פרשת וישב – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ג כסלו ה׳תשע״ז
פרשת וישב עוסקת בחלומות יוסף וירידתו למצרים, בפרשת תמר ויהודה, בהצלחתו הגדולה של יוסף בבית פוטיפר ובבית האסורים ובפתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים.
העיר

 

 

יוֹסֵף הַבֵּן הָאָהוּב וַחֲלוֹמוֹתָיו

יַעֲקֹב וּבְנֵי בֵּיתוֹ מִתְיַשְּׁבִים בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְעוֹסְקִים בִּרְעִיַּת צֹאן. יוֹסֵף – בִּהְיוֹתוֹ בֶּן רָחֵל וּבֶן הַזְּקוּנִים שֶׁל יַעֲקֹב וּדְיוֹקְנוֹ כְּשֶׁל אָבִיו וְתוֹלְדוֹתָיו כְּשֶׁל אָבִיו – הָיָה אָהוּב מְאוֹד עַל יַעֲקֹב, וְנָתַן לוֹ שִׁלְטוֹן עַל אֶחָיו, וְאַף קָנָה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים כְּדֶרֶךְ בְּנֵי הַמְּלָכִים הַמְּיֹעָדִים לַמְּלוּכָה. עַל כֵּן אֲחֵי יוֹסֵף מְקַנְּאִים בּוֹ וְשׂוֹנְאִים אוֹתוֹ.

יוֹסֵף מִבְּחִינָתוֹ נָהַג כָּבוֹד בְּכָל אֶחָיו כּוֹלֵל בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת. בִּהְיוֹתוֹ מַקְפִּיד עַל קִיּוּם הֲלָכוֹת סִפֵּר לְאָבִיו עַל מַעֲשֵׂי אֶחָיו מִתּוֹךְ כַּוָּנָה טוֹבָה לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת, אוּלָם הֵם רָאוּ בְּכָךְ הוֹצָאַת דִּבָּה. וְהוֹסִיפוּ שִׂנְאָה עַל שִׂנְאָתָם, וְלֹא הֵשִׁיבוּ לוֹ שָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר פָּנָה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים.

וְלֹא דַּי בְּכָל זֶה אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה שֶׁגַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ מַעֲדִיף אֶת יוֹסֵף עַל פְּנֵי אֶחָיו וּמְגַלֶּה לוֹ סוֹדוֹ בִּשְׁנֵי חֲלוֹמוֹת. יוֹסֵף בִּתְמִימוּתוֹ מְסַפֵּר לְאָבִיו וּלְאֶחָיו אֶת חֲלוֹמוֹתָיו – בַּחֲלוֹם הָרִאשׁוֹן הוּא רוֹאֶה אֶת אֶחָיו בַּשָּׂדֶה מְאַלְּמִים אֲלֻמּוֹת שִׁבּוֹלִים, וְהִנֵּה אֲלֻמָּתוֹ קָמָה וְהִזְדַּקְּפָה מֵעַל כָּל הָאֲלֻמּוֹת שֶׁל אֶחָיו, כַּאֲשֶׁר הֵן מִשְׁתַּחֲווֹת לַאֲלֻמָּתוֹ. אֲחֵי יוֹסֵף שׁוֹאֲלִים בְּכַעַס: “הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ?!” וְשִׂנְאָתָם גּוֹבֶרֶת.

וְהִנֵּה בַּחֲלוֹם הַשֵּׁנִי הוּא רוֹאֶה שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. מַשְׁמַע, אֲחֵי יוֹסֵף (אַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים) וְהוֹרָיו (הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ) מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ. הָאַחִים שׁוֹמְעִים זֹאת וְהַדָּבָר מַגְבִּיר אֶת שִׂנְאָתָם, וְגַם מְעוֹרֵר אֶת כַּעֲסוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּאוֹמְרוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ, הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה…? אִם כִּי יַעֲקֹב מֵבִין שֶׁאֵין אֵלֶּה חֲלוֹמוֹת שָׁוְא, וּמַמְתִּין לִרְאוֹת כֵּיצַד יִתְגַּשְּׁמוּ, וְרַק כְּדֵי לְהָפִיג אֶת שִׁנְאַת הָאַחִים וְכַעֲסָם הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁהוּא בְּצַד הָאַחִים. 

 

הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים עַד לִמְכִירַת יוֹסֵף לְעֶבֶד

אֲחֵי יוֹסֵף יוֹצְאִים לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. לְאַחַר שֶׁנִּתְעַכְּבוּ שָׁם יָמִים אֲחָדִים, יוֹצֵא יוֹסֵף בְּמִצְוַת אָבִיו לַמְרוֹת הַסַּכָּנָה שֶׁבַּדָּבָר לִרְאוֹת מֶה עָלָה בְּגוֹרַל אֶחָיו.

