פרשת חיי שרה – ואברהם זקן בא בימים

הקראת כתבה
יום חמישי כ״א מרחשון ה׳תשע״ד
"ואברהם זקן" – "זקן, זה שקנה חכמה", חכמה היא תורה. ו"בא בימים" – שבא עם כל ימיו, שכולם שלימין ועילאין, היינו, כל ימיו עד אז היו ימים שלימים ומלאים בעבודת ה', במצוות ומעשים טובים.
מאת שולמית שמידע
נרות

"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל".
ה' מברך את אברהם ב"כל"… ומהו "כל"?…
"כל" הוא "פנימיות עתיק" – "העלם העצמי", שמשם נמשכים כל הגילויים,
מקום שכל הברכות יוצאות משם.
"כל" הוא בחינת בלי גבול שלמעלה מפרטים, לכן הוא נקרא "כל",
והוא מעין עולם הבא.

 

לא בכדי זוכה אברהם אבינו לברכה גדולה כזו,
שאין הקב"ה מעלה אדם לשררה עד שבוחן ובודק אותו,
ואכן ה' ניסה את אברהם בעשרה נסיונות קשים עד לנסיון העקידה הקשה מכולם,
ורק אחרי כל הנסיונות היה ראוי אברהם לברכה זו.
עשרה נסיונות הם כנגד עשר ספירות ושייכות להתעוררות של אברהם מלמטה,
אך הקב"ה מוסיף ומברך אותו בברכה שאין ההתעוררות מלמטה מגיעה לשם,
לברכה שמעל סדר השתלשלות ברכה שמקורה ב"כתר".

 

"ואברהם זקן בא בימים" –
עד אברהם לא היתה זקנה ניכרת,
לא היה הבדל בין מראה אדם צעיר למראה אדם זקן.
בא אברהם וביקש רחמים אמר אברהם לפני הקב"ה:
ריבון העולמים אב ובנו נכנסים למקום,
ואין אדם יודע למי לכבד ובפרט אם קלסתר פניהם דומה.
וכידוע, הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם,
ולא היה הבדל בין קלסתר פניו של אברהם לקלסתר פניו של יצחק,
והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק –
וכמו שכתוב: "ואלה תולדות אברהם, אברהם הוליד את יצחק".
אברהם מבקש שפניו יעידו על זקנתו,
ומאז החלה הזקנה להיות ניכרת, ניכר ההבדל בין צעיר לזקן.
חל שינוי בעור פני זקן על ידי קמטים ושינוי בצבע שער ראשו וזקנו.
זהו פשוטו של מקרא ללמדנו יופיים והדרם של פני זקנים.

 

מעבר לזה על פי המדרש ועל פי פנימיות התורה יש כאן סוד עמוק.
אין מדובר כאן רק בזקן כפשוטו אלא ב"זקן בא בימים".
"ואברהם זקן" – "זקן, זה שקנה חכמה", חכמה היא תורה.
ו"בא בימים" – שבא עם כל ימיו, שכולם שלימין ועילאין ולא חסרא יומא חדא,
היינו, כל ימיו עד אז היו ימים שלימים ומלאים בעבודת ה', במצוות ומעשים טובים.
לא רק שלא היה בהם חיסרון אלא שהיו למעלה ממדידה והגבלה.
בדרך כלל "אדם דואג על איבוד דמיו, ואינו דואג על איבוד ימיו",
לא כן אברהם אבינו שניצל כל רגע בחייו לעבודת ה'.

