תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
סיפור נישואי יעקב ורחל
הקראת כתבהכל סיפור נישואין בעם ישראל אינו סיפור של איש פרטי,
על אחת כמה וכמה חתונת בחיר האבות יעקב אבינו עם אשתו רחל.
יעקב פוגש את רחל ליד הבאר,
כאליעזר עבד סבו שפגש את רבקה על עין המים.
רחל בת לבן דודו אשה יפת תואר ויפת מראה,
ומכיון שכבר בעליונים ובתחתונים הכריזו "רחל ליעקב".
"ויאהב יעקב את רחל".
אולם כמו כל הדברים הטובים הנקנים ביסורים,
כך גם כדי להשיג את רחל צריך עמל ויגיעה.
יעקב מתבקש לעבוד שבע שנים אצל לבן דודו,
ורק בתנאי זה הוא יכול לזכות ברחל בת לבן.
והוא מסכים לכך…
מדהים!… כמה גברים היו מסכימים לעבוד שבע שנים כדי לזכות באשה?…
ובמיוחד שעדיין אין הוא בטוח שלבן הרמאי יקיים את תנאו,
ולכן מלכתחילה מדגיש ואומר ללבן: "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה".
ברוך ה', שבע שנות עבודה חולפות ביעף
"ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
והיום הגדול היום הנכסף יום החתונה מגיע.
יעקב בודאי שמח שהגיע היום הנכסף… אחרי ציפיה של שבע שנים!…
לבן עושה משתה גדול לכבוד נישואי בתו,
לאחר הסעודה כל האורחים חוזרים לאוהליהם,
גם הכלה מובלת בכבוד על ידי שפחתה,
מכוסה בצעיף… ואולי בדרך חשוכה ללא תאורה…
יעקב וכלתו נכנסים לאוהל… לאה משחקת את תפקיד רחל…
היא יודעת את כל הסימנים שבין יעקב לרחל,
כי רחל ברחמנותה עליה מסרה לה אותם כדי שלא תתבייש.
"ויהי בבוקר והנה היא לאה"…
יעקב אבינו החתן הטרי קם בבקר ומרגיש מתוסכל ומרומה וקורא ללאה:
רמאית בת רמאי – למה רימית אותי?
לאה שולפת מיד תשובה ניצחת – אכן צדקת רמאית בת רמאי אני,
אך אתה יעקב היית לנו למורה ומדריך ברמאות שלך,
כשרימית את אביך, וכשגנבת את הבכורה מאחיך עשו.
יעקב רץ לחמיו ואומר: למה רימיתני?…
עונה לו לבן בהתנצלות של מצטדק:
"לא ייעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה".
אין שום מקום להתנצלות… הכל לפי מנהג המדינה!…
אבל מה לא עושה יעקב בשביל לזכות ברחל?
יעקב מוכן לעבודה של עוד שבע שנים,
וכך זוכה לשתי נשים יקרות – לאה ורחל.
אולם "ויאהב את רחל מלאה".
לכאורה, סיפור מוזר!…
היתכן שנישואי יעקב אבי האומה בחיר האבות יהיו מיקח טעות,
דבר המשפיע לדורי לדורות?
איך יתכן שיעקב בחר באשה אחת וקיבל אשה אחרת?
איך מרגיש אדם שהולך עם כל רצונותיו ורגשותיו להתחתן עם אשה אחת,
ולפתע מיד לאחר נישואיו רואה שלא זו האשה שבחר,
אלא זאת האשה שאמורה להיות גיסתו?…
ועוד מתמיה ביותר, שחכמים עשו זכר לדבר,
וכשם שלאה היתה מכוסה מיעקב בליל החופה,
כך מכסים בהינומא כל כלה בזמן החופה.
איך יתכן לשמור מנהג זכר לדבר כואב ופוגע?
ודוקא ברגעים הכי מרגשים… בזמן השיא של החופה!
דוקא אז הכלה מכוסה ואין החתן רואה את פניה!…
והצער כפול ומכופל – דוקא רחל האשה האהובה מתה צעירה,
כשילדה את בנה השני – בנימין.
ועם לאה, שהיתה אמורה להיות תחליף לרחל,
חי יעקב שנים רבות וארוכות עד זקנה ושיבה…
וגם לאחר מותם קבורים יעקב ולאה זה לצד זו במערת המכפלה בחברון אלפי שנים,
ואילו רחל נקברה בדרך אפרתה רחוק מיעקב?
