יום חמישי כ״ו אדר ב׳ ה׳תשע״ד

במה ראוי לפתוח את התורה בעניין הבריאה או בחוקי התורה?

ידועה שאלתו הראשונה של רש"י לפסוק הראשון בתורה,

שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם"…

ומה טעם פתח בבראשית?…

(ותשובתו בצידה: משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים").

 

כידוע, גם שאלה בתורה היא תורה, תורת אמת.

לא בכדי שואל רש"י, למה לא התחילה התורה בפסוק: "החודש הזה לכם"…

וכדברי הרבי הרש"ב, פרשת החודש היא עיקר התחלת התורה.

אמנם התורה התחילה ב"בראשית ברא אלוקים"…

כי התחלת התורה בגילוי היא בעניין הבריאה – "בראשית ברא",

אולם התורה בפנימיותה מתחילה ב"החודש הזה לכם"…

 

הדבר קשור בשאלה לגבי זמן הבריאה –

לפי דעת ר' אליעזר בתשרי (וליתר דיוק בכ"ה אלול) נברא העולם,

ולדעת ר' יהושע בניסן (וליתר דיוק בכ"ה אדר) נברא העולם.

ואכן, הבריאה בפועל (חיצוניות הבריאה) היתה בתשרי,

והמחשבה על הבריאה (פנימיות הבריאה) היתה בניסן;

שהמחשבה היא הפנימיות (הכוונה והתכלית) של העשיה הבאה לאחרי המחשבה,

לכן התחלת התורה בחיצוניות היא ב"בראשית ברא",

כי הבריאה בפועל (בחיצוניות) היתה בתשרי,

אולם התחלת התורה בפנימיות היא בראש חודש ניסן "החודש הזה לכם".

 

ההבדל בין תשרי לניסן הוא שההמשכה בתשרי היא על ידי התעוררות מלמטה,

ואילו ההמשכה בניסן היא התעוררות מלמעלה מצד עצמה.

לכן גם ברכת הגשם (הנמשך על ידי התעוררות מלמטה) היא בשמיני עצרת (תשרי)

וברכת הטל (היורד מלמעלה מעצמו) היא בפסח (ניסן).

ועוד הבדל בין תשרי לניסן –

שבראש השנה (תשרי) נמשכת חיות על כל השנה בגבול ומידה,

חיות המלובשת בנבראים בפנימיותם – שרש הנהגת הטבע,

ואילו מניסן שהוא "ראש חדשים" נמשך חיות לכל החדשים,

(דוגמת ראש כפשוטו שממנו נמשך חיות לכל אברי הגוף).

מניסן נמשך אור הבלי גבול שלמעלה מעולמות – שרש הנהגה נסית שלמעלה מהטבע.

 

לכן בריאת העולם היתה בתשרי ויציאת מצרים היתה בניסן,

כי העולם נברא מדוד ומוגבל על פי חוקי הטבע,

ויציאת מצרים היא יציאה מהמיצרים והגבלות העולם,

על ידי גילוי אור הבלי גבול שלמעלה מעולמות.

 

לכן גם בנוגע לזמן הגאולה יש מחלוקת בין ר' אליעזר לר' יהושע.

ר' אליעזר סובר שבניסן נגאלו ובתשרי עתידין ליגאל,

ור' יהושע סובר שבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל.

ומבאר הצמח צדק שעל פי ר' אליעזר,

רק אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין,

לכן הוא סובר שבתשרי עתידין ליגאל, כי אז התשובה מתקבלת ביתר שאת.

 

זהו ההבדל שבין הגאולה ממצרים לבין הגאולה העתידה,

שהגאולה ממצרים באה בניסן מפני הגילוי מלמעלה,

לכן הגאולה ממצרים היא בחינת נקבה שיש אחריה גלות,

ואילו הגאולה העתידה תהיה בחינת זכר – גאולה נצחית שאין אחריה גלות,

כי איש מזריע תחילה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.

