מעשה בחוטב עצים

נִסָּיוֹן הַצְּדָקָה הוּא נִסָּיוֹן קָשֶׁה וּבִפְרָט אֵצֶל אֲנָשִׁים עֲנִיִּים. אוּלָם כְּבָר הוּבְטַחְנוּ שֶׁהַשָּׂכָר עַל הַצְּדָקָה הוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה זְמַן וּבְסַבְלָנוּת רַבָּה עַד שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת הַשָּׂכָר. לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה בְּלִי לְצַפּוֹת לְשָׂכָר וְאָז הַשָּׂכָר מַגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה.

יששכר וזבולון

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן אַתֶּם צִמְצַמְתֶּם עַצְמְכֶם זֶה מִפְּנֵי זֶה, אַהֲבַתְכֶם (גּוֹרֶמֶת) שֶׁאֲנִי מַרְחִיב מְקוֹמְכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְרַחֵב מְקוֹמוֹ שֶׁל זְבוּלוּן בְּגַן עֵדֶן וְנִתְפַּנָּה מָקוֹם אַף לְיִשָּׂשׂכָר. וַעֲדַיִן יִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן יוֹשְׁבִים בְּגַן עֵדֶן וְעוֹסְקִים כְּאֶחָד בַּתּוֹרָה וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹמֵךְ כְּבוֹדוֹ עֲלֵיהֶם.

שִׁבְחָהּ וּמַעֲלָתָהּ שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ

לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ נִתְּנָה בָּהּ תּוֹרָה וּבָהּ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, וּשְׂרָפִים וָאֳפָנִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ מְקַלְּסִים אוֹתוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְאַף הוּא כְּשֶׁבָּא לְקַלֵּס אֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הוּא מְקַלְּסָן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי הִנָּךְ יָפָה. בְּאֵיזוֹ לְשׁוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֱוֵי בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לְאֵיזוֹ לָשׁוֹן הוּא מִתְאַוֶּה, לִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ.