פרשת וירא – ושמרו דרך השם

הקראת כתבה
יום שני י״ב טבת ה׳תשע״ז
הקב״ה נותן לישראל גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות. זהו “ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט”. וכך הולך לבטח ואין לו כל ספיקות וטרדות, ואדרבה הוא במנוחה, ועד שפועל נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
טבע

 

בס״ד, ש״פ וירא, כ׳ מרחשון ה׳תשל״ו

 

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט גו׳[1], ומביא ע״ז בעל יום ההולדת כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בהמשך יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת (כקביעות שנה זו) תרס״ו[2] פירוש התרגום[3] עה״פ, דכי ידעתיו היינו ארי גלי קדמי, ומבאר[4] שהו״ע הרצון שהוא בגלוי (גלי קדמי), ופירש״י דכי ידעתיו הוא לשון חיבה. וצריך להבין המשך הכתוב לפירוש התרגום. דלפירש״י מובן, דכי ידעתיו לשון חיבה למען (בשביל) אשר יצוה גו׳, היינו דלמען גו׳ הוא נתינת טעם על החיבה. משא״כ לפירוש התרגום דכי ידעתיו קאי על ענין הרצון, הרי תיבת למען אין לה פירוש כלל. וממשיך בכתוב (למען אשר יצוה גו׳) ושמרו דרך ה׳, והדרך ה׳ הוא, לעשות צדקה ומשפט.

 

ויש לקשר הכתוב [כמו שמקשרים אותו עם המאמר דויהי בשבעים שנה (דשנת תרס״ו)] גם עם המאמר דבן מאה שנה (מש״פ וירא תרל״ו[5]) מכ״ק אדמו״ר מהר״ש [שבעל יום ההולדת הי׳ ממלא מקומו] (שכבר נדפס[6], ונדפס עתה מחדש[7]), דמבאר את הכתוב[8] מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה גו׳. דצריך להבין מהו ענין המים שיכבו את האהבה, הלא האהבה (היא רגש שבלב, ובמילא) אינה בגדר כיבוי כלל שהמים יכבו אותה. ויש לומר דכוונת השאלה אינה על מים גשמיים איך יכבו את האהבה. דהרי מצינו בכמה מקומות ענין המים גם ברוחניות, וא״כ הי׳ אפשר לומר דגם בפסוק זה הכוונה לענין המים ברוחניות, וע״ז אומרים דלא יוכלו לכבות גו׳. אלא כוונת השאלה היא, דאיך אפשר שמים רבים, דמים ברוחניות היינו חכמה ושכל, יכבו את האהבה המסותרת שהיא למעלה מן השכל[9], דאיך שייך שהשכל יפעול על המדות שהם למעלה מן המוחין והם ראש להם.

 

והנה ד״ה זה (דתרל״ו) מיוסד כנראה על ד״ה זה שבתו״א פרשת נח[10], דשם מבואר (בהביאור) דענין המים רבים הם טרדות הפרנסה (כמו בהמאמר דתרל״ו) שהם לא יוכלו לכבות את האהבה. אמנם בד״ה זה שבתו״א פרשת תולדות[11] מבואר דמים רבים הם מדרגות נעלות בקדושה, היינו לא רק מים רבים בגשמיות (טרדות הפרנסה) כי אם גם ברוחניות, דגם הם לא יוכלו לכבות את האהבה. ולפי זה מובן כנ״ל, דהשאלה (שבתרל״ו) היא על ענין המים ברוחניות, איך שייך שהשכל (שהו״ע המים ברוחניות) יכבה את האהבה המסותרת כנ״ל. וממשיך שם (בתרל״ו) דבנוסח הפייט[12] אמרו זכור אב נמשך אחריך כמים, ואברהם הי׳ בחי׳ אהבה ונמשך כמים, והיינו בחי׳ האהבה הנמשכת כמים, ומהו ענין המים רבים שיכבו את האהבה כו׳, ואדרבה, כיון שהמים הם מעין האהבה, הי׳ צ״ל תגבורת האהבה ע״י המים רבים, ולא שיכבו אותה. וגם משאלה זו מובן בנוגע לשאלה הראשונה, שהכוונה היא לבחי׳ המים ברוחניות כנ״ל.

 

ומבאר שם[13], דמים רבים הם טרדות ושעבוד הפרנסה שבזמן הגלות. ואין הפירוש בזה (דהשעבוד הוא) מה שיש עלינו עתה מלך ושנוטל מאתנו מס, שגם בזמן בית המקדש הי׳ עלינו מלך ישראל והמס הי׳ ביותר, כידוע שחלק עשירי הוצרך כל אחד ליתן[14]. אלא הכוונה היא על ענין הטרדה שבזה, מה שהאדם מוטרד בזה וכו׳, ולא על עצם הענינים הגשמיים. והטרדה היא באופן שמשתמש בשכל שנתן לו הקב״ה, בחי׳ מים, בעניני פרנסה, ועד שנעשה מוטרד בזה. כי הטרדות מטילין ספיקות רבות בכל ענין, ואינו יודע איך לעשות כך או כך, והם הם המייגעים את האדם מאוד בטרדות השכל, דבמקום שישתמש בשכלו ללימוד התורה, דאין מים אלא תורה[15], הרי הוא משתמש בו בטרדות הפרנסה. וממשיך שם (בתרל״ו) דלכן אמר החכם[16] שאין לך שמחה יותר מהתרת הספיקות. דמזה מובן גודל הבלבול שבמצב האדם לפני התרת הספיקות (עד שאין שמחה גדולה מזו), שזה מורה על גודל הטרדה בשכל האדם. וממשיך שם לבאר איך שהאדם מכניס עצמו לטרדות הפרנסה עד שמעמיד עצמו בסכנה כדי להשיג דברים שאינם בערכו, כמו אבני נופך ואודם וכו׳, דאנשים בערכו ו(אפילו) שלמעלה הימנו אין להם דברים אלו, והוא מכניס עצמו וכו׳ כדי להשיגם. ומביא ע״ז את הכתוב[17] אולת אדם תסלף דרכו ועל ה׳ יזעף לבו.

 

אמנם צריך להבין, מהו החסרון שבדברים הגשמיים (שמהם האדם מוטרד), והרי שנו חכמים במשנתם[18] הנוי והכח והעושר וכו׳ נאה לצדיקים ונאה לעולם, דהפירוש בזה (דנאה לצדיקים ונאה לעולם) הוא, דכמו שבנוגע לעולם אומרים[19] שלא הי׳ העולם ראוי להשתמש בזהב, ולמה נברא בשביל בית המקדש, והיינו דזה שישנו זהב בעולם הוא מפני שהי׳ צריך להבראות בשביל בית המקדש, הנה עד״ז הוא גם בנוגע לנשמות כו׳, דמכיון שהנוי כו׳ הוא נאה לצדיקים, לכן הוא נאה לעולם. ולפי זה (שכל הענינים הגשמיים הם נאים לצדיקים כו׳), אינו מובן מדוע הם המים רבים המטרידים כו׳.

 

