"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
אברם, הוא אב רם "שכל הנעלם מכל רעיון" שלמעלה גם מבחינת חכמה,
מצווה ללכת מלמעלה – מהמקום העליון ביותר בו הוא נמצא,
למטה – אל המקום הנמוך ביותר – אל "הארץ" בחינת המלכות, עלמא דאתגליא,
כדי לפעול גילוי בעולם וגילוי בעצמו – "אשר אראך".
שדוקא על ידי ירידה זו פועל עליה ב"שכל הנעלם",
דוגמת הנשמה היורדת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא – "ירידה צורך עליה",
כדי לפעול עליה בכל חלקי הנשמה ואפילו ביחידה שבנפש המקבלת מבחינת יחיד.

בשבת "פרשת לך לך" זו הסמוכה לז' מרחשון היום בו האחרון בישראל שב מהעליה לרגל,
יצאנו מתקופת החגים כשאנו מצוידים ב"שיריים" של חודש תשרי והתחלנו בשאלת גשמים.
רק עכשיו מתחילה באמת תקופת "ויעקב הלך לדרכו", המשתלבת עם "פרשת לך לך".
זהו השלב האחרון והתחתון בעבודת "ויעקב הלך לדרכו" שראשיתה במוצאי יום הכיפורים.

לאחר העליה לשיא השיאים ביום הכיפורים,
בו ניתנו לוחות אחרונות – שלימות וסיום מתן תורה.
ירדנו במוצאי כיפור לקיים מצוות בעולם העשיה,
מצוות סוכה וארבעת המינים וכללות המצוות המעשיות.
ושוב ממוצאי שמחת תורה ירדנו ירידה תלולה יותר לענייני חול – ענייני הרשות,
אם כי היינו עדיין בחודש תשרי המושבע בחגים שאין אומרים בו תחנון.
ומחודש תשרי (אותיות "רשית") ירדנו לחודש מרחשון חודש הגשמים.
ש"מר" הוא "מר מדלי" על שם טיפות הגשם, במיוחד מז' מרחשון תחילת שאלת גשמים.
עתה מתחילה עבודתנו בחרישה וזריעה, ואז נשאלת השאלה: תורה מה תהא עליה?…
"אפשר אדם חורש וזורע, תורה מה תהא עליה?"

ואכן בחודש מרחשון אנו יוצאים ממקומנו האמיתי בבית המקדש.
"ויעקב הולך לדרכו" מלמעלה למטה, ירידה עד בחינת יעקב מלשון "עקב",
על מנת להתעסק בענייני העולם ולאו דוקא בקיום מצוות.
אולם דוקא מתכלית ירידה זו אפשר רק לעלות עד לתכלית העילוי,
שתכלית הירידה הוא צורך עליה.
וכמו שהבטיחנו הקב"ה – "אנכי אעלך גם עלה".
"אנכי" שלמעלה משם הוי' מלשון מהוה,
"אנכי" שלמעלה ממקור התהוות כל סדר ההשתלשלות,
עוזר ומסייע לנו לעלות מעלה מעלה על ידי עבודתנו בעולם הזה,
גם מהמקום הנמוך ביותר בו אנו נמצאים.
כי לאחר ששת ימי בראשית כשראה ה' שהכל טוב מאד (למעלה ממדידה והגבלה),
עד שבשבת "ויכולו השמים והארץ" היה בתכלית התענוג – "חמדת ימים אותו קראת",
הבריאה, עליה נאמר: "אשר ברא אלוקים לעשות – לתקן", לא נשלמה לגמרי.
זהו תפקיד האדם שנברא כדי לפעול את שלימות התיקון בכל ענייני הבריאה.

ומשבת "לך לך" המקשרת את חודש תשרי עם כל השנה,
לאחר שצברנו כוחות בחודש החגים חודש תשרי,
יעקב הולך לדרכו דוגמת אברהם אבינו שה' ציוה עליו,
"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".
מ"ארצך" הוא הרצון מ"מולדתך" הן המידות הטבעיות ומ"בית אביך" הם המוחין.
משמע, עלינו לעזוב הכל כדי לקיים את רצון ה'.
לכאורה, דבר פשוט הוא שיש לבטל רצון הנובע משכל אנושי דל לרצון ה' מקור החכמה.
אולם בשעה שדוקא יהודי פשוט מבין עניין זה בפשטות,
הרי שליהודי צדיק בעל רצון ומידות דקדושה שקשה לו לבטל רצונו, צריך להסביר,
שלכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם שאותו הוא חייב למלא,
ואם לא קיים תפקיד זה לא פעל את תכלית ירידתו לעולם שלכך נברא.
וכדי לקיים תכלית בריאתו על פי רצון ה' עליו לשנות רצונו אפילו רצון דקדושה.

