"אתם ניצבים היום כלכם" – "היום" הוא "ראש השנה" – "זה היום תחילת מעשיך".

לעולם קוראים פרשת ניצבים בשבת שלפני ראש השנה,

שכבר אז אנו ניצבים הכן לקראת יום הדין הגדול, בידיעה ברורה שאנו זוכים בדין.

וכשקול הקורא בתורה מהדהד בחלל בית הכנסת באוירה דקדושה,

"אתם ניצבים היום", יודעים אנו שהכוונה היא לראש השנה,

היום בו ניצבים נשמות ישראל לפני ה', שהם קיימים ועומדים וזוכים בדין.

בשבת זו שלפני ראש השנה, כמו בכל שבת שלפני ראש חודש

יש תפילה כללית על כל חודש תשרי היא "ברכת החודש",

אלא שזכה חודש תשרי (החודש השביעי), שהוא הראשון לחודשי השנה,

שבשבת מברכים שלפני ראש השנה, הקב"ה בעצמו מברך את החודש.

ובכוח זה ישראל מברכים את החודשים י"א פעמים בשנה.

מה גדול כוח ברכת חודש תשרי הכוללת את כל חודשי השנה!…

(דבר זה שמע אדמו"ר הזקן ממורו ורבו הרב המגיד

ששמע ממורו ורבו הבעל שם טוב בהיותו במעזריטש…)

כך שעוד קודם ראש השנה, כשנאזין לקריאת התורה, כשומעים מפי הגבורה:

"אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם"…

כשקול ה' יתערב בקריאה זו, שהרי "כל הקורא ושונה, הקב"ה קורא ושונה כנגדו",

כבר נתמלא שמחה ונהיה בטוחים שנזכה בדין.

וכבר בשבת זו נחוש את המשכת ברכת ה' ברוב טוב לכל עם ישראל על כל השנה.

אמנם כל שנה נמשכת ברכת ה' בכל שבת שלפני ראש השנה,

שבכל שנה יורד ומאיר אור חדש ומחודש בראש השנה,

אור עליון יותר שלא האיר מעולם קודם לכן.

אך אנו בטוחים שבשבת זו המקדמת בברכה את שנת ה'תשע"א,

יאיר אור נעלה יותר מכל שנה וביתר שאת וביתר עז,

אור שלא היה כמוהו אפילו בשנים שבהם היה בית המקדש קיים…

ואפילו בראש השנה הראשון ביום שנברא אדם הראשון ב"גן עדן מקדם"…

כי אנו קרובים מאד מאד לגאולה האמיתית והשלימה – תכלית הבריאה.

הידיעה על ירידת אור עליון גדול ביותר בראש השנה הקרוב

מכריח הוספה בעבודתנו ביתר שאת וביתר עז.

ברכת ה' קשורה בהוספה בעבודת האדם.

ומכיון ש"צדיקים דומים לבוראם" ("ועמך כולם צדיקים").

הרי שהקשר והשייכות של עבודת ישראל לברכת ה' קיימת כבר ממילא.

בתקופה זו של רעב גדול וצימאון גדול, לא רעב ללחם ולא צמא למים,

אלא צימאון לשמוע את דבר ה'…

יש להוסיף בעיקר בלימוד התורה.

והתורה "לא בשמים היא".

התורה ניתנה לנו ילודי אשה שוכני בתי חומר כאן בעולם הזה הגשמי.

והקב"ה ומלאכי השרת מתאווים לשמוע את קולות לימוד התורה שלנו דוקא –

"חברים מקשיבים לקולך"…

ולא עוד אלא שהקב"ה עם פמלייתו באים לבית דין של מטה…

ו"גדול לימוד שמביא לידי מעשה"…

ובלימוד התורה וקיומה ממילא יש תוספת בברכת ה'.

ומהי הברכה?

"אתם ניצבים" – אתם עם ישראל קיימים ועומדים בתוקף של מלך – "ניצב מלך",

כולל התוקף של "מלכותא דרקיע"…

שבה נכללות כל הדרגות שב"מלכות" עד לשרשה ומקורה…

ועד לעומק שרשה שמושרשת בעצמותו ומהותו ית' למעלה מן הכתר.

ובחיבור שתי הפרשות "ניצבים – וילך",

ברור שאנו ניצבים באופן של "וילך" בעילוי אחר עילוי באופן של הליכה.

"ילכו מחיל אל חיל"…

כל יהודי זכה לתוקף של "נצב מלך",

ובתוקף של מלך הוא יכול לבטל אפילו "טורא" (הר) –

"אמר מלכא עקר טורא"…

"טורא" היא המציאות החזקה של היפך הקדושה –

ולצדיקים, "ועמך כולם צדיקים" – מציאות זו "נדמה להם כהר".

ובכוחם לעקור הר זה ממקום למקום…

שאין צורך לבטל את ההר ממציאותו…

אדרבה בעקירתו ממקומו הקודם והבאתו למקום הקדושה מעלה יתירה.

זוהי המעלה של הפיכת חושך לאור הנעלית מסילוק החושך בלבד.

זהו העילוי של "אתהפכא חשוכא לנהורא"…

ובמיוחד כש"אתם ניצבים… כולכם לפני ה' אלוקיכם"… –

לא רק לפנימיות של ה' אלוקיכם אלא למעלה מבחינת ה' אלוקיכם,

למעלה מכל הדרגות דהוי'…

דוגמת "השרפים העומדים ממעל לו" והרבה הרבה למעלה מזה…

עד שישראל מתעלים מעלה מעלה בשרשם ומקורם העליון ביותר,

שעל ידי זה מתכללים להיות "לאחדים כאחד",

עד לכלל ונקודה שלמעלה מהתחלקות לפרטים ולדרגות… ולמעלה מכל גדר דרגה.

אחדות הנמשכת בכל ישראל מ"ראשי שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך".

באחדות נעלית זו מציאות הפרט אינה מתבטלת,

כי דוקא בעשרה סוגים של בני ישראל "ראשיכם שבטיכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך".

נעשית נקודה שלמעלה מכל גדרי התחלקות, בה כלולים כל ישראל…

וממנה נמשך אחר כך בכל הפרטים כפי שהם במקומם.

במעמד ומצב זה של "אתם ניצבים היום" –  "ניצב מלך",

מוטלת עלינו בראש השנה חובה קדושה ונפלאה להכתיר את הקב"ה למלך.

"אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם".

כל יהודי בכל דרגה שהיא זוכה להכתיר את המלך –

גם חנן הסנדלר גם יעקב האופה גם הרב יצחק… כולם מכתירים את המלך.

ואם בכוחם של ישראל להמליך את ה' למלך,

הרי ברור שהם עצמם למעלה מבחינה זו.

ואף שגם קודם לכן יש למעלה רצון למלוכה,

אך הוא בבחינת הרצון המוחלט שאינו בגדר גילוי כלל,

גם לא בגילוי בעצמו… שגם הוא לא ידע מה שיש בו…

דוגמת רדל"א – "רישא שלא אתידע" – פנימיות הכתר,

שאינו בבחינת גילוי וידיעה גם בעצמו.

רק עם ישראל ששרשם הוא בבחינת הרצון המוחלט יכולים לפעול גילוי רצון זה.

למעשה ישראל הם למעלה מבחינת הרצון המוחלט עצמו…

שרשם הוא בעצמותו ומהותו ית' שבו הרצון המוחלט…

שאם לא כן, כיצד הם יכולים לפעול חידוש ושינוי עד שמגלים את הרצון למלוכה?…

זהו החידוש והשטורעם של ראש השנה שמחדשים דבר בעולם כשממשיכים את הרצון.

זהו כוחו של יהודי לקיים בראש השנה מצות "שום תשים עליך מלך"

בפועל ממש ובהידור רב.

כל שמחת החג בראש השנה היא הכתרת המלך…

ועבד מלך – מלך!

וכפי שאומר משה רבינו בפרשת "האזינו" שקוראים במנחה –

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי".

משה רבינו מתעלה על השמים ועל הארץ ומצוה אותם להאזין ולשמוע לו,

וממשה רבינו נמשכים כל העניינים לכל אחד מישראל ובפרט על ידי הקריאה בתורה,

כך שכל יהודי נעשה כמשה…

כל יהודי נעשה בעל הבית על השמים ועל הארץ ועל כל מה שביניהם.

דבר זה מודגש בשבת זו כ"ה אלול היום שבו נברא העולם,

היום שבו נבראו השמים והארץ וכל תולדותיהם.

מכיון שכל העולם נברא בשביל ישראל, כל יהודי הוא בעל הבית על העולם,

שעל ידו חודר גילוי אלוקות בעולם,

עד ש"היש הנברא" נעשה חד עם "היש האמיתי".

יהי רצון שבעמדנו בשבת מברכים חודש השביעי, שהוא המושבע והמשביע

ברוב טוב לכל עם ישראל על כל השנה,

בשבת השביעית ד"שבע דנחמתא",

תומשך ברכת ה' לכל יהודי בכל המצטרך כל השנה כולה.

שנה טובה ומבורכת בכל הברכות שנכללות באותיות האל"ף בי"ת.

כ"ב אותיות התורה שבהן נברא העולם,

ותיכף ומיד ממש נזכה לברכה העיקרית – גאולה אמיתית ושלימה על ידי משיח צדקנו

"אתם ניצבים היום כולכם אנשים נשים וטף לפני ה' אלוקיכם"

במקום אשר יבחר בבית המקדש השלישי.

(על פי מאמר הרבי ש"פ ניצבים תשמ"ח ושיחת הרבי ש"פ ניצבים וילך תש"נ).