אך הענין הוא, דהמעלה שבדברים גשמיים, שאז הוא נאה לצדיקים כו׳, הוא דוקא כשמשתמש בהם באופן כזה שנרגש שכל מציאותם היא רק בשביל ישראל כו׳, דאז יכול להיות גשמיות עד באופן דעשירות. וכידוע הפירוש[20] במ״ש[21] אל יתהלל חכם בחכמתו גו׳ הגבור בגבורתו גו׳ עשיר בעשרו, דזהו דוקא כאשר ענינים אלו הם לעצמם, משא״כ כאשר הם קשורים בהשכל וידוע אותי, אז יתהלל חכם בחכמתו וגו׳ עשיר בעשרו. וכידוע הסיפור[22] מהבעש״ט ז״ל, דכשהי׳ קטרוג על הנהגת בתי המרזח (קרעטשמעס) וכו׳ שההנהגה היתה שלא כדבעי, לימד הוא (הבעש״ט) זכות עליהם שעושים זאת כדי להשיא בתו לתלמיד חכם וכן לשכור מלמד לבנו, ועי״ז ביטל הגזירה. והיינו שצ״ל ההתעסקות בדברים הגשמיים בשביל התורה ומצוות, וכדי שיהי׳ כל מעשיך לשם שמים, שעי״ז יבוא לבכל דרכיך דעהו[23]. משא״כ כשמכניס עצמו בספיקות ונטרד בזה כו׳, שאז אין זה כדבעי. וכאשר ההנהגה היא כדבעי, דההתעסקות בענינים גשמיים אינה באופן שנטרד בהם, כי אם שהם רק בשביל התורה ומצוות, הנה אז (לא רק שהמים רבים אינם מסתירים על האהבה המסותרת, לא יוכלו לכבות את האהבה, אלא יתירה מזו, שעי״ז) מגלה את האהבה המסותרת מן ההעלם אל הגילוי. ועד שבא לבחי׳ האהבה דבכל מאדך[24], שעז״נ[25] מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכמ״ש כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר המצוות שלו בשרש מצות התפילה[26] דכך הי׳ נשמע הלשון מכ״ק אדמו״ר הזקן בדביקותו, איני רוצה כי אם אותך בלבד (איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין). והיינו, שע״י המים רבים בא למ״ש לפני זה[27] רשפי׳ רשפי אש שלהבת י-ה. [בד״ה זה דתרל״ו[28] מובא רק שבאים לבחי׳ בכל לבבך24לבד, כי שם מדבר על דבר ההתעסקות בדברים הגשמיים באופן דלא כדבעי (דאז, האהבה שבאים אלי׳ ע״י ביטול הטרדות דמים רבים היא רק בבחי׳ בכל לבבך). משא״כ בתו״א פרשת תולדות[29] ופרשת נח[30] (הנה אף שהמאמר שבתו״א הוא בקיצור (ואפילו עם ההערות והוספות של כ״ק אדמו״ר הצ״צ[31] הוא מאמר קצר), משא״כ המאמר דתרל״ו, הנה אעפ״כ) מביא לא רק בחי׳ האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך, כי אם גם בחי׳ בכל מאדך. דההסברה בזה היא, מכיון שבתו״א פרשת תולדות מבאר (כנ״ל) דמים רבים אינם טרדות הפרנסה, וגם בתו״א פרשת נח מבואר ע״ד העסק בענינים גשמיים כפי שהם כדבעי, שעי״ז אפשר לבוא גם לבחי׳ בכל מאדך]. והיינו, דזה בא כאשר הנהגתו בענינים הגשמיים היא באופן כמ״ש[32] אשר עשה האלקים את האדם ישר, דהנהגתו היא ע״פ הוראות התורה שנקרא ספר הישר[33], וע״פ הוראות והנהגות האבות שנקראים ישרים33. דכמו שאצל אברהם כתיב[34] ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב, וכן ביצחק שהי׳ אצלו העושר גדול ביותר ועד שאפילו זבל פרדותיו של יצחק הי׳ שוה יותר מכספו וזהבו של אבימלך[35], וכן ביעקב כו׳, דכל ענינים אלו הם (לא רק ברוחניות, כי אם) גם בגשמיות, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו[36], הנה כן הוא אצל כאו״א כו׳. ועד שגם ענין זה דעסק בפרנסה בשביל התורה ומצוות (לא רק שמביא להעבודה דבכל מאדך, למעלה ממדידה והגבלה, אלא) הוא עצמו הרי הוא ענין של בכל מאדך, וכהפירוש[37] בכל מאדך בכל ממונך. והיינו שצ״ל ממונך ובאופן של ריבוי עשירות וכו׳, אבל אינו באופן דפעולות הטבע ודרכי הטבע כו׳, כי אם באופן דבלי גבול, למעלה מדרך הטבע. ואע״פ שכתוב[38] וברכך הוי׳ אלקיך בכל אשר תעשה, שצ״ל עשי׳[39], הרי הפירוש בזה הוא[40] דברכת ה׳ (וברכך הוי׳ אלקיך) היא בכל אשר תעשה, אפילו עשי׳ משהו.