ודוקא מלאה נולדו ששה שבטים!
והיא היא אמה של מלכות, שממנה נולד דוד מלכא משיחא!
מהו הלקח של סיפור זה עבורנו?…
כל אישיות בתנ"ך מסמלת ברובד הפנימי שלה תכונה נפשית
הקיימת בכל אחד מאיתנו.
רחל יפת תואר ויפת מראה משקפת את החלק היפה שבכל אדם,
"רחל" בגימטריא "יהי אור" (ר' יעקב מפאנו).
"רחל" שם של שה תמים, חיה שאינה מפחידה –
"רחל לפני גוזזיה נאלמה".
רחל מלאה רחמנות ומעוררת רחמים.
תמיד כנועה ומתבטלת בקלות,
לא עקשנית, לא קשוחה, לא תוקפנית.
רחל אמנו בדומה לשה תמים היתה נערה נפלאה,
יפה בחיצוניותה ובמידותיה.
אשה רגועה והחיים אתה מתנהלים על מי מנוחות.
אין לה תסביכים, אין לה שגעונות – קל להסתדר אתה.
אכן, שיה תמימה!…
בניגוד לשור נגח תוקפני וחמור עקשן אדיש שלא נוגע לו שום דבר,
שאפילו בקיץ קר לו, ואת תוקפנותו הוא מבטא באדישות שלו.
לעומתה, "לאה" מלשון "נלאה" (אדמו"ר הזקן).
העייפות מאפיינת אותה, כי היא תמיד במלחמה.
החיים עבורה אתגר תמידי של חיפוש לימוד ועבודה.
ואם רחל היא מ"עלמא דאתגליא" הרי שלאה היא מ"עלמא דאתכסיא" –
לאה מודעת לרבדים העמוקים שבנפשה, לכוחותיה הנעלמים.
שהרי השכל הגלוי הנובע במוח מקורו מ"כח המשכיל" שבספירת הכתר.
ומגיע למוח על ידי צמצום עצום,
עד שאין קשר כביכול בין "השכל הגלוי" ל"שכל הנעלם".
עד שאין רואים את הקשר בין מה שאנו חושבים לבין המקור למחשבותינו.
אנו רואים רק את האחוריים ולא את הפנים – "וראית את אחורי ופני לא ייראו".
הכניסה לפרד"ס אינה מתאימה לכל אדם.
ארבעה גדולים וטובים נכנסו לפרד"ס ורק ר' עקיבא יצא בשלום.
בדרך כלל אנשים אינם מתעמקים כל כך, ופעמים אינם רוצים לדעת כלל,
כי ככל ש"יוסיף דעת יוסיף מכאוב".
לא כן לאה, שמוכנה לעמוד פנים בפנים מול אתגרים קשים.
כשאמרו, שני בנים ליעקב שתי בנות ללבן,
רחל ליעקב ועשו ללאה – היא בכתה.
הכל הבינו כי לא יכול להיות שום קשר ושום שפה משותפת בין רחל לעשו.
עשו מסובך ומלא אתגרים – "איש ציד איש שדה".
מעצם בריאתו איש קשה ורגיש – איש לוחם.
ואילו "יעקב איש תם יושב אוהלים".
עכשיו כשיעקב בא לשאת את אשתו המיועדת לו,
אותה אהב… עליה התייגע… לה ציפה…
הוא מתעורר בבוקר "והנה היא לאה",
הוא נסער וקורא לה: רמאית בת רמאי!
ואף היא משיבה לו באותו מטבע, אתה לא פחות רמאי.
לאחר הביטוש שביטש אותו לבן, לאה זורה לו מלח על הפצעים.
האם היה ראוי לבושה וכלימה זו?
האם ראוי לשמוע שיחות כאלה מ"האבות הן הן המרכבה" ומהאמהות?…
שיחה שיש בה עוקצנות לשמה ולא התנצלות בת תוכן!…
מה אפשר ללמוד מסיפור נפלא זה?
לאה ורחל שתי נשים שיש ביניהן פער רוחני ורגשי עמוק.
רחל מסמלת עבודת הצדיקים – אור ישר.
היא מונחת לעומק בעולם המגולה.
לאה לחוצה ומתוחה ופעמים כאילו נלחמת נגד עצמה,
נגד הרי החושך שבעמקי הוייתה, נגד "שדין יהודיין" שבתוכה.
יש בחייה אתגרים, יש נפילות, יש משברים.
יש בה נקודות חלשות והיא יורדת לעמקי התהום שבנפשה להילחם בהן.
