אוצר פתגמים

  • כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

  • יהי רצון שיקויים בפועל ה"בעל הבית דוחק" - שהקב"ה דוחק את הקץ, "קץ הימין" של הגאולה האמיתית והשלימה, שכן, כשם שבנ"י עייפים מהגלות, כך הקב"ה, כביכול, לא יכול לסבול יותר את הגלות, שהרי "עמו אנכי בצרה", שכינתא בגלותא! (הרבי, ש"פ בהעלותך, ט"ז סיון ה'תש"נ).   

  • בכל אדם יש דעת בחינת משה שיכול להמשיך יחוד אור אין סוף שיתגלה בנפשו. כח שיש בכל נפש מישראל לקשר מחשבתו בה' בקשר אמיץ וחזק כמו... שרואה בעיני בשר (על פי אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה ראשית פרשת ויקרא ג)  

  • אמר הקב"ה, הוו זהירים בתפילה, שאין לך מידה יפה ממנה, והיא גדולה מכל הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות לו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים, חסד אני עושה עמו ועונה לו, שכל דרכי חסד! (תנחומא וירא א). 

  • לעתיד לבוא תהיה הראיה באלוקות כמו דבר טבעי ממש כי יתגלה לא רק האור שהאיר בגילוי קודם הצמצום בעולמות, אלא גם פנימיות ועצמות אור אין סוף שלמעלה גם מהאור שהאיר קודם הצמצום, דבר שיהיה למעלה מראיה למעלה מגילוי דוקא בגלל הצמצוםומצד משיח שהוא מלך (ע"פ מאמר אחרון של פסח תשכ"ה הערה 61)
  • יכול האדם לדעת איזה עולם הבא יהיה לו. לפי מידת העונג והנחת רוח שיש לו בשבת כך יהיה העולם הבא שלו (רבי פינחס מקוריץ).

  • כל הרוצה להתחבר אל הקב"ה שנאמר עליו: עוז וחדוה במקומו, אסור לו להיות שרוי בעצב, ומי שאין לו שמחת הנפש, סימן שאינו במחיצת הקב"ה (ר' ישראל מרוז'ין).

  • המשכת עצמות אור אין סוף לעולם הזה הוא לא על ידי הבנה והשגה שעניינה שכל שאינו בערך כלל לשכל שלמעלה, אלא על ידי שמחה דוקא (על פי מאמר הרבי לפרשת חיי שרה תשי"ב).   

  • מדוע האוכל ושותה בתשיעי (ט' תשרי), כאילו התענה תשיעי ועשירי (ט' תשרי וי' תשרי)? כי לאכול לשם שמים קשה הרבה יותר מלצום לשם שמים (המלבי"ם)

  • דע כי החיבור הוא ענין קדוש ונקי, כשיהיה הדבר כפי מה שראוי, ובזמן הראוי, ובכוונה הראויה, ואל יחשוב אדם כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור ח"ו, כי החיבור נקרא ידיעה (אגרת הקודש לרמב"ן פרק ב').  

  • תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).

  • הגאולה שלאחר הגלות תביא למצב נעלה מכפי שהיה לפני הגלות, שכן אם להחזיר את המצב לקדמותו - מה היה צורך בגלות? וכמו ״סותר על־מנת לבנות״: הבנין שלאחר הסתירה גדול מכפי שהיה לפני הסתירה (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).

  • תשובה אמיתית יש לעשות בשמחה גדולה. שאם כל מצוה צריך לעשות בשמחה שהיא עבודה גדולה! קל וחומר מצוה חשובה כמצות התשובה שיכולה לתקן כל מה שהחסירו בכל המצוות, שבודאי היא גדולה וחביבה מכל המצוות (הרבי בשיחת ו' תשרי ה'תשמ"ב).

  • אותי חינכו שלא נוגעים בדבר שאינו שלי. אשה היא דבר קדוש, ולא נוגעים בה סתם. אשה שייכת לא לכל אחד, אלא רק למי שהיא נשאת לו (הרבי אמר זאת לאשה שרצתה ללחוץ לו יד).

  • האמת היא בריאה, טהורה, ברה וזכה, הראויה לבעל חכמה, אבל היא מצויה יותר באיש פשוט... היא באה בענווה, בדברי נחת ובשקט. עם זאת יש לה עצמה רבה, וגם השקרן ועז הפנים יכרע ברך בפניה. בפני האמת כולם מתבטלים (הרבי הריי"צ)

  • כאשר חושבים על הגלות, צריך לדעת שהיא חלום, ומכיון שנמצאים בחלום הגלות, חושבים שזוהי המציאות. אולם יש לדעת, שכל ענייני הגלות הם רק חלום, והמציאות האמיתית גם בזמן הגלות היא הגאולה (שיחת הרבי ש"פ פינחס ה'תשד"מ).  