 

אמנם ע״ז ישנה טענת דור המדבר[41] (דאי אפשר לומר לומר שהמים רבים, טרדות הפרנסה, יהיו באופן שלא יכבו את האהבה כו׳) דאין בעל הבית יכול להוציא את כליו[42], דמכיון[43] שהקב״ה סידר את העולם באופן שצ״ל העסק בגשמיות ומוכרחים להגיע (אָנקומען) לגשמיות, הרי אין בעל הבית יכול להוציא את כליו כו׳, ואיך אומרים דמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ולא רק שלא יוכלו לכבות, אלא ש(אדרבה) עי״ז יבוא לעילוי גדול יותר כנ״ל. ובפרט שנקראים בתורת אמת מים רבים, והיינו שיש להם תוקף גדול באמיתיות הענינים, שזהו מפני שהדברים הגשמיים שרשם הוא מעולם התהו, שלכן נקראים מים רבים, כי בתהו האורות מרובים והכלים מועטים[44], משא״כ הוא (האדם העובד) נמצא בעולם התיקון ששם האורות מועטים והכלים מרובים44, ועולם התהו קדם אל התיקון, דזהו ענין הז׳ מלכין קדמאין שמלכו לפני מלך מלך לבני ישראל[45]. ועוד שמצד מעלה זו צריך המדבר אל החי, ואפילו אל הצומח והדומם, ומוכרח לקבל מהם (כמובא בהמאמר שם[46]), משא״כ הם (הנה אע״פ שמתעלים ע״י האדם, מ״מ) אינם מוכרחים אליו. ובפרט שמקום העבודה הוא נשמה בגוף בהבירא עמיקתא[47], ולא רק לאחרי ביאת משיח צדקנו שאז יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ[48], כי אם גם עכשיו בזמן הגלות חושך כפול ומכופל, ולכאורה איך שייך שאעפ״כ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואדרבה, על ידם יהי׳ עילוי בהאהבה.

 

ועל זה מביא שם[49] דהנשמה כמו שהיא בגוף, בהבירא עמיקתא, הרי היא למעלה מתהו ותיקון גם יחד. כי תהו ותיקון הם גילויים, משא״כ הנשמה היא בבחי׳ משכיל לאיתן האזרחי[50], וכל הגילויים אינם בערך העצמיים. דבכח זה (שהנשמה היא בבחי׳ איתן) אפשר לברר ולזכך ולהפוך את כל הענינים הגשמיים ע״י התורה ומצוות, ויתירה מזו, ע״י שכל מעשיך לשם שמים, ועד שיבוא לאופן העבודה דבכל דרכיך דעהו שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה[51], שע״י הבירור בענינים הגשמיים, פועל הבירור דתהו, וממשיך את האורות מרובים דתהו בעולם התיקון.

 

