מאמר חסידות הוא דבר תורה עמוק ומקודש.

כשרבי אומר מאמר חסידות "שכינה מדברת מגרונו",

לכן מאמר חסידות נקרא "דברי אלקים חיים" והוא משיב נפש.

אדמו"ר הזקן וכמוהו כל רבותינו נשיאינו הרבו לומר מאמרי חסידות.

חסידים מקשיבים למאמר חסידות בחרדת קודש.

הם מתכוננים לפני שמיעת מאמר בניגון הכנה,

וכששומעים אותו מפי הרבי הם עומדים.

להלן סיפור המדגים מסירות נפש לשמוע מאמר חסידות.

פעם בישר אדמו"ר הזקן לבני משפחתו שבכל ערב שבת יאמר מאמר חסידות,

ונתן רשות רק ליחידי סגולה לשמוע אותו.

בניו של אדמו''ר הזקן שמחו והתרגשו עד מאד לשמע הבשורה הטובה.

גם נכדו של אדמו''ר הזקן מנחם מענדל שהיה כבן תשע שנים

רצה מאד לשמוע את מאמרי החסידות הנאמרים על יד סבו, וביקש מסבו:

סבא, גם אני רוצה להיכנס לחדרך עם הדודים שלי כשאתה אומר מאמרי חסידות.

אך אדמו"ר הזקן סירב, כל בקשותיו ותחינותיו של הילד נדחו על ידי הסבא אדמו"ר הזקן.      

אך הנכד היקר לא נפל ברוחו וחיפש בכל מיני תחבולות דרך לשמוע את סבו… ומצא!…

בדירתו של אדמו"ר הזקן היו שני חלקים: דירת מגורי המשפחה בת שני חדרים,

ומקום עבודת הקודש של אדמו''ר הזקן שגם הוא היה בנוי משני חדרים.

חדר אחד בו המתינו החסידים להיכנס אל הרבי – "גן עדן התחתון",

והחדר של הרבי אליו נכנסו החסידים ליחידות – "גן עדן העליון".   

תנור גדול העשוי מלבנים אדומות הפריד בין שני החדרים.

הצמח צדק ניצל מקום מסתור זה ונכנס אליו כל פעם שרצה לשמוע מאמר חסידות.

כל עוד לא היה צורך להסיק את התנור הכל עבר בשלום.

הצמח צדק הסתתר בתוך התנור והתענג על דברי סבו ואיש לא הרגיש בו.

כך עברו כמה לילות ללא שום הפרעה.

והנה באחד מלילות החורף הסוערים ביותר,

כשירד שלג במלוא העצמה, עד שכיסה את עין הארץ, ובבית שרר קור עז,

רץ איוון, המשרת הגוי, להביא מהמחסן גזרי עצים על מנת להסיק את התנור.

בזריזות רבה ניסה לדחוק את העצים לתוך התנור, אך הופס… משהו עוצר את הכניסה לתנור.

איוון המשיך עוד ועוד לדחוק את גזרי העצים עד שראה שאינו יכול לדחוף עוד,

השאיר אותם בפתח התנור… פתח את הארובה… והבעיר את האש…

לפתע התמלא הבית עשן וגזרי עץ בוערים החלו להתעופף באויר מחוץ לתנור,

מרוב בהלה פרץ איוון הגוי בצעקות, ולשמע הצעקות התאספו כל בני הבית לראות מה קרה.

גם שטערנא אשתו של אדמו"ר הזקן וגם שינא אשתו של אדמו"ר האמצעי הגיעו.

והנה חשכו עיניהם לראות ילד שוכב שרוע מעולף על רצפת התנור.

ר' חיים אברהם בנו של אדמו"ר הזקן הוציא את הילד המעולף מן התנור.

וכשראתה אותו הסבתא הרבנית שטערנא זעקה מרה: זה מנחם מענדל!…        

כולם אחוזי בהלה ניסו לעורר את הילד,

אחד שפך עליו מים, שני סטר לו על לחיו, שלישי קרא לו בשמו: מנחם!… אך לשוא…

סבתא שטערנא התפרצה לחדרו של אדמו"ר הזקן וזעקה בתחנונים:

רבי, אנא, תציל את נכדנו מנחם מענדל!

אדמו"ר הזקן ניגש אל הילד, הניח ידיו הקדושות על ראשו,

והנה הפלא ופלא, מיד באותו רגע פקח הילד את עיניו באורח ניסי מדהים.

שאלה אותו הסבתא: מנחם, מה עשית שם בתוך התנור?

ענה לה הצמח צדק: אני אוהב מאד לשמוע מאמרי חסידות של סבא,

ביקשתי ממנו שירשה לי להיכנס לחדרו, כשהוא אומר מאמרי חסידות, אך הוא סירב.

לא ויתרתי ומצאתי מקום שמשם אוכל לשמוע את סבא.

הרבנית הזדעקה ובקול טרוניה אמרה לבעלה אדמו"ר הזקן:

מה אתה מעולל לנכד שלנו?… למה לא הרשית לו להיכנס?… רק נס עמד לו שניצל!…

ענה לה אדמו"ר הזקן: אל תדאגי, אשתי היקרה! דעי לך שתורה קונים רק במסירות נפש!…

חסידות דורשת פנימיות, ואליה מגיעים אך ורק על ידי מסירות נפש.

אני מבטיח לך שהילד יהיה בריא ויהיה לו אריכות ימים ושנים!…

מחלת הילד נמשכה שבועיים, הוא סבל מכאבי ראש חזקים!… אך לאחר מכן שב לאיתנו.

אכן אין פלא שהילד מנחם מענדל הפך להיות הרבי הצמח צדק שהגדיל תורה והאדירה,

והיה רבי ונשיא דורו והמשיך למסור נפשו על התורה ומצוותיה.    

סיפור זה על ילד בעל מסירות נפש לשמוע דברי אלקים חיים,

מזכיר את הסיפור התלמודי על הילל הזקן כדלקמן.

מעשה בהלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר חצי דינר.

חציו נתן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.

פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס.

עלה ונתלה וישב על פי הארובה,

כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון.

אמרו, אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה.

וירד עליו שלג מן השמים וכיסהו.

כיון שעלה עמוד השחר, אמר שמעיה לאבטליון:

אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום מעונן הוא.

הציצו עיניהם וראו דמות אדם בארובה.

עלו ומצאו עליו רום שלש אמות (כמטר וחצי) שלג.

פירקו את משא השלג מעליו, ורחצוהו, וסכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה.

אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה)