פרשת וירא – אברהם אבינו מקים את בית חב”ד הראשון בעולם

הקראת כתבה
יום שני י׳ מרחשון ה׳תשע״ב
בביתו של אברהם אבינו התקיימו גם כוחו של אילן וגם כוחו של בית. אברהם בונה בית הארחה נצחי ודואג לא רק לצרכים ההכרחיים של אורחיו, אלא הרבה מעבר לזה… הוא משתדל להנות אותם. הוא דואג לא רק לצורכיהם הגשמיים אלא גם לענייניהם הרוחניים. הוא קובע להם סנהדרין, כדי שיוכלו לברר את השאלות לסכסוכים שביניהם. ולא עוד אלא קורא לכל באי עולם לקרוא כולם בשם ה’ א-ל עולם.
עץ ליד הבית

 

“ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם”.

אברהם אבינו איש חסד נפלא שאף מידת החסד שלמעלה התגמדה לפניו,

ונזדעקה לפני הקב”ה ואמרה: “רבונו של עולם, כל ימי היות אברהם בעולם

לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עומד שם במקומי”.

והאשל שהוא נוטע הינו בוסתן עצי פרי – פרדס שלם ולא אילן אחד,

ומפרדס זה מביא פירות לסעודות שעושה באמצע המדבר להנות את אורחיו.

ומי הם אורחיו?… – עוברי אורח זרים!… כל דכפין ייתי וייכול…

ויש אומרים, שלא היה פרדס אלא פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות.

ובבית אכסניא זה העניק לאורחים אכילה, שתייה ולינה.

 

“פרדס” או “פונדק”?… “אילן” או “בית”?…

הרי מה שמתקיים באילן אינו מתקיים בבית ולהיפך.

אילן הצומח – כוחו בנצחיותו שממנו אפשר לנטוע אילנות עד בלי די לאין קץ.

בית הוא דומם, ואף אם יהיה חזק ביותר עשוי להיחרב וכמובן אינו מוליד בתים חדשים.

אף על פי כן, יש לאדם הנאה גדולה מבית כל זמן שהוא קיים יותר מאילן,

אדם זקוק לבית למחסה ולמסתור שיגן עליו מן החום ומן הצינה וכו’.

 

בביתו של אברהם אבינו התקיימו בעת בעונה אחת כוחו של אילן וכוחו של בית.

אברהם אבינו בונה בית הארחה נצחי ודואג לא רק לצרכים ההכרחיים של אורחיו,

אלא הרבה מעבר לזה… הוא משתדל להנות אותם.

כשהוא דואג לא רק לצורכיהם הגשמיים אלא גם לענייניהם הרוחניים.

הוא קובע להם סנהדרין, כדי שיוכלו לברר את השאלות לסכסוכים שביניהם.

ואינו מסתפק בכך אלא קורא לכל באי עולם לקרוא כולם בשם ה’ א-ל עולם.

 

תכלית עבודתו של אברהם אבינו להפיץ את האמונה בה’ אחד.

וכמו שקיים אברהם אבינו את הציווי – “ויהיו עניים בני ביתך”,

כך קיים גם את הציווי “יהי ביתך בית ועד לחכמים”.

ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם – אל תקרא “ויקרא” אלא “ויקריא”.

אברהם אבינו מקריא לשמו של הקב”ה בפי כל עובר ושב

על ידי האשל שנטע, על ידי אכילה שתיה ולויה שסיפק להם.

כיצד? לאחר שאכלו אמר להם: וכי משלי אכלתם?… והלא משל אלוקי עולם אכלתם!…

כך הודו ושבחו ובירכו למי שאמר והיה העולם, למי שהבריאה היא בחיקו.

 

נשאלת השאלה: מדוע קרא אברהם “בשם הוי'” ולא “בשם אלוקים” שבו נברא העולם,

שם הקשור בשבעת ימי הבניין בהם נברא העולם ומרומז במילים “באר שבע”?…

אברהם אבינו קרא בשם “הוי’ דלתתא” המתלבש ב”שם אלוקים”.

הוא פעל יחוד “הוי’ דלתתא” (המתלבש ב”שם אלוקים” לברוא עולם) עם העולם.

זהו החידוש של אברהם שקרא בשם הוי’ “א-ל עולם” ולא “א-ל העולם”.

שרצה ללמד לכל באי עולם שהעולם ואלוקות אינם שני דברים נפרדים אלא דבר אחד.