יוֹסֵף יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ וּבַדֶּרֶךְ הוּא פּוֹגֵשׁ אִישׁ מִסְתּוֹרִי שֶׁמְּכַוֵּן אוֹתוֹ לַמָּקוֹם שֶׁאֶחָיו נִמְצָאִים.

בָּרֶגַע שֶׁהִבְחִינוּ אֲחֵי יוֹסֵף מֵרָחוֹק שֶׁיּוֹסֵף מִתְקָרֵב אָמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא… וּבִקְּשׁוּ לְהִתְנַכֵּל לוֹ. שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אָמְרוּ: …”לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו”… רְאוּבֵן הַבֵּן הַבְּכוֹר הִרְגִּישׁ אַחֲרָיוּת מְיֻחֶדֶת וְשִׁכְנַע אֶת אֶחָיו לְהַשְׁלִיךְ אֶת יוֹסֵף לַבּוֹר וְלֹא לַהֲרֹג אוֹתוֹ, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַצִּילוֹ וְלַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.

סוֹף סוֹף פּוֹגֵשׁ יוֹסֵף אֶת אֶחָיו, וְהֵם מַפְשִׁיטִים מֵעָלָיו אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וּמוֹרִידִים אוֹתוֹ לְבוֹר מְלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים. רָאוּ הַנְּחָשִׁים וְהָעַקְרַבִּים אֶת יוֹסֵף הַצַּדִּיק, נִכְנְסוּ לְחֹרֵיהֶם וְלֹא הִזִּיקוּהוּ. הִתְרַחֲקוּ הָאַחִים מֵהַבּוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ אֶת צַעֲקוֹת יוֹסֵף וְיָשְׁבוּ לֶאֱכֹל, כְּשֶׁהֵם מְתַכְנְנִים לְהוֹצִיא אֶת יוֹסֵף מֵהַבּוֹר וּלְהוֹרְגוֹ.

עוֹד הֵם סוֹעֲדִים, וְהִנֵּה עָבְרָה שַׁיֶּרֶת סוֹחֲרִים יִשְׁמְעֵאלִים. יְהוּדָה הַמַּנְהִיג שֶׁל אָחִיו אוֹמֵר לָהֶם: “מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ?”… הוּא מַצִּיעַ לִמְכֹּר אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים. יוֹסֵף נִמְכַּר לַיִּשְׁמְעֵאלִים. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס לְיוֹסֵף וְאֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים לֹא נָשְׂאוּ הַפַּעַם עוֹרוֹת וְעִטְרָן שֶׁרֵיחָם רַע, אֶלָּא צֹרִי וָלֹט וּבְשָׂמִים. וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְסוֹחֲרִים מִדְיָנִים, שֶׁלָּקְחוּ אוֹתוֹ לְמִצְרַיִם וּמָכְרוּ אוֹתוֹ שָׁם לְעֶבֶד.

רְאוּבֵן, שֶׁהָיָה זֶה יוֹם תּוֹרוֹ לְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו, לֹא נָכַח בִּזְמַן מְכִירַת יוֹסֵף, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַבּוֹר לְאַחַר הַמְּכִירָה וְרָאָה שֶׁיּוֹסֵף אֵינֶנּוּ בַּבּוֹר חָשְׁכוּ עֵינָיו, קָרַע בְּגָדָיו וְצָעַק: “הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא?”…

הָאַחִים סִפְּרוּ לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹסֵף נִמְכַּר לְעֶבֶד, וְהִשְׁבִּיעוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְסַפֵּר לַאֲבִיהֶם. הָאַחִים שָׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וְטָבְלוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים בְּדַם הַשָּׂעִיר, שָׁלְחוּ אוֹתָהּ לַאֲבִיהֶם וְשָׁאֲלוּ: “זֹאת מָצָאנוּ, הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא?”… נֶחְרַד יַעֲקֹב וְזָעַק: “כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף”… קָרַע יַעֲקֹב בְּגָדָיו, הִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים וּמֵאֵן לְהִתְנַחֵם… רַק לְאַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה זָכָה לִרְאוֹתוֹ מוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם.

וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה וְנִמְכַּר לְעֶבֶד לְפוֹטִיפַר שַׂר הַטַּבָּחִים, שָׁם הָיְתָה לוֹ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה וּמֵעֶבֶד הָפַךְ לִמְנַהֵל כָּל עִנְיְנֵי בֵּית פּוֹטִיפַר, וּבִזְכוּת יוֹסֵף הִתְבָּרֵךְ פּוֹטִיפַר.

