וטעם השמחה ביסורי הגוף לפי שהיא טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת למרקה בעה”ז ולהצילה מהמירוק בגיהנם.

ואמנם להיות בלבו ההכנעה היא בחי’ תשובה תתאה כנ”ל וגם השמחה בה’ ביחד. כבר מילתא אמורה בלק”א ס”פ ל”ד. כמ”ש בזוה”ק חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא וכו’.

והנה תשובה עילאה זו דאתדבקותא דרוחא ברוחא ע”י תורה וגמ”ח. היא בבחי’ המשכה מלמעלה למטה להיות דבר ה’ ממש בפיו וכמ”ש ואשים דברי בפיך. וימינו תחבקני בגמ”ח דחסד דרועא ימינא וכו’.

וביאור הענין כמ”ש בזוה”ק ותיקוני’ בכמה מקומות. דבינה איהי תשובה עילאה והאם רובצת על האפרוחים וכו’. דהיינו שע”י שמתבונן בגדולת ה’ בהעמקת הדעת ומוליד מרוח בינתו דו”ר שכליים ובטוב טעם ודעת.

והנה אחרי העמקת הדעת בכל הנ”ל יוכל לבקש באמת מעומקא דלבא כרוב רחמיך מחה פשעי וכו’. כי אזי תקבע בלבו באמת גודל הרחמנות על בחי’ אלקות שבנפשו ושלמעלה כנ”ל.

ואולם דרך האמת והישר לבחי’ תשובה תתאה ה”א תתאה הנ”ל הם ב’ דברים דרך כלל. הא’ הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקי’ שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב”ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה והסט”א.

אמנם זהו בזמן שהיו ישראל במדרגה עליונה כשהיתה השכינה שורה בישראל בבהמ”ק. ואז לא היו מקבלים חיות לגופם רק ע”י נפש האלקי’ לבדה מבחי’ פנימי’ השפע שמשפיע א”ס ב”ה ע”י שם הוי’ ב”ה כנ”ל.

והנה המשכת וירידת הנפש האלקי’ לעוה”ז להתלבש בגוף האדם נמשכה מבחי’ פנימי’ ומקור הדיבור הוא הבל העליון המרומז באות ה”א תתאה כנ”ל וכמ”ש ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ומאן דנפח וכו’.

ואולם כל הנ”ל הוא לגמר הכפרה ומירוק הנפש לה’ אחר התשובה כמ”ש לעיל מהגמ’ פ”ק דזבחים דעולה דורון היא לאחר שריצה הפרקליט וכו’. אמנם התחלת מצות התשובה ועיקרה לשוב עד ה’ באמת ובלב שלם.

והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא א’ פעמים רבות. דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא.

אך כל זה לענין כפרה ומחילת העון שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע”ז ח”ו בעוה”ב ונפטר לגמרי מן הדין בעוה”ב.

תניא בסוף יומא שלשה חלוקי כפרה הם ותשובה עם כל אחד. עבר על מ”ע ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על מל”ת ושב תשובה תולה ויוה”כ מכפר.