שיר לכת זה נוהגים לשיר בחב"ד במוצאי יום הכיפורים, עם סיום תפילת נעילה.

 

זה היה המרש הצבאי של נפוליאון כשניסה לכבוש את רוסיה ללא הצלחה.

האימרה הידועה אומרת ש"גנרל חורף" ניצח אותו. מה שפחות ידוע זה שהיה מאבק איתנים בין הצדיקים שבאותו הדור, האם עדיף שנפוליאון ינצח, היהודים יזכו לשיוויון זכויות, ויהיה להם כל טוב גשמי, אבל סכנת התבוללות ברוחניות. או שעדיף שהצאר ינצח, אז יהיה להם קשה בגשמיות, אבל הרוחניות תוכל להמשיך ולגשגש.

אדמו"ר הזקן, בעל התניא צידד בדיעה השניה, ורצה בנצחונו של הצאר של רוסיה.

בשמים פסקו שמי שיתקע ראשון בשופר בראש השנה, דעתו תתקבל.

בעל הפלוגתא שלו (המחלוקת) קם השכם בבוקר, התפלל ותיקין, ותקע כמה מוקדם שמאפשרת התפילה. אבל הודיעו לו משמים, שאדמו"ר הזקן השיג אותו! הוא השכים קום, אמר ברכות השחר, ותקע בשופר!

ואכן, עוד באותו חורף נפוליון החל להפסיד במלחמה.

נפוליון, שאומרים שעסק בכישוף, ידע על קיומו של אדמו"ר הזקן, ורצה לתפוס אותו או לפחות להשיג משהו מרכושו.

אדמו"ר הזקן ברח מפניו, עזב את ביתו בליאדי, לקח את כל רכושו, ועבר את הנהר במנוסה לעיר אחרת.

כשהגיע בשלום לצד השני, עצר את המרכבה, וביקש מחסידיו לחזור לעיר לבדוק שלא נשכח משהו,  ולשרוף את הבית.

הם חזרו ומצאו נעל בית אחד, ואת הבית העלו באש. איך שביצעו את משימתם וחצו את הנהר גם הם, הגיע נפוליאון לעיר. הוא דרש קודם כל – שיראו לו את ביתו של אדמו"ר הזקן. לאכזבתו הבית כבר נשרף והוא לא הצליח לשים את ידיו על משהו ששייך לאדמו"ר הזקן.

החסידים לעומת זאת, הביאו לרבי משהו חשוב של נפוליאון – המרש הזה!

ומאז החסידים שרים אותו לסמל ש"דידן נצח" – אצלינו הניצחון!!!