במהלך התוועדות חג השבועות תשכ"ד דיבר הרבי בכאב רב על  מצבם של יהודי רוסיה וביקש שיאמרו "לחיים" עבורם, "לחיים" שיגיע הישר לכיסא הכבוד בקול חזק שיקרע את כל הרקיעים. כאבו של הרבי נגע לליבם של החסידים.

כמה ימים לאחר חג השבועות נכנס בנימין כץ, בחור אמריקאי צעיר שלמד בישיבה המרכזית של חב"ד ב770, ליחידות, לקראת יום הולדתו העשרים וחמש.  ולאחר שהרבי הטיל עליו לנסוע לשליחות בדנמרק, העז והציע לרבי  שמכיון שקופנהגן קרובה ללנינגרד אפשרי שמידי פעם יסע לרוסיה לספר ליהודים שיש מי שחושב עליהם ושיש מי שאומר שבקרוב יצאו מרוסיה. הרבי הפריד בין שתי השליחויות וביקש ממנו להתרכז כעת רק בשליחות לסקנדינביה. רק לאחר כחצי שנה בסיימו את שליחותו שם הורה לו הרבי לעשות הכנות לקראת שליחותו לרוסיה ושעליו לנסוע לשם  במסווה של תייר אמריקאי. ההכנה כללה עליה במשקל על מנת שלא יראה כבחור ישיבה צנום. ההדרכה הייתה שבכל מקום יהיה עליו לנהוג כתייר, ללכת לכל מקום עם מצלמה, לבקר במוזיאונים ובאתרי תיירות. חדריו בבתי המלון יהיו הטובים ביותר והאוכל אותו יזמין וכמובן לא יאכל ממנו יהיה הטוב ביותר…

ההוראה הכללית העיקרית הייתה רק לזכור בלבו שהוא שליח של הרבי מעבר לזה ככל שידע פחות כך יותר טוב…

בשם הרבי הסבירו לו שעליו לאתר בשמונת הערים בהן יבקר את החבדניקים האחראים לפעילות המחתרתית ולשם כך היה צריך לחקוק בזיכרונו את מראה פניהם לפי תמונות שהוצגו בפניו לדקה או שתיים ונלקחו ממנו. המקום היחיד שבו הותר לו ליצור קשר עם החסידים היה בית הכנסת וגם זה במינימום דיבור ובעיקר במבטים בעיניים (אלא שגם להסתכל יותר מידי אסור). הרבי ניבא שבקרוב יוכלו היהודים לצאת משם ותפקידו של בנימין היה לעודדם. כיוון שאסור שידעו שיש לו קשר לחב"ד סוכם שאם ייתפס חלילה יספר שהוא תלמיד ישיבת "תורה ודעת" לשם כך היה עליו לשנן בעל פה את כל שמות ראשי הישיבה ההיא…

הוצגה בפניו תכנית מדויקת עם רשימת הערים וזמני הביקור בכל עיר. נאסר עליו בשום אופן לשנות מהתכנית והוא הוזהר שלא להיות במקום אחד יותר זמן.

יום לפני נסיעתו פורסם בעיתונים שאזרח אמריקאי הושב בכלא ברוסיה ומואשם בריגול מבלי שהרשו לשגריר האמריקאי לשוחח אתו ונקל לתאר איזו הרגשה נסכה בו הידיעה הזו יום לפני הנסיעה. עודו טרוד במחשבות הגיעה אליו הוראה נוספת מהרבי שבשהותו ברוסיה ישלח כל מספר ימים גלויה למקום אחר בעולם כדי שאם יהיו בעיות תדע רוסיה שהיא מתעסקת עם אדם שיש לו קשר עם העולם הגדול ויתייחסו אליו ביתר חשיבות.

