוד[47], כי רואים בגלוי איך היש הנברא הוא היש האמיתי[48].

והנה כשם שהי׳ אצל אברהם אבינו, עד״ז הוא גם בכל אחד ואחת מישראל, שהם בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה. דכשם שאברהם ע״י שלימות עבודתו באופן דלך לך מארצך הגיע אל השלימות דונברכו בך כל משפחות האדמה, עד״ז הוא בעבודת כל אחד ואחד. דע״י עבודת ישראל בב׳ אופני ההליכה הנ״ל, באים אל הגילויים דלעתיד לבוא, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד[49]. ויהי רצון שיהי׳ זה בקרוב ממש, ויקויים מ״ש[50] קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

מקורות והערות