קשר בין איש לאשתו הוא טבעי במהותו,

ראשיתו והתחלתו זמן רב לפני שנישאו וטרם נולדו.

שם בעולם הנשמות קודם התלבשו בגוף היו נשמה אחת,

ורק לצורך התלבשות בגופים נפרדו כדי למלא תפקידים שונים.

אם כי גם לאחר שנולדו נשאר קשר פנימי ביניהם בהעלם והסתר,

קשר הסמוי וחבוי עד שלא ניכר ונרגש אפילו להם.

ואף שאינם מכירים זה את זה,

הרי כלפי שמיא גלוי מי היא בת זוגו של מי ומיהו בן זוגה של מי,

לכן לא ייפלא שיש השפעה הדדית בין איש לאשתו בכל מקום היותם,

ואפילו עוד קודם התאחדותם בחיי נישואין.

שגם בהיותם נפרדים זה מזה נעשית עבודת הכנה לנישואים על ידי שניהם,

אלא שהקב"ה קבע שאיש ואשה יעשו עבודתם כל אחד בפני עצמו רק לפרק זמן,

ורק בשביל ההכנה לעבודה העיקרית – ההתאחדות המלאה בחיי הנישואין.

ולאחר פרק זמן זה "לא טוב היות האדם לבדו" ורק ביחד "אתם קרויים אדם".

ואכן לאחר ניתוק ממושך וציפיה פנימית דמומה וארוכה כהכנה לקשר המחודש,

שוב נפגשות שני חצאי נשמות ומתאחדות בברית נישואין.

קשר בהעלם ובכח הופך להיות בגלוי בפועל ובפרהסיא.

נוצרת משפחה אחת תחת קורת גג אחד… נבנה בית נאמן בישראל!…

לשמחה של איחוד נשמה מפוצלת אין שיעור וגבול.

יחוד חתן וכלה הוא דוגמה ומשל ליחוד הקב"ה לכנסת ישראל.

וכמו חתן וכלה שהיו מנותקים זה מזה זמן רב,

גם עליונים ותחתונים היו נפרדים זה מזה שכך גזרה ההשגחה העליונה,

שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים.

במתן תורה נתבטלה הגזירה והקב"ה החליט "ואני המתחיל".

הוא יורד על הר סיני להתאחד עם עמו ישראל ולכרות עמהם ברית,

מתגלה להם ללא מסכים ולבושים ונותן להם מתנת קידושין נפלאה – תורה!…

המצוה הראשונה שבתורה "פרו ורבו ומלאו את הארץ",

היא תכלית השלימות של אחדות בין איש לאשה – "והיו לבשר אחד".

ולא עוד אלא שעל ידה מרבים את "צלם אלוקים" בעולם ומקבלים שכר,

"הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן,

כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים,

אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם" (תהילים קכז).

מכיון שאיש ואשה – כל אחד מהם הוא פלג גופא,

מכיון שאיש ואשה הם שני חצאים שוים בעלי תפקידים שונים המשלימים זה את זה,

השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא חומה.

כי פשיטא שחצי מציאות אינו יכול לעשות דבר אחד בשלימותו.

רק ברית הנישואין המאחדת בני זוג מבטיחה להם ברכה מיוחדת מלמעלה.

"זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם".

ובכל עבודה שאחד מהם עושה הוא כולל את רעהו.

וכמו שבאר האריז"ל בקשר לקיום מצוות שהזמן גרמן,

כשהאיש עושה את המצוה שהזמן גרמא,

האשה נכללת עמו בעת שעושה את המצוה,

לכן אין האשה מחוייבת לקיים מצוה זו.

מכאן שהנישואים אינם רק תוספת שכר בעולם הזה ובעולם הבא,

אלא היא שלימות כל מציאות האדם ושלימות העולם כולו –

שרק על ידי ברית נישואין אפשר לקיים בפשטות את הציווי "ומילאו את הארץ".