 

גם עובדי כוכבים מאמינים בה’ וקוראים לה’ “אלקא דאלקייא”.

“רם על כל גויים הוי'”… ו”מי לא ייראך”?…

“ממזרח שמש עד מבואו מהולל שמו”.

אך הם נפרדים ממנו… הם יש ודבר בפני עצמו…

ואברהם אבינו עומד וצווח בשם ה’ א-ל עולם.

הוא מסביר לעולם כי שם הוי’ מתלבש תוך כל עלמין,

והעולמות הם רק לבושים וטפלים אליו ית’ ו”כולא חד ממש”.

וכמו שם האדם שאינו מעצמיות האדם,

אלא שהחיות שלו מלובש באותיות שמו,

וכפי שרואים כשקוראים בשמו הוא מתעורר.

 

ביתו של אברהם הוא בית נצחי מופת לרבים לכל באי עולם לדורו ולדורות.

והתורה מספרת לנו על כך לתת לנו הוראה נצחית,

שכל בית בישראל יפיץ אור במעשי החסד ולימוד התורה הנעשים בו.

ואכן “מעשה אבות סימן לבנים” – עם ישראל הולך בעקבות אברהם אבינו

ומרבה בגמילות חסדים בכלל ובהכנסת אורחים בפרט.

ומעניק לאורחיו לא רק את צרכיהם ההכרחיים מתוך רחמים,

אלא תענוגות ומותרות דוגמת מה שאדם נותן לבני משפחתו.

ומשפחות רבות מתנהגות עם האורחים הזרים כמו עם הילדים הפרטיים שלהם.

“מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל”.

 

ובזכות מצוות הכנסת אורחים שאנו מקיימים,

מה שהיה אצל האבות רק בבחינת סימן יהיה אצל הבנים בשלימות בנין שלם.

ומה שפעל אברהם אבינו רק בחינת “הוי’ דלתתא” (באופן של סימן),

על ידי מעשינו ועבודתנו אנו הבנים נפעל שיהיה למעלה מזה.

שיהיה “ויקרא שם בשם ה’ א-ל עולם” ב”הוי’ דלעילא”.

אז “יהיה ה’ אחד ושמו אחד” – יהיה ב’ פעמים י”ה (שו”ה ייהפך לי”ה).

כי במצב של ו”ה – הו”ו גורמת להמשכה והשתלשלות למטה,

עד שנפרד ממקורו ונוצר יש ודבר בפני עצמו,

ו”לתאוה יבקש נפרד”, שרצונותיו בתענוגי העולם הזה.

וכשיהיה הכל בחינת י”ה – למטה כמו למעלה – אז “יאר ה’ פניו אתנו סלה”,

שישפיע חיות מבחינת הארת פנים ויתן לנו הכל בעין יפה ורצון טוב.

כי כשאנו נעשה את העבודה בבחינת הארת פנים מלמטה,

נזכה גם אנו לקבל מבחינת הארת פנים מלמעלה,

ש”כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”.

 

ועל ידי מעשינו ועבודתנו נביא את הגאולה העתידה, כשאלוקות בגילוי בעולם,

ככתוב: “ונגלה כבוד הוי’ וראו כל בשר יחדיו”,

שהבשר עצמו יראה את כבוד ה’ – גם הוי’ דלעילא.

עד שיהיה גילוי “אין עוד מלבדו”… ולמעלה מזה גילוי “אין עוד”…

וכל זה למעלה ממדידה והגבלה בהרחבה אמיתית ככתוב: “פרזות תשב ירושלים”,

“כי ירחיב ה’ אלוקיך את גבולך” – הרחבה שאין גדולה ממנה.

וגם התורה תהיה למעלה מ”ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים” –

למעלה מאריכות שבערך הארץ ובערך הים,

“כי כולם ידעו אותי” – “אותי” ממש, עצמות ומהות ה’ ית’.

וזה יתגלה בתורה – “אותי אתם לוקחים”.

כי הקב”ה “מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל” –

מה שהוא עושה אומר לבניו לעשות ומה שהם עושים הוא עושה.

ותיכף ומיד הקב”ה יקיים את הבטחתו “כי ירחיב ה’ אלוקיך את גבולך”,

ארץ שבעה עממין וארץ עשר עממין.

ותהיה השלימות של התורה וישראל והארץ.

“ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל” כולל כל ישראל שבמשך כל הדורות.

“וכספם וזהבם אתם” בגשמיות וברוחניות ומלך המשיח בראשנו.

 

פרסום תגובה חדשה

test email