דבר מלכות – חג הגאולה יט-כ כסלו

יום רביעי י״ח כסלו ה׳תשע״ב
בדבר מלכות לחג הגאולה יט כסלו מסביר הרבי, שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ”י.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
ציפורים עפות

 

א. ענינו של חג הגאולה י”ט כסלו, “חג החגים”[1], מודגש בפסוק[2] “פדה בשלום נפשי” – כמובן מדברי בעל הגאולה במכתבו הידוע[3] “כשקריתי בס’ תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום מה’ שלום”.

ובהקדמה – שנוסף על הפירוש בדברי בעל הגאולה ש”פדה בשלום נפשי” קאי על הגאולה שלו “כשקריתי . . פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום”, ה”ז כולל גם הפירוש והתוכן ד”פדה בשלום נפשי” כפי שנאמר בקרא:

“פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי” – אמרו דוד המלך על הנצחון במלחמותיו בזכות הרבים שהיו בעזרתו להתפלל עליו[4], ועד שאפילו אנשי אבשלום היו מתפללין לנצחונו של דוד[5].

ובזה נכלל גם והוא העיקר “פדה בשלום נפשי” דדוד מלכא משיחא – הנצחון ד”מלך מבית דוד” “מבית דוד ומזרע שלמה”[6] ש”ילחם מלחמות ה'” “מלחמת בית דוד” עד ש”נצח”[7] – כפי שמבאר אדמו”ר האמצעי[8] שאמיתת ושלימות הענין ד”פדה בשלום נפשי” יהי’ בימות המשיח באופן נעלה יותר מכמו שהי’ בימי דוד ושלמה.

ונוסף על הפירוש הפשוט בפסוק ישנו גם הפירוש בדברי חז”ל[9]: “אמר הקב”ה[10] כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני[11] מבין אומות העולם” – שקאי על פדיית השכינה ובנ”י שנמצאים יחד בגלות ונגאלים יחד[12].

ויש להוסיף בפירוש המשך הכתוב “כי ברבים היו עמדי” – ש”ברבים” “מתפלל עם הציבור” מודגש יותר המעמד ומצב ד”עמדי”, כמארז”ל[13] “אכל בי’ עשרה שכינתא שריא” [“אף שאינם מדברים בדברי תורה”[14], ועאכו”כ כשעוסקים[15] בעניני תורה ומצוותי’[16], “עשרה שיושבים ועוסקים בתורה[17] שכינה שרוי’ ביניהם”[18]], ובמילא, מודגש יותר הענין ד”פדאני לי ולבני”, שפדיית השכינה היא יחד עם פדיית בנ”י, עם “מקרב לי”, הקרובים לי, שנמצאים “עמדי”.

ב. ובביאור השייכות דכל הפירושים גאולת רבינו הזקן, הגאולה דדוד המלך ודוד מלכא משיחא, וגאולת השכינה עם בנ”י – יש לומר:

תוכנה של גאולת רבינו הזקן בי”ט כסלו היא הפצת המעיינות חוצה, כידוע[19] שעיקר הענין ד”יפוצו מעינותיך חוצה” התחיל לאחרי פטרבורג. וכיון שע”י הפצת המעיינות חוצה אתי מר דא מלכא משיחא[20], נמצא, שגאולת רבינו הזקן “כשקריתי . . פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום” קשורה עם ה”פדה בשלום נפשי” דדוד מלכא משיחא, ובמילא גם עם ה”פדה בשלום נפשי” דהקב”ה ובנ”י, “פדאני לי ולבני מבין אומות העולם”.

ובעומק יותר – שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ”י, כי, התוכן דהפצת המעיינות חוצה הוא שמתגלה בעולם ידיעת אלקות, וככל שהולך וניתוסף יותר בהתגלות ידיעת אלקות בעולם, הולכים ומתקרבים יותר ל”אותו הזמן ימות המשיח . . שלא יהי’ עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד . . כמ”ש[21] כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”[22], שלא זו בלבד שהעולם לא יסתיר על אלקות גלות השכינה, אלא אדרבה, שהעולם יהי’ מכוסה לגמרי ב”דעה את ה'” תכלית השלימות דגאולת השכינה, ועאכו”כ בנ”י, ש”יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם”[22] תכלית השלימות בהקירוב דישראל להקב”ה, “מקרב לי . . היו עמדי”.

ג. ויש לומר, שביאת משיח צדקנו עי”ז ש”יפוצו מעינותיך חוצה” מרומזת בהמשך הפסוק שהסיבה לכך ש”פדה בשלום נפשי”, ביאת דוד מלכא משיחא, היא “כי מפני שברבים היו עמדי”:

“ברבים” – פירושו שישראל לא נתקבצו ונתאחדו עדיין להיות לאחדים כאחד, מציאות אחת, אלא הם במעמד ומצב של “רבים”, “מפוזר ומפורד בין העמים”[23] אע”פ שגם אז ה”ה “עם[23] אחד”[24].

ואעפ”כ “היו עמדי” – שכל אחד מה”רבים” היו “עמדי” – עם דוד מלכא משיחא ועם הקב”ה, מצד בחי’ היחידה[25] שבנפשו, שהיא ניצוץ מנשמתו של דוד מלכא משיחא, בחי’ יחידה הכללית[26], שענינה “יחידה לייחדך”[27], שקשורה ומיוחדת[28] עם הקב”ה, “יחידו של עולם”, באופן ש”ישראל ע”י אורייתא וקוב”ה כולא חד”[29].

ולא עוד אלא שממשיכים ומגלים אחדותו של הקב”ה בעולם “ברבים” כפשוטו, רשות הרבים – ע”י העסק בלימוד והפצת התורה, ובפרט פנימיות התורה כפי שנתבארה בתורת החסידות, בחי’ היחידה שבתורה[30], שבה מתגלה ומאיר ה”אור” שבתורה, כמודגש בלשון “אורייתא” “ישראל אורייתא וקוב”ה כולא חד”, “אור ייתא”[31], שה”אור” עצמו לא רק גילוי והתפשטות ממנו בא ומתגלה בכל מקום, ולא רק בלשון הקודש, אלא גם בלשון תרגום, “ייתא”, שהוא הממוצע בין לשון הקודש לשבעים לשון וממנו נמשך ונשפע בכל שבעים לשון[32] – שזהו תוכן הענין דהפצת המעיינות חוצה.

וכיון ש”ברבים היו עמדי”, שגם בהיותם במעמד ומצב ד”מפוזר ומפורד בין העמים” “ברבים” יש בהם בחי’ היחידה הן בחי’ היחידה שבנפשם והן בחי’ היחידה שבתורה הקשורה עם יחידו של עולם “עמדי”, ועל ידה מגלים אחדותו של הקב”ה בעולם “ברבים . . עמדי” – נעשה הענין ד”פדה בשלום נפשי”, גאולה האמיתית והשלימה “פדאני לי ולבני מבין אומות העולם” ע”י משיח צדקנו.

ד. והדגשה מיוחדת בהענין ד”פדה בשלום נפשי” – בי”ט כסלו דשנה זו:

לכל לראש – מצד הקביעות די”ט כסלו בימי השבוע כהקביעות די”ט כסלו בפעם הראשונה בשנת תקנ”ט, ביום השלישי שהוכפל בו כי טוב[33] והמשכו בכ”ף כסלו[34] ביום הרביעי שבו ניתלו המאורות[35] – שבשיעור תהלים כפי שנחלק לימי השבוע דיום השלישי אומרים הפסוק “פדה בשלום נפשי”, כמודגש בדברי בעל הגאולה “כשקריתי בס’ תהלים בפסוק פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום מה’ שלום”.

ויש להוסיף, ששייכותו של הפסוק “פדה בשלום נפשי” לי”ט-כ”ף כסלו היא גם מצד ימי החודש[36], כי, בחלוקה דספר תהלים לימי החודש שייך פסוק זה לשיעור דיום יו”ד בחודש, והשלימות דיו”ד יו”ד במילואו היא כ”ף י’ ו’ ד’ בגימטריא עשרים, ב”פ עשר, “עשר אעשרנו לך”[37], שמורה על בחי’ הכתר[38] כ’ ר”ת כתר, ועשרים בגימטריא כתר[39], שקשור עם ענין המלכות כידוע שיופי המלך, “מלך ביפיו תחזינה עיניך”[40], תלוי בכתר המלכות – שלימות המלכות בית דוד ע”י דוד מלכא משיחא, ושלימות מלכותו של הקב”ה בעולם, כמ”ש[41] “והיתה לה’ המלוכה”.