 

יְהוּדָה וְתָמָר

בְּעִקְבוֹת מְכִירַת יוֹסֵף יָרַד יְהוּדָה שֶׁהָיָה מַנְהִיג אֶחָיו מִגְּדֻלָּתוֹ. אֲחֵי יוֹסֵף רָאוּ אֶת צַעַר אֲבִיהֶם וְהֵבִינוּ שֶׁשָּׁגוּ וְהֶאֱשִׁימוּ אֶת יְהוּדָה, כִּי בִּהְיוֹתוֹ מַנְהִיגָם הָיָה יָכוֹל לִמְנֹעַ אֶת מְכִירַת יוֹסֵף.

יְהוּדָה נוֹשֵׂא לְאִשָּׁה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וְנוֹלָדִים לוֹ יְלָדִים: עֵר וְאוֹנָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ עֵר לְפִרְקוֹ נָשָׂא לְאִשָּׁה אֶת תָּמָר. עֵר מֵת בְּחֶטְאוֹ וְאָז תָּמָר נִשְּׂאָה לְאָחִיו אוֹנָן, שֶׁגַּם הוּא מֵת בְּחֶטְאוֹ. תָּמָר חָשְׁבָה שֶׁעַכְשָׁו תּוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְשֵׁלָה הַבֵּן הַצָּעִיר שֶׁל יְהוּדָה, אוּלָם יְהוּדָה חָשַׁשׁ שֶׁגַּם גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה כְּגוֹרַל אָחִיו הַגְּדוֹלִים, לָכֵן אָמַר לְתָמָר, כִּי שֵׁלָה צָעִיר מִדַּי לְנִשּׂוּאִין, וְיֵשׁ לְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּגְדַּל.

תָּמָר הַצַּדֶּקֶת יָדְעָה, שֶׁאֵין הִיא אֲשֵׁמָה בְּמוֹת בְּעָלֶיהָ: עֵר וְאוֹנָן, וְנִפְגְּעָה שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהִנָּשֵׂא לְשֵׁלָה, לְאַחַר מוֹת חֲמוֹתָהּ, אֵשֶׁת יְהוּדָה, כַּאֲשֶׁר יְהוּדָה הָלַךְ אֶל גּוֹזְזֵי צֹאנוֹ, יָשְׁבָה עַל אֵם הַדֶּרֶךְ כִּפְרוּצָה מְכֻסָּה בְּצָעִיף. יְהוּדָה בָּא אֵלֶיהָ, וְהִיא בִּקְּשָׁה שָׂכָר. יְהוּדָה הִבְטִיחַ לִשְׁלֹחַ לָהּ גְּדִי עִזִּים. תָּמָר דּוֹרֶשֶׁת עֵרָבוֹן. יְהוּדָה מַשְׁאִיר בְּיָדֶיהָ אֶת טַבַּעַת חוֹתַמְתּוֹ, אֶת אַדַּרְתּוֹ וְאֶת מַטֵּהוּ.

כַּאֲשֶׁר יְהוּדָה בָּא לְקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, וְשָׁלַח אֶת גְּדִי הָעִזִּים לְתָמָר בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְקַבֵּל חֲזָרָה אֶת הָעֵרָבוֹן שֶׁהִשְׁאִיר בְּיָדֶיהָ, אֵין הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ. וְאַף אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, שֶׁלֹּא יָדְעוּ כְּלָל עַל קִיּוּמָהּ. יְדִידוֹ שֶׁל יְהוּדָה חוֹזֵר כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. יְהוּדָה מַרְגִּישׁ לֹא נוֹחַ מִכָּל הַסִּפּוּר וּמְבַקֵּשׁ לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמָּקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוּזוּ לוֹ.

כַּעֲבֹר כִּשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, שָׁמַע יְהוּדָה שֶׁכַּלָּתוֹ תָּמָר בְּהֵרָיוֹן. וּמִכֵּיוָן שֶׁעַל פִּי הַהֲלָכָה הָיְתָה חַיֶּבֶת לְהַמְתִּין לְהִתְיַבֵּם לְשֵׁלָה, פָּסַק יְהוּדָה שֶׁדִּינָהּ מָוֶת בִּשְׂרֵפָה.