וזהו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו גו׳ [שזה מובן ע״י ביאור הפסוק מים רבים כנ״ל], דאיך אפשר להיות ושמרו דרך ה׳ גו׳, זהו ע״י כי ידעתיו שבפירוש התרגום קאי זה על בחי׳ הרצון, הרצון העצמי, עד להרצון שבעצמות. דעי״ז דוקא (למען אשר) יצוה את בניו וגו׳ עד סוף כל הדורות. וזה כולל גם הפירוש ביצוה מלשון צוותא וחיבור, דישנו צוותא סתם, וישנו צוותין בסימין כדאיתא בגמרא[52], והיינו גם צוותא באופן דתענוג (בסימין). וענין הרצון והתענוג הוא רצון עצמי ותענוג עצמי[53], דהיות שהרצון הוא עצמי הרי גם התענוג הוא עצמי, והרצון העצמי הוא בגלוי בשעת קיום המצוה, ומזה ישנו הכח לברר הגשמיות (וכנ״ל, דבירור הגשמיות הוא ע״י בחי׳ איתן). אמנם אעפ״כ אין זה באופן דנהמא דכיסופא[54] (שהרצון, ידעתיו, מכריח אותו), כי אם שנותנים לו את הכח ע״ז, ואח״כ פועל זאת בבחירתו. דזהו פירוש התרגום כי ידעתיו, ארי גלי קדמי, היינו דמצד הרצון הידיעה היא בגלוי, ולכן כתיב למען אשר יצוה (ולא ידעתיו אשר יצוה), כי הידיעה אינה מכרחת את הבחירה[55]. כי הבחירה היא חפשית, והידיעה היא רק איך יהי׳ אחרי הבחירה. ויש לומר שמביא שם (בתרס״ו) ענין זה (דהידיעה אינה מכרחת) כדי לבאר שאע״פ שהעבודה לברר את הענינים הגשמיים היא ע״י שהרצון העצמי הוא בגלוי (כנ״ל), הנה אעפ״כ אין זה נהמא דכיסופא כנ״ל. אמנם כל זה מה שבגלוי עתה, הוא רק הרצון העצמי, משא״כ התענוג העצמי נשאר בהעלם ויתגלה לעתיד. אבל אעפ״כ כבר נמשך בעניני התורה ומצוות כו׳, שזהו מה שפירש״י כי ידעתיו לשון חיבה, שזהו התענוג העצמי הנמשך ע״י מעשה התורה ומצוות, למען (בשביל) אשר יצוה גו׳. ועי״ז הרי עבודתו ברוחניות היא בשלימות, ועד שאין זה נהמא דכיסופא כי זוהי עבודתו (שלו), ואח״כ בא גם בגשמיות, וכמאמר כ״ק אדמו״ר הזקן[56] שהקב״ה נותן לישראל גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות, דזהו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט[57], והולך לבטח דרכו ואין לו כל ספיקות וטרדות כו׳, ואדרבה פועל שיהי׳ נייחא דרוחא[58], נייחא לתתא ונייחא לעילא[59], ועד שפועל הנחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני[60] כו׳[61].

 

 

מקורות והערות

[1]פרשתנו (וירא) יח, יט.

[2]בריש וסוף ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ סח. שם ע׳ עז).

[3]אונקלוס (ועד״ז בתיב״ע).

[4]המשך תרס״ו שם (ע׳ עז). וראה גם ד״ה וה׳ אמר המכסה תשל״ז (לקמן ע׳ רכא).

[5]ד״ה מים רבים תרל״ו פרק א. וראה גם שם פרק עה (ע׳ עח).

[6]קה״ת, תש״ו.

[7]קה״ת, תשל״ו.

[8]שה״ש ח, ז.

[9]ראה תניא פי״ט.

[10]ח, ג ואילך. וראה גם תו״ח פ׳ נח (נח, ד ואילך).

[11]יז, א. וראה גם ד״ה מים רבים תשי״ז (לקמן ח״ב בתחלתו) פ״ב. שם פי״א.

[12]תפלת גשם.

[13]תו״א פ׳ נח שם. ד״ה מים רבים תרל״ו שם.

[14]תו״א שם (ח, ד). וראה שמואל-א ח, טו.

[15]ב״ק יז, א.

[16]מצו״ד עה״פ משלי טו, ל. הובא גם בשו״ת הרמ״א סי׳ ה בתחילתו. ובכ״מ.

[17]משלי יט, ג.

[18]אבות פ״ו מ״ח.

[19]שמו״ר רפל״ה.

[20]ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ מא. ח״ב ע׳ תשכה ואילך. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתעח ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ סו ואילך. תרנ״ד ע׳ עב ואילך. עזר״ת ע׳ עח ואילך. וראה גם ד״ה פדה בשלום דש״פ ויצא תשי״ט (סה״מ תשי״ט ע׳ 577 ואילך). ד״ה וידבר אלקים דש״פ יתרו תש״ל (סה״מ תש״ל ע׳ 150). וש״נ. ד״ה החודש דש״פ צו תשמ״ג (סה״מ תשמ״ג ע׳ קכג). ועוד.