  • אדם יכול לחשוב שיש לו זמן גם מחר או מחרתים, והיה לו זמן אתמול וכו' - ספירת העומר מלמדת שכל יום הוא עולם מלא כשלעצמו. לכל רגע שניתן לאדם תכלית מסוימת, ויש לנצל כל רגע (הרבי, התועדויות תשמ"ב ח"ג 1217)

  • כאשר אדם שמח הוא שלו ורגוע והכל נראה לו טוב יותר. שמחה מרחיבה את כלי המוח, בניגוד לעצבות המצמצמת את יכולת המחשבה. על כן יש להרבות בשמחה כדי להגיע לישוב הדעת לשלוה, ולא להיות בעצבות המורה על חסרון באמונה. 
  • היחידה שבנפש היא בחינת התענוג וכאשר היחידה שבנפש הבהמית מתכללת עם היחידה שבנפש האלוקית, ניטל ונלקח עצם בחינת התענוג וטוב טעם בעניינים הגשמיים, ועל כן, הכל בהשוואה אצלו (אדמו"ר האמצעי, ספר המאמרים פרק קט).   

  • אם את כל המצוות צריך לקיים בתוקף, כל שכן שמצוות אהבת ישראל, יסוד כל התורה, צריך לקיימה בתוקף, מבלי להתפעל משום אדם. וכאשר ילכו מתוך תוקף ומסירות נפש, יתבטלו כל המתנגדים (תורת מנחם ה)
  • כאשר משיח יבוא הוא לא ידע משום קונצים אלא יתבע - "אלה פקודי המשכן"? תרשום לי על פתק: כמה חסידים עשית שיהיו חסידים של הרבי!... על כמה יהודים פעלת שיקראו חת"ת?... על כמה פעלת שיבואו לומר את כל התהילים בשבת מברכים?!... (הרבי, ש"פ פקודי, תשכ"ז)

  • יבוא ויתגלה משיח צדקנו בפועל ממש - והוא בשר ודם שנמצא בעולם הזה, דמכיון שאחכה לו בכל יום שיבוא - על כן צריך לומר שמציאותו נשמה בגוף קיימת גם עכשיו (הרבי, התוועדויות תשמ"ט כרך א עמ' 446) 

  • יש מעלה בשמחה של מצוה יותר ממעשה המצוות עצמו, כי התענוג והשמחה שמצד המצוות מגיע רק עד לרצון ותענוג שלמעלה, אולם שמחה של מצוה הנובעת מרוממות ועצמות הנפש ממשיכה מלמעלה את השמחה מעצמותו ומהותו ית' שלמעלה מרצון ותענוג (הרבי, ש"פ תבוא תשמ"ז).

  • "חסיד" הוא זה שמסור לדרוש טובת זולתו, ומוותר על טובת עצמו כדי להטיב לזולתו, גם כשטובת עצמו ודאית וטובת זולתו בספק.
     

     

     
  • רבי אלימלך מליז'נסק מתלמידי הרב המגיד מספר, שפעם קרא לו הרב המגיד ואמר לו: שומע אתה, מיילך, מה שאומרים במתיבתא דרקיע (בישיבה של מעלה) שאהבת ישראל פירושה לאהוב רשע גמור כצדיק גמור (הרבי הריי"צ בספר השיחות ת"ש עמ' קי"ט). 

  • הבעל שם טוב שהדגיש שיש השגחה פרטי פרטית בכל דבר, גם לימד אותנו שבכל דבר שרואים או שומעים יש ללמוד הוראה בעבודת ה'.

  • בהשכלה האלקית (של חסידות חב״ד) שנתן לנו אדמו"ר הזקן נוכל לעלות אף לעולם האצילות, ונוכל לאכול ולשתות אלקות כמו באצילות. כשיבוא המשיח יהיו כל החסידים אוכלים כך ויהיו בדרגה זו (הרבי הרש"ב, תורת שלום״ ע׳ 57-58) 
  • רבותינו נשיאינו הפליגו והפליאו במאד מאד במעלת הרגש, עד שראו בו דבר עיקרי. הרגש הוא גם סימן ההיכר של החסיד - ורגשתיו של חסיד הן באהבת ה' אהבת התורה ואהבת ישראל (הרבי, אגרת הקודש ו קצה)

  • לאמיתו של דבר אין העולם יכול להיות מנגד לגאולה, כיון שכל מציאות העולם תלויה בענין הגאולה, כדאיתא בגמרא (סנהדרין צח, ב): "לא איברי עלמא אלא למשיח" (הרבי, שיחת תזריע מצורע ה'תשנ"א). 