תָּמָר אִשָּׁה צַדֶּקֶת וַחֲסוּדָה, לֹא רָצְתָה לְגַלּוֹת סוֹדָהּ בָּרַבִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַלְבִּין אֶת פְּנֵי חָמִיהָ יְהוּדָה, לָכֵן קֹדֶם שֶׁהוֹצִיאוּהָ לְהִשָּׂרֵף, שָׁלְחָה לִיהוּדָה אֶת הָעֵרָבוֹן שֶׁהִפְקִיד בְּיָדֶיהָ וְאָמְרָה: “לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה… הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה”. יְהוּדָה שֶׁהֵבִין שֶׁטָּעָה, שֶׁלֹּא נָתַן לְתָמָר אֶת שֵׁלָה בְּנוֹ, וְגַם שֶׁהוּא עַצְמוֹ בָּא אֵלֶיהָ, הוֹדָה וְאָמַר: “צָדְקָה מִמֶּנִּי”.

צִדְקַת תָּמָר מִתְגַּלָּה בְּלֵדַת תְּאוֹמִים: פֶּרֶץ וְזֶרַח, שֶׁגָּדְלוּ כְּצַדִּיקִים. וּמִפֶּרֶץ צוֹמַחַת מַלְכוּת בֵּית דָּוִד.

 

מִבֵּית פּוֹטִיפַר לְבֵית הַסֹּהַר

יוֹסֵף נִמְכַּר לְפוֹטִיפַר שַׂר הַטַּבָּחִים בְּמִצְרַיִם. פּוֹטִיפַר שֶׁמְּגַלֶּה מִיָּד אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הַיּוֹצְאִים מִן הַכְּלָל שֶׁל יוֹסֵף, וְרוֹאֶה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ מְבִיאָה בְּרָכָה עֲצוּמָה לְבֵיתוֹ, מְמַנֶּה אוֹתוֹ לִמְנַהֵל כָּל עִנְיְנֵי בֵּיתוֹ.

יוֹסֵף עֶלֶם צָעִיר וְיָפֶה בְּרוּךְ כִּשְׁרוֹנוֹת מְעוֹרֵר אֶת אַהֲבָתָהּ שֶׁל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר. וְהִיא מְנַסָּה לְפַתּוֹת אֶת יוֹסֵף… יוֹסֵף לֹא נַעֲנָה לָהּ בְּהַסְבִּירוֹ שֶׁבַּעֲלָהּ פּוֹטִיפַר הִפְקִיד בְּיָדָיו אֶת כָּל עִנְיְנֵי הַבַּיִת, אוּלָם כְּאֵשֶׁת אִישׁ הִיא אֲסוּרָה לוֹ… אוּלַם אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר אֵינָהּ מַרְפָּה, וְכַאֲשֶׁר כָּל בְּנֵי הַבַּיִת יָצְאוּ לַחְגֹּג אֶת חַגָּם, תָּפְסָה אֶת יוֹסֵף בְּחָזְקָה… יוֹסֵף הִצְלִיחַ לְהִתְחַמֵּק מִמֶּנָּה וּבָרַח מִן הַבַּיִת, וְרַק בִּגְדּוֹ הָעֶלְיוֹן נִשְׁאָר תָּפוּס בְּיָדֶיהָ.

אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר הַמִּרְשַׁעַת נִצְּלָה אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁבִּגְדּוֹ שֶׁל יוֹסֵף בְּיָדֶיהָ כְּדֵי לְהַעֲלִיל עָלָיו שֶׁנִּסָּה לִתְקֹף אוֹתָהּ, וְרַק הִיא צָעֲקָה מִפַּחַד וּבִגְדּוֹ נִשְׁאַר אֶצְלָהּ. פּוֹטִיפַר כּוֹעֵס מְאוֹד עַל יוֹסֵף וּמַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לְבוֹר בֵּית הַסֹּהַר, בּוֹ כְּלוּאִים אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ.

יוֹסֵף הַמִּסְכֵּן יוֹרֵד יְרִידָה אַחַר יְרִידָה, אוּלָם גַּם בְּבֵית הַסֹּהַר מַבְחִין שַׂר בֵּית הַסֹּהַר בִּגְדֻלָּתוֹ וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף וּמְמַנֶּה אוֹתוֹ לְנַהֵל אֶת בֵּית הַסֹּהַר, וְיוֹסֵף מַצְלִיחַ מְאוֹד בְּתַפְקִידוֹ.

 

פִּתְרוֹן חֲלוֹמוֹת הַשָּׂרִים הָאֲסוּרִים בְּבֵית הַסֹּהַר

בְּבֵית הַסֹּהַר פּוֹגֵשׁ יוֹסֵף שְׁנֵי אֲסִירִים שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ: שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים שֶׁל פַּרְעֹה. חֶטְאוֹ שֶׁל שַׂר הַמַּשְׁקִים הָיָה שֶׁבַּכּוֹס שֶׁל הַיַּיִן שֶׁמָּסַר לְפַרְעֹה נִמְצָא זְבוּב, וְחֶטְאוֹ שֶׁל שַׂר הָאוֹפִים הָיָה שֶׁבְּמַאֲפֵה שֶׁהִגִּישׁ לְפַרְעֹה הָיוּ גַּרְגְּרֵי אֶבֶן.

