בס״ד. ש״פ וישלח, ח״י כסלו ה׳תשמ״ג

וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו׳[1], ואח״כ כתיב[2] ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו גו׳, ואמרו רז״ל[3] על הפסוק ויאבק איש עמו שהעלו אבק עד כסא הכבוד, שזה מורה על תכלית הבירור, שמעלים את אבק הבירורים עד למעלה מעלה. ואופן הבירור הוא כמו ענין ויאבק כפשוטו, התאבקות והתדבקות, וכמבואר בארוכה בד״ה פדה בשלום לכ״ק אדמו״ר האמצעי[4] (ונת״ל בד״ה פדה בשלום דש״פ ויצא[5]) שזהו ענין פדה בשלום נפשי מקרב לי[6], שענין הפדי׳ בשלום הוא ע״י הקרב שפירושו מלחמה והתלבשות בהבירורים, ועד שהיא באופן של קרב וקירוב, עד לקירוב הגוף זה בזה. דע״י שלימות הבירורים באים אל הגאולה, דזהו גם הקשר להפטרת הפרשה וסיומה והיתה לה׳ המלוכה[7]. וידועים הדרושים בתורה אור[8] לכ״ק אדמו״ר הזקן בעל הגאולה די״ט כסלו ובתורת חיים[9] לאדמו״ר האמצעי בעל הגאולה דיו״ד כסלו (אשר שבת זו היא בין יו״ד לי״ט כסלו), שבהם מבארים את כל הפסוקים על סדר הפרשה, מהפסוק וישלח יעקב גו׳ עד הפסוק ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו גו׳. [דענין זה, ביאור כל פסוק ופסוק על הסדר בדרוש אחד, הדא דבר בלתי רגיל בדרושי חסידות, כי בדרך כלל רוב הדרושים הם על פסוק אחד. ואף שבסידור יש ג״כ דרושים המבארים כמה וכמה פסוקים על הסדר, מ״מ נראה שדרושים אלו נאמרו כמה פעמים, על כל פסוק בפני עצמו, ואח״כ נתחברו יחד בדיבור או בכתב. משא״כ בדרוש זה (וישלח גו׳) נראה שמלכתחילה הי׳ ביאור על כל הפסוקים הנ״ל[10]]. ומבואר שם[11], דבתחילה כתיב וישלח יעקב מלאכים אל עשו גו׳ עם לבן גרתי גו׳, דמה שאמר יעקב לעשו עם לבן גרתי, הנה כוונתו בזה היתה לא רק שהי׳ באופן של גר בלבד אצל לבן, אלא הוא גימטריא תרי״ג, כי בזה שנאמר הלשון גרתי ולא לשון אחר בא לרמז גם על תרי״ג, כמאמר[12] עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי, היינו שעבודתו אצל לבן היתה בתרי״ג מצוות, ענין הבירורים. ומצד זה שלח אל עשו אחיו לפעול בירור גם בו, והודיע לו שמצדו כבר גמר את כל ענין הבירורים והוא כבר מוכן לקראת הגאולה. ועוד זאת, שמצד יעקב גם עשו הי׳ כבר מוכן אל הגאולה. דענינו של עשו הוא עולם התהו, ומצד יעקב הי׳ עשו בבחי׳ עשו אחיו, היינו שבירר ממנו את הענינים הנעלים שבעולם התהו, אורות מרובים דתהו. וזהו מה שממשיך ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה גו׳, דהנה מבואר בקונטרס העבודה[13] שאינו מספיק העבודה באופן כללי שבבחי׳ יחידה שבנפש, ואפי׳ לא העבודה דחי׳, אלא צ״ל עבודה פרטית והתבוננות פרטית דוקא. וזהו מה שאמר יעקב ויהי לי שור וחמור גו׳, היינו שמונה את כל פרטי הבירורים, שבכולם פעל הבירור בפרטיות. ועל כולם אומר ויהי לי, שהבירור הי׳ באופן דלי, בירור בתכלית השלימות. וגם, כמארז״ל[14] כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם (כמבואר בלקו״ת פ׳ במדבר[15]), היינו שהבירור הוא באופן נצחי לעולם ועד. ומשום זה הי׳ כבר מוכן אז אל הגאולה, וכמארז״ל[16] חמור זה משיח כו׳.

אמנם כל זה הי׳ מצד מחשבת יעקב, שמצדו הי׳ כבר מוכן אל הגאולה, ובמילא כבר היתה גאולה בפועל. אבל אח״כ באו המלאכים ואמרו לו שמצד עשו אין זה כך, שאינו אחיו אלא עשו, וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. והגם שיעקב ידע גם לפני זה שהולך לקראתו עם ד׳ מאות איש, מ״מ, הוא חשב שד׳ מאות איש אלו הם דרגא נעלית ביותר, בחי׳ ד׳ מאות עלמין דכסופין[17] שלמעלה מעלה, שהם17בחי׳ ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר[18] דאברהם, דענין סוחר הוא ספירת הכתר שהיא בבחי׳ סחור סחור, סובב ומקיף, וד׳ מאות שקל כסף הם למעלה (עובר) גם מבחי׳ הכתר. וזהו ענין ד׳ מאות וגו׳ כסף, עלמין דכסופין, ענין התענוג (מלשון נכספה גו׳[19]), ועובר לסוחר הוא עצמיות התענוג. אמנם כל זה הי׳ מצד יעקב כנ״ל, אבל בפועל אמרו לו שהד׳ מאות איש של עשו הם למטה כו׳, ובאופן דלעו״ז, ולכן צריך להיות בירורם באופן אחר, כמבואר בהדרושים שם בביאור המשך הכתובים.

והנה בסיום הענין כתיב ויותר יעקב לבדו, ואמרו רז״ל[20] שנשאר על פכים קטנים. וכותב ע״ז בדרוש הנ״ל בתורת חיים[21] שזה פלא. אך הביאור בזה, דענין פכים קטנים הוא ענין כלים מועטים דתהו[22]. ומעלת ענינם היא שהם כלים מועטים, היינו לא (רק) מועטים בכמות אלא (בעיקר) מועטים באיכות, בבחי׳ מיעוט וביטול, כנודע שהכלים דתהו היו בבחי׳ ביטול. וזה רצה יעקב שיהי׳ בו (ביעקב) אותו הביטול שבכלים דתהו, ולפיכך נשאר שם לבדו כו׳.

והנה בתורת חיים שם מביא ב׳ פירושים בענין ויותר יעקב לבדו, וכותב[23] שהפירוש הראשון אינו מתיישב ע״פ הפשט ולכן יותר נכון לפרש כפשוטו כו׳. וכעין זה מצינו בכמה מקומות בדרושי אדמו״ר האמצעי. ויש לומר, דהענינים שבדרושי חסידות יש בהם גם דברים שנתחדשו ע״י היגיעה, בדרך יגעת ומצאת כו׳[24]. ואף שדרושי רבותינו נאמרו בדרך אור ישר כנתינת התורה בהר סיני, וכידוע[25] פתגם הרה״ח כו׳ ר׳ הלל מפאריטש, שכאשר הרבי אומר מאמר הרי זה כמעמד הר סיני, משא״כ אח״כ בהסבר המאמר אפשר להיות שקלא וטריא כו׳, מ״מ קרוב לומר, שגם בענין זה שהוא בבחי׳ למשה מסיני הי׳ ג״כ ענין היגיעה. וכידוע[26]שיש מעלה בשקלא וטריא על הלכות פסוקות, דמשום זה הלכה כבבלי לגבי הירושלמי[27], משום שיש בו ריבוי שקלא וטריא וכו׳. ועד״ז יש לומר גם בתורת החסידות, שיש מעלה בשקלא וטריא כו׳. וידוע סיפור הרב המגיד עם כ״ק אדמו״ר הזקן, שהרב המגיד שאל אותו על תורה מסויימת אם לומר אותה ברבים, והמסקנא היתה שאמר ברבים תורה אחרת. אבל גם הסברא הקודמת יש בה המעלה דשקלא וטריא כו׳. וכמו במשה רבינו, דנוסף לזה שקיבל תורה מסיני[28], הרי קיבל גם פלפולי דאורייתא כו׳[29]. ומזה מובן בנוגע לכל הנשיאים, דמצד מעלת השקלא וטריא הרי גם בתורת החסידות שהיא בבחי׳ אור ישר הי׳ בזה ענין של שקלא וטריא. וכמו בירושלמי שגם בו מצינו קצת פלפול כו׳. ובזה יש לבאר גם מה שמצינו בזהר ובקבלה כמה דעות וכו׳, הגם שמבואר ברעיא מהימנא[30] באגה״ק[31] שלית תמן לא קשיא ולא ורמינהו כו׳, כי הגם שזהו בחי׳ אור ישר, מ״מ צ״ל בזה גם המעלה שבפלפול ושקלא וטריא. ובזה יובן עוד דבר פלא, שכאשר מביא כ״ק אדמו״ר הזקן בקונטרס אחרון בהלכות תלמוד תורה[32] דוגמא על ריבוי השקלא וטריא והקושיות שבתלמוד בבלי, הדוגמא היא דוקא מרשב״י שהוא בעל הזהר, פנימיות התורה, דלכאורה הוא פלא, שדוקא רשב״י בעל הזהר הי׳ אצלו ריבוי קושיות, י״ב וכ״ד[33], לפני המערה ואחרי המערה, ובגמרא הובא רק חלק קטן מהקושיות (וכמו שמביא בקונטרס אחרון שם דוגמא מהקושיות דר׳ יוחנן וריש לקיש שבש״ס הובא רק ו׳ או ז׳ פעמים. וידוע השקלא וטריא בזה). ומכל זה מובן, שגם בכל הענינים שבחסידות הי׳ ענין של שקלא וטריא. וגם אם בכתב בא רק אופן אחד, מ״מ נראה שלפני זה הי׳ שקלא וטריא בדבר. אמנם בגילוי ענין זה הוא בדרושי אדמו״ר האמצעי, שמוצאים בהם פעמים רבות את הביטוי ודלא כדלעיל, יותר מאצל הצ״צ (אם בכלל ישנו אצל הצ״צ) וכל שכן יותר מאדמו״ר הזקן[34]. ומובן, שגם השקלא וטריא והפירוש הראשון וכו׳ גם הם אמיתיים. וכנודע[35] מה שאמר הבעש״ט שעל כל קושיא שישאלו אותו יש לו תירוץ, ועל כל תירוץ יש לו קושיא. ומבואר בזה35, כי כאשר באותו עולם שנמצאים בו הדבר בלתי מובן, הנה כשעולים לעולם עליון יותר, שם הוא מובן. אבל הדברים המובנים בעולם זה הנה בעולם עליון יותר אין להם הבנה.