  • לכל אחד ואחד מישראל חיים נצחיים כפשוטם, החל מבני ישראל שבדורנו זה, נשמות בגופים, לאורך ימים ושנים טובות, לא רק מאה ארבעים ושבע שנה כשני חיי יעקב, ולא רק ק"פ שנה כשני חיי יצחק, אלא חיים נצחיים (שיחת הרבי, פרשת ויחי תשנ"ב) 

  • כל יהודי הוא אור אין סוף, מעין כור אטומי של אור אלוקי, שממנו נפוצים אורות לכל העולם, שהרי עיקר תפקידם של ישראל בעולם להיות "אור לגויים". 

  • כל ארץ ישראל שייכת לכל יהודי ולכל היהודים, ואף אחד אינו בעל הבית לשנות זאת, לא גוי ואפילו לא, להבדיל, יהודי! (הרבי, שיחת י' שבט תשל"ו).  

  • ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה - ישוב ויתקנם (ספר היום יום י"א ניסן).  

  • יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, והעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו, ובמילא כשתופסים יהודי פה למטה, תופסים כביכול עצמות ומהות אין סוף (הרבי בשיחות קודש תשמ"א ח"ב ס"ע 515 ואילך). 

  • הנשמות הן מה שהבורא עצמו נעשה מהות נברא אלא שהוא בדרך יש מאין (מאמר הרבי ש"פ שמיני תש"כ. ספר המאמרים תש"כ-תשכ"א ע' 124) 

  • כל מי שהוא מתפלל בירושלים כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר, וזה שער השמים (מדרש תהילים לתהילים צא).

  • לעתיד לבוא צדיקים מהלכים באש כאדם המהלך בחמה ביום צינה והיא עריבה עליו. וכבר היה לעולמים כאשר נבוכדנצר הטיל את חנניה מישאל ועזריה לתוך האש והיו מהלכים בה והיא עריבה עליהם (על פי פסיקתא רבתי לה).

  • על כך אומר הרמב"ם שבכל מצוה צריך להיות "מפזז ומכרכר" בכל עוז, כיון שיהודי הוא תמיד "לפני ה'"! (הרבי, בהתוועדות ש"פ בראשית ה'תשל"א).

  • כאשר עוסקים בפעולות להכניס כל יהודי תחת כנפי השכינה ("בבואו אל הקודש") יש לעשות זאת בריש גלי ובפרסום גדול ("ונשמע קולו"). יש להתעסק בהפצת היהדות מתוך "קול רעש גדול", לצאת לרחוב ולהכריז שם בקול רם שיהודים יניחו תפילין וכיו"ב (הרבי בליקוטי שיחות).  

  • אצל נשיאי חב"ד וחסידיהם נהוג למחוא כפים ולרקוד בשבת ויום טוב. הטעם הפנימי לכך: אנו הולכים ומתקרבים לביאת משיח צדקנו, לכן אנו נוהגים כמו דוד מלכא משיחא, בו נאמר: ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה' (שמואל ב, ו יד; על פי ליקוטי שיחות חלק א').  

  • גם כשעבודת צדיק גמור היא בשלמות אלא שמתבונן שלגבי הרוממות של אור אין סוף, גם העבודה האמיתית לחטא יחשב, הוא מרגיש את עצמו לאובד ונידח עני ורש, ולכן זוכה לגילוי ה' מבחינת צדקה (על פי מאמר הרבי, יום ב' דראש השנה תשכ"ח ס"ז). 

  • בהילוך אדם עולה ממדרגתו הקודמת והולך מעולם לעולם בסדר והדרגה, ואילו בריקוד שהוא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, הילוך שלא בערך, שטות דקדושה, הוא מנתק עצמו לגמרי ממדרגתו הקודמת שלא בהדרגה כלל למעמד ומצב אחר לגמרי (באתי לגני תשט"ו ס"ג).   

  • יש מעלה מיוחדת כשלומדים ענייני משיח והגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב שעל ידי זה הולכת וגדלה ההשתוקקות והציפייה לביאת המשיח (הרבי, פרשיות תזריע מצורע ה’תנש”א)

  • "בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו" (ברכות נט ע"א). מי שברא את הדמעות הבטיח למחות אותן, ומובטחים אנו שזה יהיה בקרוב ממש.

  • ונפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש, כמו שכתוב: ויפח באפיו נשמת חיים, ואתה נפחת בי, וכמו שכתוב בזוהר: מאן דנפח מתוכיה נפח, פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח (תניא פ"ב)

  • אדמו"ר הזקן אמר על השמחים בשמחת גאולתו (בי"ט כסלו): מי שישמח בשמחתי, אוציאנו מן המצר אל המרחב בגשמיות וברוחניות ואדאג לו בעולם הזה  ובעולם הבא. לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות ניכתב וניחתם! חג שמח! 
  • רבינו הזקן סיפר לבנו אדמו"ר האמצעי: הסבא (הבעל שם טוב) אומר שזקוקים למסירות נפש על אהבת ישראל, אפילו על יהודי שאף פעם לא ראו (היום יום ט"ו כסלו).

  • הגמרא במסכת מגילה אומרת: עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות ("מקדש מעט") שבחוץ לארץ שייקבעו בארץ ישראל, עד למקום המקדש על הר המוריה, קל וחומר בית חיינו 770 (ראה חדא"ג שם, ושיחת הרבי שבת חזון ה'תשמ"ב).

  • בימינו אלו נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו', וכיון שכן, ישנה (לא רק המציאות דמשיח אלא גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח בפועל ממש (דבר מלכות פרשת וירא).

  • מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבנו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים (היום יום א' מנחם אב, ראש חודש).  

  • כשאדם רואה רע בזולתו סימן הוא כי הרע הזה נמצא בו עצמו, שכן ההסתכלות בזולת דומה להסתכלות במראה, שבה משתקפת המציאות של עצמו (מפתגמי הבעל שם טוב).  

  • לבעל שם טוב היה חסיד אחד, איש פשוט שהתפרנס מחפירת בארות. הוא היה בקי בחמישה חומשי תורה ובספר תהלים בעל פה, והיה חוזר אותיותיהם תמיד בשעת מלאכתו ובעת הליכתו. הבעל שם טוב אמר עליו: לדעתו של הרשל החופר מקשיבים למעלה.   

  • כל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הוא בהשגחה פרטית מהבורא יתברך, והשגחה פרטית זו היא חיות הנברא וקיומו. ולא עוד אלא שלתנועה הפרטית של הנברא יש יחס כללי לכללות כוונת הבריאה (על פי כתר שם טוב הוספות סקי"ט ואילך).  

  • מצות פרה אדומה כלולה מ"רצוא ושוב": שריפת הפרה (רצוא) "ונתן מים חיים אל כלי" (שוב). בשני עניינים אלה של "רצוא ושוב" מתחלקת כל התורה: תשוקה כרשפי אש להתעלות ולהיכלל באלוקות, והמשכת אלוקות למטה לעשות לו ית' דירה בתחתונים (דבר מלכות, ש"פ חוקת סעיף ח).  

  • בזמן הזה בעקבתא דמשיחא ממש, החובה על כל אחד מישראל לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, לעוררו לתשובה, למען שלא יצא ח"ו מכלל ישראל שיזכו, בעזה"י, לגאולה שלימה (היום יום יח סיון)

  • בימינו אלה נתבטלו כל המניעות והעיכובים, וכיון שכן, ישנה לא רק המציאות של משיח אלא גם ההתגלות של משיח. ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש (הרבי בשיחת ש"פ וירא ה'תשנ"ב)

  • הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת) ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו בדברים המאבדים את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים והמחלימים (הרמב"ם, הלכות דעות ד א).

  • כדי לקבל את דרגת התורה שלמעלה משייכות לעולם ולאדם שניתנת במקום הפקר [עד "תורה חדשה מאיתי תצא" – תורתו של משיח], צריך להיות בתכלית הביטול, בשלילת המחלוקת ואהבת השלום (כי סיבת המחלוקת היא ישות עצמו) (על פי הרבי, דבר מלכות לפרשת בהר בחוקותי).

  • צריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטייך" ו"יועצייך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות...(משיחת ש"פ שופטים, ה'תנש"א)

  • עניינו של פסח שני: אין מצב "אבוד"; תמיד אפשר לתקן ולהשלים. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו - "לכם", שהדבר היה ברצון, על אף הכל אפשר לתקן (היום יום י"ד אייר, פסח שני). 