[21]ירמי׳ ט, כב ואילך.

[22]ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קסה (כא, ג). רצז (לח, ד).

[23]אבות פ״ב מי״ב. משלי ג, ו. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 104. וש״נ.

[24]ואתחנן ו, ה.

[25]תהלים עג, כה. הובא בתו״א שם (ט, א).

[26]פ״מ (סהמ״צ להצ״צ קלח, סע״א).

[27]שה״ש שם, ו.

[28]פ״ג (ע׳ ז).

[29]יח, ב.

[30]ט, א-ב.

[31]באוה״ת עה״פ (כרך ג תרט, א ואילך).

[32]קהלת ז, כט.

[33]ע״ז כה, א.

[34]לך יג, ב.

[35]רש״י תולדות כו, יג.

[36]שבת סג, א. יבמות כד, א.

[37]ברכות נד, א במשנה.

[38]פ׳ ראה טו, יח.

[39]ראה ספרי עה״פ. דרושים שבהערה הבאה.

[40]המשך תרל״ו שם (פ״א). וראה גם לקו״ת תצא לז, סע״ב ואילך. קונטרס ומעין מכ״ה פ״א. סה״מ תרנ״ז ע׳ נז. תרצ״ו ע׳ 115. וש״נ. ד״ה מים רבים תשל״ח פ״ב (לעיל ע׳ קלז-ח).

[41]ראה לקו״ת שלח לו, סע״ד ואילך. מא, ב. ובכ״מ.

[42]סוטה לה, א. מנחות נג, ב. ערכין טו, א.

[43]בהבא לקמן – ראה גם לקו״ש ח״י ס״ע 3 ואילך.

[44]ראה ע״ח שער הכללים פ״א-ב. שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. ספ״ה. תו״א שם (ט, א. שם, ג). וישלח כד, סע״א. שם, ד. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך תהו, תיקון (ע׳ יג-ד). ובכ״מ.

[45]וישלח לו, לא. מקומות שצויינו בהערה הקודמת.

[46]תו״א נח ט, א. ועד״ז תו״ח נח ס, ג ואילך.

[47]ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.

[48]זכרי׳ יג, ב.

[49]תרל״ו שם פ״ה (ע׳ ט).

[50]תהלים פט, א. וראה גם (בנוסף להמשך תרל״ו שם) לקו״ת ר״פ ראה. סה״מ עטר״ת ע׳ תריא. תרח״ץ ע׳ סז. קונטרס לימוד החסידות פ״ג (ע׳ 5-6. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו). וראה סד״ה כי מראש צורים תשכ״ח (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ ריט-כ). וש״נ.

[51]ברכות סג, א.

[52]סוכה נב, סע״א.

[53]סד״ה כי ידעתיו הנ״ל (המשך תרס״ו ע׳ עז).

[54]ראה ירושלמי ערלה פ״א ה״ג. הובא בלקו״ת צו ז, ריש ע״ד.

[55]ראה גם ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ רסה ואילך. סה״מ תרצ״ו ע׳ 74. וראה סה״מ תרנ״ב ע׳ לו (צויין בהמשך תרס״ו שם).

[56]סה״מ ה׳ש״ת ע׳ עח. סה״מ אידיש ע׳ 52. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ רסה. חי״א ע׳ לד. ״היום יום״ כז טבת (וראה גם שם כז אלול). ועוד.

[57]ראה סד״ה וה׳ אמר המכסה דש״פ וארא תרס״ז (המשך תרס״ו ע׳ תח).

[58]תו״א שם ח, ג.

[59]ראה ב״ר פ״ל, ה. תו״א שם.

[60]ספרי (הובא בפרש״י) פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.

[61]חסר הסיום. המו״ל.

 

פרסום תגובה חדשה

test email