גם עשו בעל נשמה גבוהה איש לוחם, אך מסובך ורגיש דומה ללאה,
לכן היה ללאה כוח להבין אותו.
לרחל לא היה כוח להבין את עשו, שנשמתו עמוקה משל יעקב.
ואכן, ההבדל המהותי בין יעקב לעשו קשור בשורש נשמתם,
יעקב שורשו מ"עולם התיקון" עשו מ"עולם התוהו",
בתוהו יש הרבה "אורות" (אנרגיה חשמל עומק), אך אין "כלים".
נישואין בין רחל לעשו היו יכולים להסתיים באסון,
אך לאה שהיא בעלת אומץ יכלה להסתדר עם עשו.
אלמלא יצא עשו לתרבות רעה היה השידוך בינו לבין לאה מצליח.
בעצם בכל איש ובכל אשה יש בחינת רחל ובחינת לאה, בחינת יעקב ובחינת עשו.
מה שקרה ליעקב אבינו אבי האומה קורה כמעט לכל זוג בכל העולם,
בפרט אצל יהודים…
בכל זוגיות – כשעומדים להתחתן חושבים שהולכים להשתדך עם רחל…
בתחילה רואים רק את רחל יפת התואר ויפת המראה.
אך במשך הזמן רואים "והנה היא לאה".
בתחילה הכל ורוד ומתוק – "ירח דבש".
אחר כך מגלים ש"נישואין" זה עבודה, "נישואין" זה משימה.
לאט לאט מתגלה ה"לאה" שבבן הזוג.
לפעמים יש חשק לברוח מלאה, אך עדיף להתמודד.
צריך להיות מודעים שרחל היא רק הכנה לנישואין.
לו היינו רואים את כל הבעיות מראש, אולי לא היינו רוצים להיכנס לחיי הנישואין.
לכן הקב"ה מכניס אותנו למציאות האמיתית לאט לאט ובהדרגה.
התורה דורשת מכל אחד מבני הזוג להתעדן ולהזדכך.
להתעלות מעלה מעלה מעל האנוכיות שלו.
לא חכמה להתחתן עם רחל יפת תואר ויפת מראה – אשה נפלאה!…
נישואין כאלה אינם נישואין.
חתונה עם אשה כלילת מעלות כרחל היא חתונה עם ההתפשטות של "עצמי",
צריך לדעת להתחתן עם לאה.
בנישואין עם לאה יש בעיות אך זהו האתגר וזוהי הברכה.
רק עם לאה נוצר יחס אמיתי בין איש לאשה.
צריך לצאת מן ה"אגו" של עצמי,
ולהבין שנישואין הם נישואין עם הזולת,
והזולת לא תמיד מתאים לי.
צריך עבודה להתאים את עצמי לזולת.
להתחשב בתכונותיו המיוחדות וברצונותיו.
לא להתייחס ברצינות אל עצמי אלא אל הזולת.
צריך ללמוד לאהוב מישהו אחר באמת,
אף אם אין בו את הגירסה שלי.
ואכן, ראשית העבודה ועיקרה ושורשה הוא לראות את הזולת ולא את עצמו.
כשאדם בא בברית הנישואין הוא אומר "הרי את" ולא "הרי אני".
צריך לאהוב את הזולת גם אם אינו משתעבד לי.
העולם זקוק גם ליעקב וגם לעשו.
יעקב "איש תם ויושב אהלים" נתן תורה לעולם.
עשו "איש שדה איש ציד" צריך להפוך את העולם לדירה להשם בתחתונים.
רחל ולאה התמזגו בלאה, ויעקב ועשו התמזגו ביעקב.
עשו יצא לתרבות רעה ולא מימש את תפקידו עלי אדמות.
רבקה בעיניה הפקחיות והמיוחדות ראתה שעשו לא יוכל למלא את תפקידו,
והטילה על יעקב נוסף לתפקידו כיעקב גם את תפקיד עשו.
היא מאחדת את נשמת יעקב בבגדי עשו –
תפקיד כפול וקשה מנשוא.
ויעקב מחזיק בפיקדון "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".
לקח לכולנו לאחד בתוכנו את תפקיד יעקב ועשו (לאה ורחל),
ולקבל את הזולת שיש בו מיזוג של יעקב ועשו (לאה ורחל),
גם אם זה אתגר קשה מעייף ומפרך,
ובפרט בחיי נישואין!…
פרסום תגובה חדשה