  • הדבר היחידי שחסר הוא שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל מוכן לגאולה! יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן - "שולחן אביהם" יחד עם משיח צדקנו (שיחת הרבי ש"פ ויצא ה'תשנ"ב).

  • תוכן פנימיות הגלות הוא גילוי אור חדש, שמחמת ההתקרבות אליו באה התרחקות השפעת גילוי האלוקות, ולכן ככל שמתקרבים למשיח, הולכת הגלות ומתגברת (ליקוטי שיחות חלק ב‘ עמ‘ 361)

     
  • מכיון שהעולם לא נברא אלא בשביל שעשוע הקב"ה ותענוגו, כביכול, במעשה המצוות, שאמר ונעשה רצונו, לכן עיקר תענוג האדם הוא במה שחושב ומתלהב לעשות נחת רוח לפניו יתברך לעשות רצונו (הרבי, באתי לגני ח"ב עמ' צב). 

  • גם בהגיע אדם לשלימות עבודתו יוכל לעלות לשלימות נעלית יותר. כי גם לאחר שסיים עבודתו בתכלית השלימות אין בכך סתירה להמשך חייו בעולם. הוא יכול להתחיל עבודה חדשה לגמרי נעלית מעבודתו הקודמת (הרבי, קובץ י"א ניסן שנת הצדיק מעמ' 87).  

  • כללות עבודת האדם היא עבודת התשובה - "כל ימיו בתשובה". אדם נברא כל רגע מחדש כדי לעסוק בעבודת התשובה - "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני" (הרבי, שיחת ש"פ וארא תשמ"ג).  

  • כל מה שברא הקב"ה בעולם ברא לכבודו, גם בריאת ה'לעומת זה' היא לכבודו. וכתורת הבעל שם טוב: 'סור מרע ועשה טוב' - יש לעשות מהרע טוב. 'סור מרע' זה רק תחילת העבודה, אך שלימות העבודה היא להפוך את הרע לטוב (באתי לגני י' שבט תשמ"ג) 

  • בתקופתנו זו מתרחשים ברחבי העולם ניסים ונפלאות באופן גלוי לעין כל - מעין ודוגמת והכנה לניסים ונפלאות של הגאולה העתידה לבוא תיכף ומיד, עליה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (הרבי, שבת בראשית ה'תנש"א).

  • על ידי לימוד תורת החסידות והליכה בדרכיה, הכוחות הטבעיים של העוסק בחסידות נעשים כוחות אלוקיים, כי על ידי המשכת הגילוי דפנימיות עתיק, נרגש בו, שאמיתת הימצאו ית' היא המציאות שלו (הרבי, קונטרס חנוכה תשנ"ב)  

  • שמחה ומחשבה שיהיה טוב מביאה עמה את הטוב. לא צריך להיות במרירות, אמירת תהילים ובכיה במר נפשו ונתינת צדקה וכו', כי המחשבה עצמה מביאה את הטוב במיוחד בענייני בריאות בגשמיות וכל שכן ברוחניות (הרבי, ספר המאמרים ש"פ וישלח תשמ"ו).

  • תעמולה בענין טהרת המשפחה היא הצלת נפשות ממש, וכמו להציל מושב יהודים מכליון, ר"ל, ואף יותר מכן. שבטח מחייב מסירות נפש, ותודה לה' יתברך על גודל החסד שנותן לנו לזכות בזכות גדולה כזו (על פי היום יום י' ניסן).  

  • כשאדם לומד (תורה) ממשיך אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה להיות נכלל ובטל באורו ית' כי זה כל האדם וזאת היתה עבודת רשב"י וכל התנאים ואמוראים בנגלה להמשיך אורו ית' ולברר בירורי נוגה כל משך זמן הגלות (תניא עמ' קנט).  

  • יש להדגיש שוב ושוב כי ארץ ישראל היא נחלת עולם לעם עולם מא-ל עולם כמובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים בתורת עולם: לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת (הרבי, ש"פ חיי שרה תשמ"ח) 

  • צריכים מסירות נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו על דרך ובדוגמת המסירות נפש על שלושת הדברים שעליהם נאמר: "יהרג ואל יעבור" (הרבי מביא את מכתב הרב מונקאטש בשיחת ש"פ מקץ תשד"מ, ומבקש לפרסמו). 

  • הרבי מסביר שנותר רק דבר אחד בעבודת השליחות והוא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, שאז משיח יוכל לקיים את שליחותו ולהוציא את כל ישראל מן הגלות (דבר מלכות פרשת חיי שרה סעיף יג).