בֹּקֶר אֶחָד, לְאַחַר שֶׁשָּׁהוּ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים בְּבֵית הַסֹּהַר כְּשָׁנָה, פָּגַשׁ אוֹתָם יוֹסֵף וְרָאָה שֶׁהֵם עֲצוּבִים. שָׁאַל אוֹתָם יוֹסֵף: מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם? עָנוּ לוֹ שֶׁחָלְמוּ חֲלוֹמוֹת מוּזָרִים בַּלַּיְלָה. יוֹסֵף מְבַקֵּשׁ מֵהֶם לְסַפֵּר לוֹ אֶת חֲלוֹמוֹתָיו כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִפְתֹּר אוֹתָם.

שַׂר הַמַּשְׁקִים סִפֵּר, שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ גֶּפֶן בַּעֲלַת שָׁלוֹשׁ זְמוֹרוֹת (=עֲנָפִים) וַעֲלֵיהֶן עֲנָבִים בְּשֵׁלִים, וְהוּא מַחְזִיק בְּיָדוֹ אֶת כּוֹס הַמֶּלֶךְ וְסוֹחֵט אֶת הָעֲנָבִים לְתוֹכָהּ, וּמַגִּישׁ לַמֶּלֶךְ.

מִיַּד פּוֹתֵר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹם. שְׁלֹשֶׁת זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן הֵם רֶמֶז לִשְׁלוֹשָׁה יָמִים. בְּעוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים יִשְׁתַּחְרֵר שַׂר הַמַּשְׁקִים מִמַּאֲסָרוֹ וְיַחְזֹר לְתַפְקִידוֹ כְּשַׂר הַמַּשְׁקִים. בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ מְבַקֵּשׁ יוֹסֵף מִשַּׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ אֶל הַמֶּלֶךְ, יִזְכֹּר אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם, וְיַזְכִּירֵהוּ לְטוֹבָה אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי הוּא נַעַר עִבְרִי שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית הַסֹּהַר עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ.

שַׂר הָאוֹפִים רָאָה שֶׁיָּפֶה פָּתַר יוֹסֵף לְשַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלוֹמוֹ הִתְעוֹדֵד, וְאַף הוּא מְסַפֵּר לְיוֹסֵף אֶת חֲלוֹמוֹ: בַּחֲלוֹמִי, עַל רֹאשִׁי שְׁלוֹשָׁה סַלֵּי נְצָרִים. בַּסַּל הָעֶלְיוֹן מִינֵי מַאֲפֶה שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְעוֹף אוֹכֵל מִתּוֹךְ הַסַּל.

יוֹסֵף מַסְבִּיר לְשַׂר הָאוֹפִים, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים אַף הֵם רֶמֶז לִשְׁלוֹשָׁה יָמִים. בְּעוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים, יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ פַּרְעֹה לִתְלוֹת אֶת שַׂר הָאוֹפִים, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יְנַקֵּר אֶת רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹף אָכַל מִן הַסַּל שֶׁמֵּעַל רֹאשׁוֹ בַּחֲלוֹמוֹ.

וְאָכֵן לְאַחַר שְׁלוֹשָׁה יָמִים, חָגְגוּ הַמִּצְרִים אֶת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה. הַמֶּלֶךְ תִּכְנֵן מִי יִהְיוּ הַמְּשָׁרְתִים שֶׁיְּשָׁרְתוּ אוֹתוֹ בִּסְעוּדָתוֹ וּבָחַן גַּם אֶת עִנְיַן שַׂר מַשְׁקִים וְשַׂר הָאוֹפִים בְּתוֹכָם, וְאָז הֶחְלִיט שֶׁשַּׂר הַמַּשְׁקִים יָשׁוּב לְתַפְקִידוֹ וְאִלּוּ שַׂר הָאוֹפִים יִתָּלֶה עַל עֵץ. כְּפִי שֶׁפָּתַר יוֹסֵף אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם.

שַׂר הַמַּשְׁקִים שֶׁחָזַר לְתַפְקִידוֹ, שָׁכַח אֶת יוֹסֵף! וְיוֹסֵף נִשְׁאַר בַּבּוֹר עוֹד שְׁנָתַיִם.

 

פרסום תגובה חדשה

test email