ר' פינחס רייזעס היה בנו של ר' חנוך העניך שיק,

רבה של שקלוב, עיר של חכמים, סופרים וגאונים.

גאון עצום שבתחילה היה מגדולי המתנגדים לחסידות.

לאחר הויכוח המפורסם של אדמו"ר הזקן עם המתנגדים במינסק,

כשאדמו"ר הזקן יצא ממנו בכבוד גדול כשידו על העליונה,

הודיע ר' חנוך-העניך ל"למדנים" שהיו אמורים "לבחון" את אדמו"ר הזקן:

"פינחס שלי אומר שילך אל החסידים".

נסע ר' פינחס לאדמו"ר הזקן, עד שהיה לאחד מגדולי חסידיו,

התקשר אליו בהתקשרות נפלאה וזכה להיות ה"חוזר" שלו.

היה חוזר על מאמרי אדמו"ר הזקן ו"מניח" אותם על הכתב

[חסידים מכנים את רשימת דברי הרבי, דברים שלמעלה מכל גדר וגבול, "הנחות",

מאחר שכאשר רושמים אותם "מורידים" אותם ו"מניחים" אותם על הכתב].

ה"הנחות" של ר' פינחס רייזעס נדפסו בשם "מאמרי אדמו"ר הזקן – הנחות הר"פ",

והצטיינו בדיוקם הנפלא כפי שאמרם אדמו"ר הזקן בעצמו בלשונו הקדוש.

נוסף לכל היה ר' פינחס גם עשיר גדול, והיה לו בית חומה גדול.

לכן התקבלה דעתו גם בין נכבדי ועסקני שקלוב המתנגדים.

פעם שאל אותו רבינו הזקן: "פינחס, למה לך בית חומה גדול כל כך?"

ענה לו ר' פינחס: "אני בעצמי אינני זקוק כלל לבית גדול כזה.

אך זה עוזר לי שדעתי נשמעת בעיר,

ואם צריך לעזור ל"מלמד" עני או לדאוג לצרכי החסידים בשקלוב זה מועיל".

אדמו"ר הזקן היה שבע רצון מתשובתו.

ר' פינחס העשיר והחסיד היה חברו הטוב של ר' שמואל מונקעס

שהיה איש צנוע, ונודע ב"תעלולים" החסידיים שלו.

בהיותם חסידים מובהקים של אדמו"ר הזקן נוצר קשר נפשי עמוק ביניהם.

פעם הגיע ר' שמואל מונקעס הצנוע לביתו של ר' פינחס העשיר,

בית נקי מסודר ומטופח, ששטיחים מכסים את רצפתו.

וכשבגדיו ונעליו מלאים בוץ, עלה על השטיחים וטינף אותם ברפש וטיט…

כשהגיע ל"סלון", החדר שנועד לקבל אורחים חשובים, התיישב על הספה,

וכדי לנוח קמעא הרים רגליו על מצעיה הנקיים של הספה…

מבלי לחלוץ את נעליו המלאות בוץ.

אשתו של ר' פינחס התפלאה על דרכו של האורח המוזר,

וביקשה בנימוס מבעלה, שיאמר לאורח להוריד את הנעליים מהספה,

כדי שלא לטנף את הכל ברפש וטיט…

ר' פינחס פנה אל ר' שמואל חברו ואמר לו:

"שמואל, האם גם זה אחד מתעלוליך? למה העלית נעליך על הספה?

אתה יכול לנוח על הספה, אבל למה לא להסיר את הנעלים כששוכבים לנוח?!…

"מה?!… הזדעק ר' שמואל מונקעס.

דברים כאלה תופסים אצלך מקום?!"

"הרי לימדנו אדמו"ר הזקן, שהכל אין ואפס…

שום דבר אינו תופס מקום לפני ה' יתברך,

'לית אתר פנוי מיניה' ו'כולא קמיה כלא חשיב'?!"…

אם כן, איננו חברים עוד, כל טוב לך והיה שלום!"…

ר' שמואל מונקעס קם והזדרז לעזוב את הבית.

ר' פינחס נדהם מתגובת חברו, אך מיד הבין ששמואל דיבר ברצינות.

הוא יצא מהבית רדף אחרי חברו הטוב עד שהשיגו באמצע הרחוב,

אחז בו בחזקה, ואמר לו: "מה קרה שמואל, הלוא חברים אנחנו?"…

"אני מצטער… אינני יכול להיות חברך,

אם דברים פעוטים כאלה תופסים אצלך מקום?!"

ענה ר' שמואל וניסה להתנתק מר' פינחס שתפסו בחזקה.

"בכל זאת, חברים אנחנו!" אמר ר' פינחס ולא הניח לחברו לחמוק ממנו.

"חברים אנחנו, חברים באמת!"

ר' פינחס התחנן כל כך, עד שר' שמואל מונקעס הסכים לחזור ולהיות חברו,

אולם בתנאי אחד… 

רק אם ר' פינחס – הגביר הגאון והחסיד ירוץ ברחובות שקלוב,

בעיר שאנשיה כולם מכירים אותו על כל גדולתו ותפארתו,

ולא סתם ירוץ… אלא כשהוא רוכב על מטאטא ברחובות העיר…

כדרכם של הילדים הקטנים והשוטים.

רק כך יוכל להוכיח שכל ענייני העולם הזה אינם תופסים אצלו מקום,

ומה יעשה ר' פינחס שלא היה מוכן לוותר על ידיד נפש?… הוא הסכים לתנאי.

ואכן לתדהמת אנשי העיר שקלוב, יצא ר' פינחס אל רחובותיה הראשיים,

רץ לאורכם כשהוא 'רכוב על מטאטא', כמנהג השוטים והילדים הקטנים…

אנשי העיר כשראוהו בקלונו, נדו לו בראשיהם.

בטוחים היו שיצא מדעתו, ה' ישמור.

הם ברכו אותו שזכות התורה שלמד, יראת השמים שלו ורוב הצדקה שנתן –

יעמדו לו לחזור לאיתנו ושתהיה לו רפואה שלימה.

ומשקיים ר' פינחס את התנאי חזר ר' שמואל מונקעס להיות חברו הטוב…

סיפור זה מלמדנו על התוקף ומסירות הנפש שצריכה להיות לנו בעבודת ה'.

מי שמתפעל מהעולם ילך אל ר' שמואל מונקעס,

על מנת שילמדהו פרק בביטול לרבי.

כל הדברים הטובים נקנים במסירות נפש.

עלינו ללכת בדרך האמת ולהשפיע על העולם את האמת.

והכל בדרכי נועם ודרכי שלום מתוך אהבת ישראל אמיתית ובלי להתפעל.

זה מה שיביא את הגאולה.

ואל נשכח שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.