ועוד ועיקר – המעלה המיוחדת די”ט כסלו בשנה זו גם לגבי השנים שבהם חל י”ט כסלו ביום השלישי בשבוע, כבפעם הראשונה – שי”ט כסלו בשנה זו הוא לאחרי השלימות דשנת הפ”ט, בגימטריא “פדה”, שכבר נשלמה הפדי’ מכל הענינים שמונעים ומעכבים ביאת דוד מלכא משיחא, “אשר חרפו עקבות משיחך”, כסיום וחותם מזמור פד”ה-פ”ט בתהלים, ונמצאים כבר בשנת הצדי”ק, הקשורה עם הגאולה השלישית וביהמ”ק השלישי[42], באופן ד”ויהי נועם גו’ ומעשה ידינו כוננהו”, כסיום וחותם מזמור צדי”ק בתהלים[43], שבו מתחיל שיעור תהלים דיום י”ט בחודש, י”ט כסלו.

ה. ויש להוסיף בהמעלה המיוחדת די”ט כסלו בשנה זו מצד מעלת השנה כולה:

שנה זו היא שנה שלימה, שחשון וכסלו שניהם שלמים, וגם שנה תמימה, שנוסף בה חודש העיבור[44], ובצירוף שניהם יחד נעשה מספר ימי’ שפ”ה, מספר ימים הכי גדול ושלם – ריבוי ושלימות המספר בענינים הקשורים עם בנ”י ועם תומ”צ, שהוא לא רק ריבוי ושלימות בכמות, אלא גם ריבוי ושלימות באיכות, ואדרבה, העיקר הוא הריבוי והשלימות באיכות, וממנו נשפע גם הריבוי והשלימות בכמות[45].

ומזה מובן שכל הענינים דשנה זו הם באופן של שלימות ותמימות, כולל ובמיוחד בנוגע לי”ט כסלו, שהענין ד”פדה בשלום נפשי” שלום גם מלשון שלימות[46] הוא בתכלית השלימות.

זאת ועוד:

ידוע הר”ת דמספר השנה כפי שנקבע ע”י בנ”י – “הי’ תהא שנת נפלאות בה בכל” [בכל הענינים, מתחיל ובמיוחד בענין הגאולה, שנת גאולה תהי’ לארץ[47], ושנת גאולה תהי’ לכאו”א מישראל], שרומז גם על השלימות דברכות האבות[48] “בכל מכל כל”[49] כמ”ש בברכת המזון, בגימטריא “קבץ”[50].

ובזה מודגש תוכן הענין ד”פדה בשלום נפשי כי ברבים היו עמדי” – שהקב”ה מקבץ[51] את כל בנ”י מכל מקומות פזוריהם “מפוזר ומפורד בין העמים”, “ברבים”, כמ”ש[52] “ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל”, ומביא את כולם יחד, כמציאות אחת “קהל”, למקום אחד, ל”ארץ אשר גו’ עיני ה’ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה”[53], לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש ולקדש הקדשים, שבו נמצאת ה”אבן שתי'”, ש”ממנה הושתת העולם”[54], נקודת האחדות דכל העולם עם יחידו של עולם.

ונוסף לזה, ישנם עוד כו”כ מעלות בשנה זו, וכפי שכאו”א יודע ורואה בעצמו מכו”כ מאורעות שהי’ לו כבר חלק בהם במשך השנה, ומתכונן להמשיך ולהוסיף ביתר שאת וביתר עוז, כבכל עניני תורה וקדושה ש”מעלין בקודש”[55], “ילכו מחיל אל חיל” עד ש”יראה אל אלקים בציון”[56], כפי שכאו”א מישראל מבקש מהקב”ה ומקוה ובטוח “אחכה לו בכל יום שיבוא”[57] שהקב”ה ימלא משאלות לבבו, ועאכו”כ כשמבקש ביחד עם כמה מישראל, עשרה מישראל “ברבים היו עמדי”, בודאי שהקב”ה ממלא משאלות לבבם, ופודה אותם “פדה בשלום נפשי” מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה.