 

בכל זאת, ר' יהושע סובר, שבניסן עתידין ליגאל, אפילו אינם עושים תשובה,

כנאמר: "לא בכסף תגאלו", היינו, לא בתשובה ומעשים טובים.

והגאולה העתידה תהיה גאולה נצחית, בחינת זכר,

אף שתהיה על ידי גילוי מלמעלה, בחינת "איש מזריע תחלה",

כי תהיה ממקום נעלה ביותר.

ככתוב: "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון",

כי כאשר הגילוי הוא ממקום נעלה מאד – "והוא יכוננה עליון",

אזי, איש ואיש יולד, שגם כשאיש מזריע תחלה נולד "איש" (זכר).

 

התיווך בין דעת ר' אליעזר לדעת ר' יהושע

אופן הגאולה יהיה על ידי תשובה (כדעת ר' אליעזר),

וזמן הגאולה יהיה בניסן (כדעת ר' יהושע).

כמבואר בתניא שכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות;

אלא שלפי ר' יהושע, במעשינו ועבודתנו בזמן הגלות יש הכח של הגילוי מלמעלה.

ובכך יש תיווך שני פסקי הדין שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה ושבניסן עתידין ליגאל.

אם כן, ישראל עושים תשובה בסוף גלותם ומיד נגאלים,

כי בעשיית התשובה בסוף הגלות יש כח הגילוי מלמעלה (ניסן).

 

ישראל בת אחות ואם לקב"ה

ישראל נקראו בת, אחות ואפילו אם,

שלושה כינויים אלה (בתי אחותי אמי) הם כנגד שלושת רגלים.

ביציאת מצרים – פסח – היו ישראל בבחינת "ערום ועריה" שאין להם משל עצמם כלום,

ואז נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם.

אז נקראו ישראל בשם "בתי", שהרי בת היא בחינת מקבל, שנותנים לו הכל מלמעלה.

במתן תורה – שבועות נקראו "אחותי", כי על ידי התורה נעשו אחים ורעים לקב"ה.

ועל ידי התשובה (שלמעלה מתורה) נקראו "אמי", שמשפיעים כביכול בקב"ה.

ככתוב: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו",

שביום חתונתו יום הכפורים (שלימות התשובה) מעטרת כנסת ישראל את הקב"ה.

ועיקר דרגת "אמי" הוא בסוכות, שאז יש גילוי התשובה והכפרה.

והגאולה תהיה בניסן דוקא, אף שניסן הוא בחינת "בתי" (למטה מ"אחותי" ו"אמי"),

כי דרגת "בתי" בפנימיותה נעלית יותר.

בדרגת "בתי" האדם הוא בביטול שאין לו משל עצמו כלום והוא רק מקבל מלמעלה,

בניגוד למעלת "אחותי" ו"אמי" הקשורה עם מציאותו של האדם העובד,

שבעבודתו נעשה אח להקב"ה, ויתירה מזו משפיע כביכול להקב"ה.

ומכיון שבגאולה העתידה יהיה גילוי עצמות אור אין סוף שלמעלה מסדר ההשתלשלות,

יש צורך בדרגת "בתי", שרק על ידה אפשר להגיע לעצמות אור אין סוף.

לכן משיח מתואר כ"עני ורוכב על חמור", עני הוא בחינת "בתי" שקשור בביטול עצמי,

שלא כעבודת "אחותי" ו"אמי" המגיעה רק לדרגת האור השייך להשתלשלות.

 

בזמן הגלות העבודה היא בביטול לא מצד מציאות האדם אלא רק מצד האלקות

אם כן, בהיותנו בזמן הגלות, ובפרט בדרא דעקבתא דמשיחא,

העבודה היא בביטול, לא מצד מציאות האדם אלא רק מצד האלקות,

שלא כמו בזמן הבית שאז היתה השגת אלקות ואף לראיה באלקות בעליה לרגל,

לכן היתה נרגשת גם מציאות האדם המשיג והרואה.