והנה הפירוש הראשון שמביא בדרוש הנ״ל הוא, שיעקב העביר את נשיו ובניו מעבר הנהר כדי לברוח מעשו, והוא נשאר לבדו ללחום עם שרו של עשו, ומבאר בזה[36], דשרו של עשו הי׳ כמו שהוא לאחר הבירור, בבחי׳ בעל תשובה, והי׳ בכחו לנצח ליעקב, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו[37], אך יעקב מצד שרשו בעצמות אוא״ס, דזהו מה שנאמר ויותר יעקב לבדו, דלכאורה מאי קא משמע לן שנשאר לבדו, הרי לאחרי שנאמר שהעביר את כולם הרי מובן מעצמו שנשאר לבדו, אלא דפירוש לבדו הוא, כמו שהוא בשרשו בעצמות אוא״ס, ולכן נצח לשרו של עשו, כי יעקב הי׳ צדיק והי׳ בו גם מעלת התשובה, וכאשר צדיק נעשה בעל תשובה אין בעלי תשובה יכולים להגיע לדרגא זו, כי יש בו גם תורה וגם מעשים טובים. ומביא ראי׳ לזה משמעי׳ ואבטליון ור׳ עקיבא ור׳ מאיר, שבנוסף לזה שהיו גרים, גם לימדו תורה ברבים. וענין זה (שצדיק שנעשה בעל תשובה הנה במקום שהוא עומד אין בעלי תשובה יכולים להגיע לשם) הוא חידוש גדול שלעת עתה לא מצאתי מבואר במ״א. ואף שענין זה מבואר רק בפירוש הא׳, והמסקנא היא באופן אחר (כדלקמן), בכל זאת הרי גם פירוש הראשון הוא פירוש אמיתי. ויתירה מזו, שהסברא שבדבר, שיש מעלה בצדיק בעל תשובה על בעל תשובה סתם, קיימת גם לפירוש השני והמסקנא. ופירוש השני שמביא בדרוש הנ״ל[38] והוא המסקנא, שהעביר את נשיו ובניו אל עשו, ונשאר לבדו ללחום עם שרו של עשו לתקנו ולהעלותו. ומבואר בהמאמר שם שפירוש זה מתאים עם פשטות הכתובים, דבפשטות העביר את נשיו ובניו אל עשו. וגם, דלפירוש הראשון הרי מבואר בהמאמר שם[39]שההשתחואה דיעקב היתה מקודם לויותר יעקב לבדו, וע״פ פשטות הכתובים הי׳ זה אח״כ. ועוד, דלהעביר נשיו ובניו לצד השני רחוק מעשו, אין זה בהתאם להעבודה שצריכים לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים[40].