ו. ויה”ר שכאו”א מאתנו, בתוך כלל ישראל, יקבל החלטה טובה להוסיף עוד יותר בתורה עבודה וגמ”ח “העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור”, הוספה גם לגבי ההוספה שקיבל על עצמו במשך יום זה, ומוסיף והולך מיום ליום.

וכמודגש ביותר בהיו”ט שבסיום וחותם חודש כסלו לאחרי ובהמשך לי”ט-כ”ף כסלו – ימי חנוכה[58] – ש”יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך”[59] [כההנהגה ד”מהדרין מן המהדרין”[59] בזמן הש”ס, שבדורותינו אלו, ובפרט בדורנו זה, נעשית “מנהג פשוט” אצל כאו”א מישראל[60]], שמיום ליום הולך וניתוסף בכל עניני “נר מצוה ותורה אור”[61], ולא רק בביתו של יהודי, אלא גם “על פתח ביתו מבחוץ”[59], ואדרבה, עיקר ההשפעה נמשכת ובאה בחוץ, כיון שהדלקת נר חנוכה היא מלכתחילה בשביל “פירסומי ניסא”[62].

ויש להתחיל בזה תיכף ומיד – ע”י הוספה בשליחות-מצוה לצדקה כרגיל בכגון-דא, בהוספה על נתינת הצדקה שנתנו כבר במשך היום כבכל יום, ובאופן של הוספה ביום זה, יום סגולה[63], כיון שבמצות הצדקה ש”מקרבת את הגאולה”[64] מודגש ביותר הענין ד”פדה בשלום נפשי”[65].

ז. ועוד והוא העיקר – שתיכף ומיד נעשה בפועל ממש “פדה בשלום נפשי גו’ כי ברבים היו עמדי”, שכאו”א מישראל הוא “עמדי”, עם דוד מלכא משיחא, ועם הקב”ה, “פדאני לי ולבני מבין אומות העולם”.

ובפרט בימינו אלה – ימות המשיח – שבהם נמצאים עכשיו[66], וצריכים רק “לפתוח את העיניים”, ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בנ”י, “בנערינו ובזקנינו גו’ בבנינו ובבנותינו”[67], מוכנים בכל הפרטים ופרטי פרטים “לגשת ולהסב אל השולחן” “צוגיין און זעצן זיך צום טיש”, שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר[68] ויין המשומר[69], ועוד ועיקר, “לדעת את ה'”, “מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.

ובפשטות – שתיכף ומיד ממש נעשה ההמשך דכל ענינים אלו בארצנו הקדושה, “ארו עם ענני שמיא”[70], ומוסיף והולך בארצנו הקדושה עצמה, “ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון”, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, “מקדש אדנ-י כוננו ידיך”[71] שברוחניות כבר “בנוי ומשוכלל”[72], וצריכים רק ש”יגלה ויבוא”[72] בפועל ובפשטות, ולקדש הקדשים הפנימיות – “ציון” – דירושלים ודביהמ”ק, ושם – “ישבו[73] ישרים את פניך”[74] “יראה גו’ את פני הוי’ אלקיך”[75], שמתקיימת בפועל בקשתו של יעקב כאו”א מישראל[76] “לישב בשלוה”[77].

והעיקר – ש”לא עיכבן כהרף עין”[78], ותיכף ומיד “כל אחד מראה באצבעו”[79] ואומר “הנה זה המלך המשיח בא”[80], ו”הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי’ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו”[81], ב”פ זה[82] “כפליים לתושי'”[83], תיכף ומיד ממש.
 

 

הערות ומקורות

[1]מכתב כ”ק מו”ח אדמו”ר – נעתק בהקדמת “היום יום”. אג”ק שלו ח”ז ע’ ל’. ועוד. וראה לקו”ש ח”ה ע’ 436 ואילך.
[2] תהלים נה, יט (וראה לקמן הערה 25 והערה 36).
[3] “היום יום” י”ט כסלו. אג”ק שלו סל”ח. וש”נ.
[4] פרש”י עה”פ. ועד”ז בפרש”י ברכות ח, רע”א.
[5] ירושלמי סוטה פ”א סוף ה”ח.
[6] סהמ”צ להרמב”ם מל”ת שסב. פיהמ”ש סנהדרין ר”פ חלק ביסוד הי”ב. אגרת תימן.
[7] רמב”ם הל’ מלכים ספי”א.
[8] שערי תשובה ח”א ד”ה פדה בשלום פי”א (נה, ד).
[9] ברכות שבהערה 4.
[10] ויש לתווך הפירוש בדברי חז”ל עם הפירוש הפשוט בפסוק שאמרו דוד המלך* – ש”דוד אמרו . . ע”ש שהשכינה אמרה פדה בשלום נפשי, עם מקרב לי, מלשון קרובים, דהיינו בני” (חדא”ג מהרש”א לברכות שם). * ועפ”ז י”ל שפירוש חז”ל הוא (לא רק ע”ד הדרוש, אלא) גם ע”ד הפשט.
[11] להעיר ממצות “פדיון הבן” (“פדה . . בני”) – שהקב”ה צריך לפדות ופודה את כל אחד ואחת מבנ”י (“בני בכורי ישראל”), ובאופן ש”אבי הבן מברך שתים” (סוף פסחים), כמבואר בארוכה במק”א פרטי הענינים שבזה (לקו”ש חי”א ע’ 42 ואילך).
[12] ראה מגילה כט, א: “בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם . . ואף כשהן עתידים להגאל שכינה עמהם”.
[13] סנהדרין לט, א.
[14] תניא אגה”ק סכ”ג.
[15] כהתחלת המאמר: “כל העוסק בתורה כו'”.
[16] וכל ישראל בחזקת כשרות – שכאו”א מישראל, אנשים נשים וטף, עוסק תמיד בעניני תומ”צ, במעשה ובדיבור, ועאכו”כ במחשבה, שבה אין הגבלות שמבחוץ.
[17] כולל גם “עסק (התורה ו)המצוות* בעשרה דוקא” (אגה”ק שם (בתחלתה). וראה לקו”ש ח”ה ע’ 423 הערה 11. ע’ 428 הערה 14). * ובפרט גמילות חסדים שהיא כללות כל המצוות (ראה תניא פל”ז. ובכ”מ).
[18] אבות פ”ג מ”ו.
[19] סה”ש תורת שלום ס”ע 112 ואילך.
[20] אגה”ק דהבעש”ט – נדפסה בכתר שם טוב בתחלתו. ובכ”מ.
[21] ישעי’ יא, ט.
[22] רמב”ם בסיום וחותם ספרו משנה תורה.
[23] לשון הכתוב – אסתר ג, ח.
[24] ובפרט ע”י קיום מצות אהבת ישראל, כמ”ש רבינו הזקן בסידורו “נכון לומר קודם התפלה הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך” (וראה לקו”ש חכ”ה ע’ 374. וש”נ).
[25] להעיר, שפסוק זה הוא במזמור נ”ה – אותיות “הן”, שרומז על בחי’ היחידה ועד לעצם הנשמה שלמעלה גם מיחידה (ראה סה”ש תשנ”ב ח”א ע’ 128 (לעיל ע’ 81-80). וש”נ).
[26] רמ”ז לזח”ב מ, ב. ולזח”ג רס, ב. ועוד.
[27] נוסח הושענות ליום ג’ דחגה”ס.
[28] ראה לקו”ת פ’ ראה כה, א. כז, א.
[29] ראה זח”ג עג, א.
[30] ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.
[31] סה”ש תש”ד ריש ע’ 116.
[32] ראה תו”א משפטים עז, ג ואילך.
[33] פרש”י בראשית א, ז (מב”ר פ”ד, ו).
[34] ראה לקו”ד ח”א כט, א. לז, ב. ח”ד תשנ, ב.
[35] פרש”י בראשית א, יד.
[36] להעיר שהפסוק “פדה בשלום נפשי” הוא פסוק י”ט – ועפ”ז יומתק הדיוק של בעל הגאולה בהדגשת חלוקת הפסוקים: “כשקריתי . . בפסוק פדה בשלום נפשי, קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו, יצאתי בשלום כו'”.
[37] ויצא כח, כב.
[38] תו”א ויצא כב, ד. ובכ”מ.
[39] לקו”ת שה”ש לה, ג. ובכ”מ.
[40] ישעי’ לג, יז.
[41] עובדי’ א, כא – סיום וחותם הפטרת פרשת וישלח, שממנה (בשנה זו) מתברך חג הגאולה י”ט-כ”ף כסלו.
[42] ובהדגשה יתירה כשי”ט כסלו (דשנת הצדי”ק) חל ביום השלישי – “ביום השלישי יקימנו ונחי’ לפניו” (הושע ו, ב ובמפרשים).
[43] ראה מדרש תהלים עה”פ.
[44] ערכין לא, א – במשנה.
[45] ראה גם לקו”ש חי”ז ע’ 48. ועוד.
[46] ראה לקו”ת פ’ ראה ל, רע”ג. ובכ”מ.
[47] ע”פ ל’ הכ’ – בהר כה, כד.
[48] שכל עניניהם באים באופן של ירושה לכל אחד ואחת מישראל (מבלי הבט על מעמדו ומצבו), ועאכו”כ בצירוף כמה מישראל וכולם יחד, מצד התאחדותם ע”י קיום מצות אהבת ישראל (כנ”ל הערה 24).
[49] נוסח ברכת המזון. וראה ב”ב טז, סע”ב ואילך.
[50] ראה חי’ חת”ס לב”ב שם.
[51] להעיר, שי”ט כסלו השתא הוא י”ט כסלו הקצ”ג (תקנ”ט – תשנ”ב), בגימטריא “אקבץ”.
[52] ישעי’ כז, יב.
[53] עקב יא, יב.
[54] יומא נד, ב.
[55] ברכות כח, א. וש”נ.
[56] תהלים פד, ח.
[57] נוסח עיקר הי”ב מי”ג העיקרים.
[58] ובימים אלו מתחילה כבר ההכנה לעבודה דימי חנוכה, החל מלימוד הלכות חנוכה, הן בנוגע לעצמו והן בנוגע להזולת.
[59] שבת כא, א.
[60] רמ”א או”ח סתרע”א ס”ב.
[61] משלי ו, כג.
[62] פרש”י שבת שם.
[63] ראה שו”ת מן השמים ס”ה.
[64] ב”ב יו”ד, א. וראה תניא פל”ז.
[65] ראה תניא אגה”ק ס”ד (בסופו). – וראה רשימות הצ”צ עה”פ (יהל אור ס”ע ר’ ואילך) שיש מעלה יתירה בזכיות דגמ”ח לגבי שאר זכיות כיון שיש בהם ב’ בחי’ טוב, טוב לשמים וטוב לבריות*.
[66] כמדובר כמ”פ ע”י נשיא דורנו, כ”ק מו”ח אדמו”ר, שלפני זמן רב כבר כלו כל הקיצין, ונסתיימו כל הענינים וההכנות, גם הכפתורים כו’.
[67] בא יו”ד, ט.
[68] ראה ב”ב עה, א. ויק”ר פי”ג, ג. ועוד.
[69] ברכות לד, ב. ועוד.
[70] דניאל ז, יג.
[71] בשלח טו, יז.
[72] פרש”י ותוס’ סוכה מא, סע”א. ועוד.
[73] תהלים קמ, יד.
[74] שאומרים בסיום וחותם בכל תפלה – ג’ פעמים בכל יום, “בתלת זימני הוי חזקה”.
[75] פ’ ראה טז, טז.
[76] ראה תניא אגה”ק ס”ז.
[77] ריש פרשתנו (וישב) ובפרש”י.
[78] מכילתא ופרש”י בא יב, מא. ועוד.
[79] ראה תענית בסופה. שמו”ר ספכ”ג. פרש”י בשלח טו, ב.
[80] שה”ש ב, ח ובשהש”ר עה”פ.
[81] ישעי’ כה, ט.
[82] שמו”ר שם.
[83] ראה שמו”ר רפמ”ו.

פרסום תגובה חדשה

test email