אך דא עקא, יצר הרע מתוחכם ביותר ויכול להפיל ברשתו גם צדיקים גדולים ביותר.
לדוגמא אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה,
שכשנוצר היה כבן עשרים שנה ויצר הטוב ויצר הרע נכנסו בו יחדיו,
שלא כמו אצל עם ישראל, שהנפש הבהמית נכנסת בהם קודם כניסת הנפש האלוקית,
ואז יש אפשרות ליצר הרע להקדים טענותיו.
והנה דוקא אדם נעלה כאדם הראשון, כשנצטווה שלא לאכול מעץ הדעת רק לזמן קצר,
רק לשלוש שעות עד כניסת השבת… לא עמד בניסיון…
מצוה אחת היתה לו ולא יכול לקיימה…
היצר הרע השקיע בו כוחות ומאמצים כדי להכשילו… והצליח…
ועם כל הכבוד לאדם הראשון, שכולנו צאצאיו הן בני נח והן בני ישראל,
ניתן ללמוד ממנו דוקא על דרך השלילה, עד כמה צריך להשתדל ולהתאמץ ביראת שמים,
עד כמה צריך להיזהר מן היצר הרע המקדיש כוחות וזמן כדי להכשילנו בעבירה, ח"ו.
עלינו לזכור שכל עניין יהודי קשור לכל העולם כולו.
לכל יהודי יש אחריות בעריבות ההדדית לכלל ישראל ואחריות לעולם כולו.
שעל ידי מצוה אחת מכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות.
ושום יהודי אינו פטור מזה גם יהודי פשוט בדרגת "שואב מימיך",
שגם הוא עושה עבודה השייכת לכלל ישראל כשדואג לצורכי המים של הכלל,
והרי כל יהודי זקוק למים לא רק לשתיה,
אלא גם לנטילת ידים בבוקר בקומו משנתו ולפני אכילתו וכו'.
אם כן, כולנו זקוקים לכולנו, ולכל אחד מאיתנו יש אחריות על הכלל.
לכן עבודת יהודי ב"וילך יעקב לדרכו" צריכה להיות באופן של "לך לך".
יהודי צריך לצאת מכל רצונותיו ומידותיו האישיות כולל רצונות ומידות דקדושה,
כדי למלא את שליחותו המיוחדת לו משמים מתוך שמחה וטוב לבב.

פעמים אדם מרגיש עייף וזקן שאין לו כבר כח לעשות את העבודה.
לשם כך נותנת לו התורה דוגמה מאלפת – אברהם אבינו,
שכל ימיו היה בבחינת מרכבה לאלוקות.
אברהם אבינו עושה עבודה גדולה בגילוי אלוקות בעולם,
ולאחר כל הנפשות שעשה עם שרה אשתו בחרן,
הוא מגיע לגיל תשעים ותשע… זקן מופלג!…
ודוקא אז כאילו נולד מחדש, ה' מצוה אותו מצוה חדשה למול את עצמו.
ואברהם כדרכו בקודש מזדרז לעשות המצוה… איזו גדולה!..
וידוע הסיפור הנפלא על הרבי הרש"ב שבהיותו ילד נכנס לזקנו הצמח צדק,
וכשעיניו זולגות דמעות שאל את סבו, מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה?
וענהו הצמח צדק, שכשיהודי צדיק בן תשעים ותשע מחליט שעליו למול עצמו,
ראוי שהקב"ה יתגלה אליו.
גם אנחנו כמו הרבי הרש"ב צריכים לרצות ולהשתוקק להתגלות ה' בכל מאודנו,
גם אנחנו צריכים לבטוח רק בה' לעשות רצונו בכל כוחנו.
וכמו חזקיהו המלך שהלך לשכב על מיטתו בביטחון בה'
ולא פחד מכל האיומים של סנחריב,
כך גם אנו צריכים להוציא את ה"סנחריב" שבתוכנו ולשנות את טבענו ואת רגילותנו.
סיפור נפלא זה הוא הוראה לכל אחד מאיתנו,
ולא בכדי פרסמו אותו רבותינו נשיאינו עד שהובא בדפוס.

אברם אב רם – "שכל הנעלם מכל רעיון",
גם כשנעשה "אב המון גויים" נשאר אב לארם (רי"ש לא זזה ממקומה).
וכמו אברהם כל יהודי הוא "אב המון גויים",
שכל ענייני האבות נמשכים לבניהם אחריהם בירושה.
לכן לא די ליהודי להיות אב במקומו ובסביבתו כמו אברם שהיה אב לארם,
אלא לשאוף להיות אב לכל העולם.
כח זה שניתן לנו בירושה מאברהם צריכים אנו לגלות ולהוציא מן הכח אל הפועל.
לקיים מה שנאמר: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל",
באופן של פריחה וגילוי ובאופן ש"ימלאו פני תבל תנובה".
שיתמלאו פירות ופירי פירות עד סוף כל העולם,
עד שנצליח לעשות סוף להעלם ולהסתר שבעולם ונבטל אותו מכל וכל.
עד שיתגלה ה' יתברך בעולם בפשיטות,
ומכיון שאנו נמצאים כבר באחרית הימים הרי שזוהי מגמתו של כל יהודי,
וכבר אנו נגאלים!… ואם אין הדבר תלוי אלא בתשובה, הרי שכבר עשינו תשובה.

יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו מיד ממש,
עד ש"יבקע כשחר אורך" – שיתגלו הסודות והרזין ורזין דרזין שבתורה
באופן של הבנה והשגה ובאופן של הפצה חוצה,
שכבר מותר ומצוה לגלות זאת החכמה ואף הכרח!…
צריך לגלות את פנימיות התורה בכל מקום ומקום.
עד שיתגברו האורות הנמשכים ונשפעים כשהכלים אינם יכולים להכילם,
עד שיצאו וייבקעו לחוץ.
ומובטחים אנו שבהתגלות פנימיות התורה תהיה התגלות ה' –
"ונגלה כבוד ה'" בגאולה האמיתית והשלימה מיד ממש.

(על פי שיחת הרבי פרשת לך לך שנת תשד"מ)