מנהגי יום הולדת*

א. לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, וכשיום ההולדת חל ביום הקריאה – גם ביום ההולדת עצמו.

ב. להוסיף בנתינת הצדקה לפני תפלת שחרית ומנחה, וכשיום ההולדת חל בשבת או ביו"ט – ליתן בערב שבת או יו"ט (ומה טוב – גם לאחריו).

ג. להוסיף בתפלה – בכוונת התפלה, התבוננות בגדלות הא-ל וכו', וכן באמירת (ספר) תהלים (עכ"פ – ספר אחד).

ד. ללמוד המזמור תהלים החדש שמתחיל לומר ביום ההולדת[1] – בהתאם למספר שנותיו[2].

ה. להוסיף שיעור נוסף בתורת הנגלה ובתורת החסידות – נוסף על השיעורים הקבועים, שלשת השיעורים בחומש תהלים ותניא השוים לכל נפש, ושיעור היומי ברמב"ם.

ו. ללמוד מאמר דא"ח[3] בע"פ (כולו או חלקו), ולחזור אותו בחבורה (ברבים) ביום ההולדת עצמו, או בהזדמנות הקרובה, ובפרט ביום הש"ק שלאחריו (בזמן סעודה שלישית).

ז. להוסיף בפעולה על הזולת – הפצת התורה והמעיינות חוצה, מתוך אהבת ישראל.

ח. להתבודד ולהעלות זכרונותיו[4] ולהתבונן בהם, והצריכים תקון ותשובה ישוב ויתקנם, כלומר, להתבונן באופן הנהגתו בשנה שעברה, ולקב החלטות טובות לשנה הבע"ל.

ט. לקבל על עצמו זהירות נוספת או הידור נוסף בענין פרטי (לפי ערכו, כמובן)[5], כמו בראש השנה[6].

י. לערוך התוועדות של שמחה עם בני ביתו, חבריו וידידיו – שבח והודי' להקב"ה (ובאם אפשר – לברך "שהחיינו" על פרי חדש או בגד חדש), מתוך שמחה של תורה ושמחה של מצוה[7].

הערות