בכל אחד מג' הרגלים היו מקריבים קרבנות בבית המקדש. מי שלא הביא קרבן ביום הראשון היה מביא בשני או בשלישי עד סוף החג.  ומכיון שחג השבועות הוא יום אחד, לכן נועדו ימי התשלומים מז' סיון עד י"ב סיון, שבהם ניתן להשלים את קרבנות החג. חשיבות מיוחדת יש לי"ב סיון על שאר ימי התשלומים, כי הוא סיום וחותם להם.

הצמח צדק שאל את סבו אדמו"ר הזקן: מה עניין ימי התשלומים שלאחר חג השבועות?

ענה לו אדמו"ר הזקן: כשסוחר נוסע ליריד גדול וקונה שם הרבה סחורה, אין הוא חוזר לביתו מיד אחרי היריד, אלא הוא שוהה שם כמה ימים ואורז היטב את סחורתו, שלא תיגנב ולא תאבד במשך הנסיעה הארוכה הביתה. ואף כאן בזמן מתן תורה ודאי קנה כל אחד קצת סחורה משפע הגילויים של החג. לכן יש צורך לשהות כמה ימים לאחר החג כדי לארוז סחורה זו שלא תאבד בטרדת הזמן.

ואולי עוד ללמדנו שהחג בעצם לא נגמר. הקב"ה אינו רוצה להיפרד מאיתנו, דוגמת "קשה עלי פרידתכם, "עכבו עמי עוד יום אחד" או עוד כמה ימים… ועם ישראל אינו רוצה להיפרד מהקב"ה, אינו רוצה להיפרד מן החג ומן הקדושה. והוא ממשיך את החג בימי התשלומים – בימי החול. ואת זה הוא לוקח עמו לשאר ימות השנה, שאר ימות החול. שהמעשה הוא העיקר!…   

"תשלום" הוא "מילוי חיסרון" – מה שלא עשה בחג השבועות. וגם מלשון "שלימות" – באופן נעלה יותר ממה שהיה יכול להיות בחג השבועות. בדוגמת העילוי דעשירות לגבי מילוי החיסרון בלבד. ודוגמת מדרגת "בעל תשובה" שהוא נעלה יותר ממדרגת "צדיק גמור".

עניין התשלומים של חג השבועות הוא בימות החול דוקא, שלא כשאר מועדים שהתשלומים בהם הם או ביו"ט עצמם או בחול המועד. ובהם נמשכת שמחת החג, שלכן אין אומרים בהם תחנון וכו'.

עניין ימי התשלומים שהם בימי החול דוקא קשור לחג השבועות, שבו ה' בחר בישראל, ועם ישראל בחר בה' בבחירה חופשית. שמשום כך אין שום מצוות מיוחדות בחג השבועות כמו בימי היו"ט האחרים. כי החידוש בחג השבועות הוא עניין הבחירה, שאינו קשור בעניין מסוים ובמעלה מסוימת. לכן גם ימי התשלומים אינם מוגבלים לימי היו"ט דוקא, אלא הם בימות החול, מכיון שעניין הבחירה הוא למעלה מה"ציור" וההגבלה של יום טוב דוקא.

חג השבועות נעלה משאר ימים טובים, כי שאר החגים שייכים לתרי"ג מצוות, תרי"ג אברים. ואילו התורה היא ה"מוחין". מעלת המוחין על שאר האיברים היא גם בחיות שבה, חיות הנעלית מן החיות שבשאר האיברים, וגם כי במוח כלולה חיות כל האיברים, והיא שורש להם. ועוד מעלה בתורה שהיא חכמת ה' המביאה לקיום המצוות. וכשיהודי לומד תורה הוא דומה לבן שתופס את אביו ומחבקו ומנשקו. כשלומדים תורה לוקחים את ה"עצמות" – "אותי אתם לוקחים".        

שאר הרגלים שהם בני כמה ימים, שייכים לאורות וגילויים, אך חג השבועות הוא בן יום אחד בלבד. כי עניינו הוא התורה, והתורה קשורה ל"עצמות" שהיא פשטות בתכלית. התורה היא למעלה מהגבלה והתחלקות. חג השבועות פועל את ה"מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ", ואמיתית עניין האחדות הוא בתורה.

כללות עניין התשלומים מראה על אהבה יתירה וחסד נוסף מצידו של הקב"ה מצוה המצוות, שאף שנקבע ציווי לזמן מסויים הנה כאשר בני ישראל לא קיימו את הציווי שנקבע מראש נותן ה' מצד חסדו ואהבתו הזדמנות נוספת. ובהודאה רבה להקב"ה על אהבתו אותנו וגודל חסדו עמנו, אנו לוקחים את התורה ומתמידים ללמוד בה ומקימים את הוראותיה הן המצוות באהבה ובשמחה.