ראיה פועלת על נפש האדם הן לטוב והן למוטב

"בקונטרס העבודה (פרק ב) מדובר אודות גודל הזהירות מראיית דברים בלתי רצויים, והכוונה בזה היא גם למי שאינו שייך לענין זה, כיון שהראי' כשלעצמה פועלת. וכמבואר בתו"א (בראשית ו א) שחטא אדם הראשון בא כתוצאה מזה שהסתכל במקום הקליפות. ומזה מוכח שהראי' כשלעצמה, אפילו בלי כוונה לפעול פועלת.

ואם הדברים אמורים בראי' בלתי רצוי', ובלי כוונה לפעול – בראי' של קדושה, ומתוך כוונה לפעול, כראייתו של הרבי שמביט עליו… כדי לפעול עליו – על אחת כמה וכמה שנותנת לו כח להוליד ולד חדש ולהחיות מתים" (הרבי, תורת מנחם ח"א עמ' 167).

הבטה של חסיד על פניו הקדושות של הרבי פועלת

וכשם שהבטה של רבי על חסיד פועלת, כך הבטה של חסיד על פניו הקדושות של הרבי פועלת, והבטה פנימית פועלת על עצם הנפש. על דרך בית המקדש שבאים לשם לראות ולהיראות, דבר הנותן את כל הכוחות בעבודת ה' במשך כל השנה. על דרך זה, ראיית פני הרבי שכולו רוחניות מסייעת להפוך מגשמיות רוחניות. מסייעת להתגבר על היצר הרע בכלל, ועל מחשבות זרות, נדודי שינה ופחדים בפרט, נותנת חיות ופועלת הולדה – תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים טובים. ובדוגמת המדרש על יוסף שבא לעשות מלאכתו בבית פוטיפר, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא במסכת סוטה (רש"י, וישב לט יא).

וכמו שהציע החיד"א למי שרוצה להשיג השגה גדולה, ולהבין עניין קשה:

כאשר יצייר האדם בדעתו צורה קדושה, הנה הצורה הקדושה שידמה בדעתו ישלים שכלו. וז"ש ר' אבא (פרשת משפטים קכג ב) שהיתה צורת ר"ש מצויירת לפניו, והיה משיג על ידי זה השגה גדולה… וזהו סוד שאמרו חז"ל חייב אדם להקביל פני רבו… וכן כתב רבינו האר"י זצ"ל כי כאשר יתקשה בדבר תורה יצייר צורת רבו וטוב לו להבין העניין ("מדבר קדימות" להחיד"א ערך ציור).

ועוד אומר החיד"א בשם האר"י ז"ל: 

דהרוצה להצליח בלימודו ולהבין, יצייר בדעתו דמות דיוקנו של רבו, ובזה ייפתחו לו שערי אורה ("תורת החיד"א" פ' תרומה אות לג בשם האר"י ז"ל). לכן יש לצייר פני הרבי כשלומד תורתו, וייטיב הנהגתו במחשבה, דיבור ומעשה, כי הרבי מביט בו ובכל פעולותיו, ועוד שעתיד הוא ליתן דין וחשבון לפני רבו על כל מעשיו.     

תמונות צדיקים פועלות ישועות   

ומשום כך מחזיקים רבים וטובים תמונות צדיקים ומציבים אותן בבתי מדרש וכיו"ב, כדי לקיים מה שכתוב: "והיו עיניך רואות את מוריך" דוגמת ה"חפץ חיים" שהחזיק תמונת הצדיק ר' נחומקא מהורודנא זצ"ל והביט בה יום יום.

ויתר על כן אומר הרבי: כל מי שהי' אצל הרבי ביחידות – יצייר לעצמו את פני הרבי כפי שנכנס אליו ביחידות. ואלה שלא ראו את הרבי, יציירו לעצמם את פני הרבי באמצעות תמונה.

ציור פני הרבי הוא ע"ד ובדוגמת ראיית פניו, שיש בזה עילוי לגבי לימוד תורתו, בדוגמת מעלת הראי' לגבי שמיעה.

וההתבוננות בציור פני הרבי תעורר אותם לבוא להכרה והרגשה… גם אם עד עתה לא היתה הכרה והרגשה (תורת מנחם א עמ' 51).   

ובמיוחד נותן הרבי עצה – שכאשר יושבים ב"תפיסה", במצב של נמיכות רוח כו', אזי העצה היא להתקשר אל הרבי ע"י ציור פני קדשו.

על כל פנים מזמן לזמן צריך כאו"א לצייר לעצמו פני קדשו של הרבי, ולהיזכר בדברים ששמע מהרבי – גם אלה שלא שמעו את הרבי יכולים לצייר לעצמם פני קדשו ע"י תמונה, וללמוד מתורתו.