 

אברהם אבינו שהאיר את העולם והורה לכל בני דורו את הדרך לאמונה בבורא העולם,
אברהם מרכבתו של מקום המרבה במעשי חסד עד שהקב"ה מכנהו "אברהם אוהבי",
ראוי לכבוד ויחס מיוחד.
ואכן הקב"ה פונה אליו בחיבה יתירה ואומר לו:
"אני אומנותי גומל חסדים… ומאחר שתפסת אומנותי… בא לבוש לבושי".
ומהו לבושו של מקום?…

 

הקב"ה הנקרא "עתיק יומין" מתלבש בזקן כמו שאומר הנביא דניאל:
"עתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושער רישיה כעמר נקא".
וכמו לבושו של הקב"ה ש"לבושיה כתלג חיור" (שלבושו כשלג לבן),
הוא הזקן של הקב"ה כביכול, בחינת י"ג תיקוני דיקנא,
כך "ואברהם זקן בא בימים" – התלבנו שערות זקנו.
נמשכו בו י"ג מידות הרחמים שלמעלה מסדר השתלשלות,
התגלו בו י"ג תיקוני דיקנא.
(נתלבשה בו בחינת "אריך" שבה מלובשים שבע המדות של "עתיק").

 

ואכן אברהם אבינו שזוכה לאריכות ימים זוכה גם להדרת פנים של זקנה,
כדמות הופעתו של הקב"ה בעולם כפי שרואה דניאל בחזונו –
לבושו כשלג לבן ושער ראשו כצמר נקי.
מי שתופס את אומנותו של הקב"ה וכל ימיו מלאים גמילות חסדים,
זוכה בסוף ימיו ללבוש של הבורא ונראה בדמות דיוקנו, בדמות לובן הזקנה.

 

לאברהם אבינו זכות בחידוש עניין הזיקנה על ידי ליבון שערות הזקן.
הזקן שלמטה קשור לזקן שלמעלה בחי' ה"דיקנא דעתיק יומין",
הכולל י"ג תיקוני דיקנא הן י"ג מידות הרחמים.
ולהעיר, שמידות הרחמים הן למעלה ממדידה והגבלה,
בניגוד לשערות שעניינן צמצום החיות ועד שהחיות בשערות נפסקת לגמרי,
וכשהשערות הופכות ללבנות הן מתקשרות עם י"ג תיקוני דיקנא,
י"ג מידות הרחמים שלמעלה ממדידה והגבלה.

 

עבודת האבות שייכת לכל אחד מישראל.
לכן גם "ברכת אבות" תופסת מעמד נכבד בתפילה – ראשונה בתפילת עמידה,
ונאמרת "שלוש" פעמים ביום (ובחגים "ארבע" וביום כיפור "חמש"),
להזכירנו שעלינו לשאוף להידמות אל "האבות הן הן המרכבה",
ושעלינו לאמץ את שלושת אופני עבודת ה' של האבות:
אהבה יראה ורחמים, שלוש מידות הכלולות זו מזו.
וחתימת הברכה "מגן אברהם", החותם המאמת את כל הברכה,
מחזירה אותנו להתבוננות ב"אברהם אוהבי",
אברהם שבדרגת "בא בימים", שימיו שלימים,
ובדרגת "זקן" שקנה חכמה, ובעל י"ג תיקוני דיקנא.
אברהם הכולל בתוכו את שלושת האבות,
שעשה עבודתו למעלה ממדידה והגבלה.
וראויה עבודת "ואברהם זקן בא בימים" להיות מופת נצחי לכל יהודי.

 

אברהם אבינו אחד משלושה אבות שהטעימן הקב"ה מעין עולם הבא,
ובירך אותם "בכל מכל כל".
שעל אברהם כתוב – "וה' ברך את אברהם בכל",
ועל יצחק כתוב – "ואוכל מכל",
ועל יעקב כתוב – "וכי יש לי כל".
כלומר, האבות לא חסרו שום טובה.
לכן גם אנו שואפים ומייחלים
שכמו שהקב"ה ברך את אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל,
כן יברך אותנו בכל מכל כל…
על ידי שכל אחד מאיתנו יגלה את בחינת אברהם שבו,
עד שיזכה לראות עולמו בחייו.

(על פי מאמר הרבי ש"פ חיי שרה תשמ"ו)

פרסום תגובה חדשה

test email