כבר במטוס שנחת במוסקבה קיבל "תזכורת" לאן הוא מגיע. "הם" נכנסו למטוס, הזהירו שאיש לא יזוז ממקומו והחלו להקריא את שמו של כל אחד מהנוסעים כשהם מביטים בו במבט מפחיד. אדם שהראה סימני פחד – פשוט החזירו אותו הביתה…

בנימין היה מוכן נפשית לבדיקות הללו. הרב חייקין, השליח בסקנדינביה, הזהיר אותו שוב ושוב שלא לפחד ולא לרעוד והסביר לו: "עליך לצייר מול עיניך את פניו הקדושות של הרבי ולהסיח את מחשבתך מהרשעים – אחרת תתחיל לפחד והם יחושו בכך וישלחו אותך חזרה"  ואכן זה מה שהציל אותו באותו רגע וגם בהמשך…

מיד בבואו הלך לבית הכנסת והתקבל ע"י יהודי "מטעם" שקבע עבורו היכן עליו לשבת וממנו במיוחד היה עליו להיזהר שלא יבחין במשהו חשוד…

למרות שלא נהג להתעטף בטלית לתפילה הרי שם כיסה עצמו בטלית לפי הוראת הרבי כדי שיוכל לעבור ממקום למקום מבלי שיבחינו היכן הוא יושב וכך שאלוהו שאלות ברמזים ולחשושים ובחצאי מילים והוא הצליח לענות. הנושא שהכי בער להם ושעבורו הסתכנו לפתוח אתו בשיחות קצרות – היה רצונם והשתוקקותם לדעת מה הנושא העיקרי שהרבי תובע היום. עוד בקשו לדעת אודות שלומם של בני משפחה וחברים שזכו כבר לצאת.

לפני צאתו ממוסקבה לרוסטוב שם נמצא הציון של הרבי הרש"ב, פנתה אליו אחת מנשות החסידים ואמרה שהיות וברוסטוב אין מקווה היא תכין עבורו את המקווה המוסקבאי לטבילה, אך בתנאי שיסכים להיפגש עם בנה שם. הוא עומד לפני משפט על הפצת היהדות וללא ברכת הרבי צפוי לו עונש חמור.

הוא יצא ממוסקבה ברגשות מעורבים. מחד בלב גואה מהתרגשות על מסירות  הנפש וההתקשרות הנפלאה לרבי. מאידך בלב בוכה על הפחד הנורא, היום יומי שבו הם שרויים.

גם ברוסטוב ובכל המקומות בהם ביקר נוכח באותה תופעה של התקשרות ואהבה בלי גבול לרבי, למרות שידעו עליו רק מפי השמועה, יחד עם חיים של מסירות נפש על כל מצווה. ברוב המקומות, כדי להיות בטוחים שהוא אכן שליח הרבי שלחוהו לעמוד התפילה כדי לשמוע אם הוא מתפלל בנוסח חב"ד…

בהיותו חזן בשבת בבוקר באחד המקומות הבחין בהגיעו ל"שוכן עד" שבית הכנסת התרוקן. מסתבר שהייתה ביקורת של השלטונות והמתפללים חששו שיאשימום בהתקהלות בלתי חוקית…

הוא פגש צעירים שלא נגעו בזקנם למרות הסכנה, והתפעל מצימאונם לשמוע דבר תורה מהרבי, מרצונם העז לדעת את הניגונים שהרבי לימד, ומבקשתם לשמוע את דעתו כיצד הם יכולים להיות יותר מקושרים לרבי…

כששאלו אותו אם החסידים חושבים עליהם, סיפר להם איך הרבי לא נותן לשכוח. הרבי שינה את מילות הפסוק בניגון "הושיעה את עמך" ובמקום "וברך את נחלתך" שר: "ורחם על נחלתך" בהתכוונו ליהודי רוסיה. בהתוועדויות מבקש שוב ושוב לומר לחיים עבורם. מילים אלו היו הדבר היקר ביותר ששמעו – וזה היה הסימן הטוב ביותר עבורם לכך שעוד יזכו לצאת מרוסיה!

לילה לפני נסיעתו הביאו אליו את ילדיהם הקטנים כדי שיראו שליח של הרבי ועל בקבוק משקה שמסרו לו הודבקה פיסת נייר ובה שמות כולם לבקשת ברכה מהרבי…