ועי"ז יתוסף עוד יותר בקבלת ההשפעות מהרבי – בהתאם להבטחתו שרועי ישראל "לא יפרדו מעל צאן מרעיתם" – בכל המצטרך, הן ברוחניות והן בגשמיות, בבני חיי ומזונא רויחא (שיחת הרבי, תורת מנחם חלק א עמ' 67).   

עדות מהגמרא

הרבי מסתמך בדבריו על מה שמסופר בגמרא על רבינו הקדוש שזכה לחריפות שכלו המיוחדת, מאחר שראה את ר' מאיר מאחוריו, ובודאי היה זוכה להרבה יותר מזה, אילו ראה אותו מלפניו. ועל אחד מזקני הגליל, שמקלו של ר' מאיר היתה מלמדת אותו דעת:

"כל אלה שראו את הרבי – יציירו לעצמם את צורת פניו, במכ"ש וק"ו ממ"ש בגמרא (עירובין יג ב) שרבינו הקדוש אמר "הא דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחוריו ואילו חזיתי' מקמי' וכו'", ועד שמצינו בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"א, נדרים פ"ט ה"א) ש"מקלו של ר' מאיר היתה בידו (של א' מזקני גליל) והיא היתה מלמדתו דעת".

וע"י ההתקשרות אל הרבי – בודאי יתמלאו כל ברכותיו (הרבי, תורת מנחם חלק א עמ' 194).

ועוד מסביר הרבי שראיית פני הרבי בזמן השליחות מסירה ממנו את כל המניעות והעיכובים, והוא עושה את העבודה בשמחה ובטוב לבב, ועל כן מציע הרבי לכל אחד, לראות את פני רבו בכל הליכותיו, ועוד שעל ידי זה הוא הולך בדרכי רבו:

"שעבודתו היא באופן כאילו רואה בעיניו ממש את המשלח, נשיא דורנו, שנותן לפניו היום שליחות זו!  

ובלשון הירושלמי בפירוש הכתוב "אך בצלם יתהלך איש" – "יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו", אשר, ענין זה הוא מצד גודל העילוי דראיית פני רבו, "עיקר הלימוד מרבו בראיית פנים, כדכתיב והיו עיניך רואות את מוריך", וזהו "אך בצלם יתהלך איש", "בצלם שהוא עומד לנגדו (והיינו צלם של רבו) יתהלך איש, יתנהג האיש", כמבואר ברשימות הצמח-צדק על הכתוב בתהלים (שאמרו היום – בין כל שאר פסוקי ספר תהלים שאומרים בשבת מברכים).

ובפשטות: כש"צלם של רבו", נשיא דורנו, עומד לנגדו – הרי כל המניעות והעיכובים כו' למילוי שליחות רבו מתוך שמחה וטוב לבב, או למילוי השליחות בכלל – מתבטלים לגמרי!" (הרבי, ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשמ"ו).

וכמו כן, ידוע ש"אכל בי עשרה שכינתא שריא'… ומכיוון ששכינתא שריא" – נמצא כאן גם הרבי… שכולם יקחו משקה, ויציירו את פני הרבי, ויאמרו לרבי לחיים… ויבקשו או אפילו ידרשו את קיום ברכותיו והבטחותיו… (ליל שמח"ת ה’תשי”א, התוועדויות עמ' 44). 

סיפור לדוגמה

יש הרבה מאוד סיפורים הממחישים שתמונת הרבי השיבה רבים מעוון וציור פני קדשו של הרבי פועלים גדולות וישועות. נביא כאן סיפור אחד לדוגמה.

חייל ישראלי, שסיים את שירותו הצבאי, עשה עם חברו טיול סביב העולם. הם הגיעו לג'ונגל אפריקאי והסתבכו עם כנופיית שודדים עד שנפלו בידיהם. מאחר שהבינו שהם עומדים ליהרג, ביקשו להתפלל לפני מותם. השודדים ניאותו להם. החייל הוציא מכיסו את "תפילת הדרך" שלצידה תמונת הרבי מלך המשיח. כשראה מנהיג השודדים את תמונת הרבי, חוורו פניו, והוא פקד על אנשי הכנופיה שלא לגעת בחיילים היהודים בהפטירו: "עם האיש הזה אני לא מעוניין להסתכסך".       

צורת הצדיק הוא השי"ת בעצמו

ולסיום נביא את דבריו המדהימים של הרב דסלר: "והדבר הזה הוא כל כך ברור למעמיק בו הרבה, עד שאי אפשר להבין כלל שיהיה אפשר לחלוק עליו… כי צורת הצדיקים הוא השי"ת בעצמו והיינו הך" ("מרביצי תורה ומוסר" ח"ג עמ' 10).