וע״י מעשינו ועבודתנו בעבודת הבירורים במשך זמן הגלות[41], זוכים שיהי׳ והיתה לה׳ המלוכה בגאולה האמיתית והשלימה, ועוד לפני זה טועמי׳ חיים זכו[42], ובפרט ע״י הפצת המעיינות חוצה באופן של שטורעם. דעי״ז זוכים שיהי׳ והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותייך[43] עוד בזמן הגלות, ועי״ז באים לוישלח יעקב מלאכים, שהקב״ה נותן מלאכים לכאו״א שהוא ממורשה קהלת יעקב[44], עד שהוא נעשה בעל הבית ושולח אותם לעשו לומר לו שכבר נגמרה עבודת הבירורים, וכבר אפשר לילך לקבל פני משיח צדקנו, עד שבאים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים[45], במהרה בימינו ממש.

מקורות והערות

[1]ריש פרשתנו (וישלח לב, ד).

[2]שם, כד.

[3]חולין צא, א. זח״א (פרשתנו) קע, א. וראה תו״א פרשתנו כו, ד.

[4]שערי תשובה ח״א מט, א ואילך. וראה גם ד״ה פדה בשלום במאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ רטו ואילך.

[5]סה״מ תשמ״ג ע׳ מז ואילך.

[6]תהלים נה, יט.

[7]עובדי׳ א, כא.

[8]פרשתנו כד, א ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ פב ואילך. שם ע׳ ס ואילך.

[9]פרשתנו לט [קפ], ג ואילך.

[10]ראה סה״ש ה׳ש״ת ע׳ 50 ואילך.

[11]תו״א שם. תו״ח שם מא [קפב], ג ואילך. נד [קצה], ב ואילך.

[12]פרש״י עה״פ.

[13]פ״א (ע׳ 4 ואילך). פ״ו (ע׳ 36 ואילך). וראה גם שער היחוד (לאדהאמ״צ) בתחלתו. קונטרס ההתפעלות (מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ לט ואילך).

[14]ויק״ר פ״ב, ב. מד״ש פי״ט.

[15]ט, ג ואילך.

[16]ב״ר פע״ה, ו.

[17]ראה זח״ג קכח, ב. רפח, א.

[18]חיי שרה כג, טז.

[19]תהלים פג, ד.

[20]חולין צא, א. פרש״י עה״פ.

[21]נה [קצו], ב. נו [קצז], ג.

[22]תו״ח שם. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ צח. אוה״ת פרשתנו רמה, א (ממאו״א).

[23]נז [קצח], א.

[24]מגילה ו, ב.

[25]סה״ש תרצ״ז ע׳ 165. וראה גם שיחת ש״פ מטו״מ תשמ״ב (התוועדויות תשמ״ב ח״ד ע׳ 1931). תנש״א (סה״ש תנש״א ע׳ 719). ועוד.

[26]ראה שערי אורה שער החנוכה כב, ב ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 122 ואילך.

[27]רי״ף ורא״ש סוף עירובין. ועוד.

[28]ל׳ חז״ל – אבות פ״א מ״א.

[29]ראה שמו״ר רפמ״ז. וראה בהנסמן בלקו״ש ח״ד ע׳ 1088 הערה 11.

[30]זח״ג קכד, ב.

[31]סכ״ו.

[32]פ״ג סק״א ד״ה וסמ״ק.

[33]ראה שבת לג, ב.

[34]להעיר משיחת ליל הושע״ר תשמ״ב (התוועדויות תשמ״ב ח״א ע׳ 209).

[35]מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ רצז ואילך. ״גנזי נסתרות״ אור ישראל ע׳ מא. מגדל עז ע׳ שעא.

[36]תו״ח שם נו [קצז], ד.

[37]ראה ברכות לד, ב. רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.

[38]נז [קצח], א.

[39]נו [קצז], סע״ד.

[40]ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[41]ראה תניא רפל״ז.

[42]ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. וש״נ.

[43]ישעי׳ מט, כג.

[44]ברכה לג, ד.

[45]תמיד בסופה.