אולם דוקא בדורותינו אלה יש לנו הכח לעמוד בכל הנסיונות שלא היו בדורות הקודמים,

ובעיקר, הנסיון של "אל יבוש מפני המלעיגים" – נסיון גדול ביותר,

ואף שגם בדורות הקודמים התגברנו על הנסיונות ההתגברות היתה בכוחותינו המוגבלים,

ולכן היו דברים שלא הצלחנו להתגבר עליהם.

אולם בדורנו – דרא דעקבתא דמשיחא – העבודה היא בחינת בת,

לא מצד הכחות שלנו אלא מצד הביטול שלנו לאלקים שלגביו אין שום הגבלות.

ואם בחינת בת בזמן הבית היתה דרגה נמוכה מאחות ואם,

הרי שבזמן הגלות מצד הביטול של עצם הנשמה היא נעלה מהם.

וזאת מכיון שעיקר ההעלם וההסתר הוא בסוף הגלות,

שאז עם ישראל עושים תשובה לא מצד ציור המציאות של האדם העושה תשובה,

אלא מפני שהבטיחה תורה שבסוף הגלות יעשו תשובה,

בחינת ניסן, בחינת בת, שאין לה משל עצמה כלום והיא מקבלת הכל מלמעלה.

תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא!

תשובה שלמעלה מסדר והדרגה (למעלה גם מהסדר של דילוג),

הגם שבפועל היא תשובה כפשוטה הבאה ברצון האדם ובבחירתו.

 

חיבור ניסן ותשרי

התשובה שבסוף הגלות מצד הבטחת התורה,

היא תשובה שעושים ישראל בכח עצמם, מלמטה למעלה,

(לא כביציאת מצרים, שחפצו לצאת מטומאת מצרים ולדבקה בה' יתברך).

לכן גם הגאולה היא באופן של "מיד הן נגאלין" למעלה מסדר והדרגה.

כי הכוונה והתכלית של בריאת העולם בתשרי במדידה והגבלה היא,

שיהיה בעולם הגילוי של ניסן שלמעלה מהגבלה.

וכדי שתושלם הכוונה שגם בגבול יהיה גילוי הבלי גבול,

היתה הבריאה בפועל באופן שבגילוי לא נרגשה בה הכוונה,

ואכן בעיני בשר אנו רואים עולם מוגבל.

רק על ידי מעשינו ועבודתנו ובפרט בזמן הגלות,

מתגלה שהפנימיות (הכוונה והתכלית) של הגבול שנברא בתשרי הוא,

שיהיה בו גילוי הבלי גבול.

לכן עשיית התשובה בסוף הגלות על ידי האדם שנברא בתשרי (גבול)

היא באופן של ניסן (בלי גבול).

על ידי מעשינו ועבודתנו מתגלה שענינו הפנימי של הגבול שנברא בתשרי,

הוא הבלי גבול של חודש ניסן,

לכן בניסן עתידין ליגאל!

שאז יתגלה שגם פנימיות הגבול של חודש תשרי הוא הבלי גבול של חודש ניסן.

 

"החודש הזה לכם" הוא הפנימיות של "בראשית ברא"

התורה פותחת ב"בראשית ברא",

אף שתכלית הכוונה היא המשכת וגילוי אור אין סוף הבלי גבול שלמעלה משייכות לעולמות,

כי כוונת התורה היא להמשיך את גילוי אור האין סוף הבלי גבול בגבול העולמות.

לכן התורה מספרת לנו על מעשה בראשית,

כדי להמשיך את הבלי גבול של התורה גם בעולם ולעשות ממנו דירה לה' יתברך.

ואכן, על ידי לימוד התורה וקיום המצוות יהיה גילוי הבלי גבול של התורה

גם בחלק העולם כמו שהיה לפני קיום התורה ומצוות.

 

יהי רצון שתושלם הכוונה לעשות לה' יתברך דירה בתחתונים,

ונזכה לתשובה שלימה ולכל הגילויים של הגאולה, בחינת ניסן,

אור הבלי גבול שלמעלה משייכות לעולמות בפנימיות העולם עצמו

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.