נשמה שהיתה משוחררת מכל כבל ומאסר, כשאין עליה מושל. נשמה שמקור חוצבה ההרים הגבוהים, הם האבות (חג”ת דאצילות), ולמעלה מאצילות (חג”ת שלפני הצמצום). הסכימה לצאת ממקומה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ולרדת לעולם הזה התחתון שאין תחתון ממנו! לעתים מתבוננת הנשמה במקור חוצבה ומתעורר בה צמאון גדול לשוב לשם, והיא זועקת בגעגועים – “צמאה לך נפשי כמה לך בשרי”.