ה"הרגש" האמיתי, הנובע מעצם הנשמה של כל אשר בשם ישראל יכונה, ישנו בכל אחד ואחד מאתנו. אותו "הרגש" שאינו מוכן להיכנס בשום שקלא וטריא, ושום דבר לא יוכל להזיז אותו – יש רבי.

העובדות הוכיחו, ממשיך ואומר אותו יהודי, שכל אותם "משתטים" שישבו על ה"רכבת" הילדותית ו"נסעו לרבי" – קיבלו תוך זמן קצר את היתר היציאה הנכסף, והם אכן נסעו והתראו עם הרבי כחסידים. ואילו אנחנו, ה"שפויים" וה"מציאותיים", נשארנו שם, וכפי שאתם רואים אותי עכשיו, לא עמד לנו הכח לעמוד בניסיונות הקשים שהיו שם על שמירת התורה והמצוות, ורק עכשיו, אחרי שנפתחו השערים לרווחה, הגענו לכאן, כאשר את מצבי ביהדות אתם רואים בעצמכם.

אופיו ומהותו של ג' תמוז "תלוי בהרגש", והוא נקבע במידה מסוימת על ידי כל אחד ואחד, כפי שהוא מקבל את הדברים. שכן, כפי שאומר הרבי, הקב"ה הוא טוב והרבי הוא טוב.

עכשיו מגלים לנו את אורו הנפלא של משיח צדקנו. ויתירה מזו: לא רק את אורו של משיח אלא את עצמותו של משיח, עצם מציאותו, שלמעלה מכל המשכה וגילוי. ומשום כך נראה לנו בתחילה שזהו חושך והעלם. אבל לאמתו של דבר, מצב זה הוא כאילו שבירה ונסירה של כל המדרגות הקודמות, כדי לתת לנו משהו נעלה באין-ערוך כלל, העצם שלמעלה מעלה מכל האורות והגילויים – עצמותו של המלך המשיח.