  • בכל מקום ובכל זמן כשיהודי לומד תורה יהיה ממש כמו שהקב"ה בעצמו אומר ומדבר בשעת מתן תורה. וכלשון חז"ל: כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו (הרבי, ספר המאמרים כ' שבט תש"ל) 

  • משיח ילמד את העם כולו, כולל האבות ומשה רבינו. כי על משיח נאמר: "הנה ישכיל עבדי" (ישעי' נב יג), שממשיך את התורה באופן שלמעלה מהבנה והשגה ("ישכיל") כ"ראיה" שלמעלה מ"שמיעה" (ספר המאמרים תש"ל-תשל"א ע' 210).   

  • העליונים אין בהם כח לברר ולהעלות מהשבירה שבקליפת נוגה אלא התחתונים לבד לפי שהם מלובשים בגוף חומרי משכא דחויא מקליפת נוגה והם מתישים כחה בשבירת התאוות ואתכפיא סטרא אחרא ויתפרדו כל פועלי און (אגרת הקודש סכ"ו). 

  • צריך לדון כל יהודי לכף זכות ולנהוג בו כבוד, אף אם עדיין איננו שומר תורה ומצוות, ללמוד מרשב"י שאמר: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין , שרצה לתת כל זכויותיו לטובת מי שעדיין אין לו זכויות משלו (ספר המאמרים מלוקט ח"א ע' קלה)

  • עניין התשובה שייך לכל יהודי אף למי שלא חטא. מי שחטא תשובתו היא תשובה כפשוטה, ומי שלא חטא תשובתו היא בדרגה נעלית ביותר בחינת "והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה" (על פי שיחת ש"פ בראשית תשמ"ב ס"ז)  

  • עבודת בני ישראל בחג הסוכות היא באופן שיש להם שייכות עם אומות העולם, עד שבני ישראל מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות כדי להשפיע ולפעול עליהם (שיחת הרבי ליל שמחת תורה תשמ"ב).

  • כשיהודי במצב רוחני נעלה אין הוא מרגיש את הגוף, ורק הנשמה מאירה בו בגילוי. כשחלה ירידה במצבו הרוחני, הוא מתחיל להרגיש גם את הגוף. כך שהגשמיות בולטת והנשמה נסתרת ונעלמת (הרבי בשיחת נצבים וילך תשד"מ). 

  • על פי דין מגיע לכל יהודי שכר גדול מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה עבור פעולותיו בקיום תורה ומצוות, שכן יהודים מלאים מצוות כרימון (התוועדויות תשמ"ה ח"ג). 

  • מדברי קודש רבינו הזקן: "ישראל גוי אחד בארץ" - עם ישראל, גם כשהוא בארציות העולם, קשור עם ה' אחד. ה' יתברך יוצר מהרוחניות גשמיות, ועם ישראל יוצר מהגשמיות רוחניות (היום יום כ"ז אלול)  

  • מיד כשאומר: "ה' שפתי תפתח" השכינה מתלבשת בו ומדברת בו כל הדברים וכשיהיה לו האמונה שהשכינה מדברת תפול עליו יראה וגם הקב"ה מצמצם עצמו ושורה אצלו (כתר שם טוב קצח).

  • כל צעד שיהודי עושה הוא בגלל שליחות מסוימת משמים, שדבר מסוים בענייני יהדות צריך להעשות שם: לעשות טובה ליהודי בגשמיות ובפרט ברוחניות - להזהירו מפני עבירה, או לעוררו לדבר מצוה (היום יום ח"ב 43)

  • אצל חסידים מעולם לא חסרו שמחה וידידות. שני דברים אלו הם תכונות חסידיות, ולעולם ישנם במהותם ובמציאותם, אלא שלפעמים הם מתעלמים וצריכים לגלותם (הרבי הריי"צ אגרות קדש כרך ה עמ' רמו).

  • משה רבינו החל את מנהג חסידי חב"ד לערוך התועדויות שמחה כל שבת, כנאמר במדרש: "ויקהל משה - אמר הקב"ה למשה רד ועשה לי קהילות גדולות בשבת כדי שילמדו הדורות הבאים אחריך להקהיל קהילות בכל שבת" (הרבי, התוועדויות ר"ה תש"ן).  

  • כל חתונה בישראל מזרזת וממהרת את השידוך והחתונה של כנסת ישראל עם הקב"ה, עד לשלימות הנישואין לעתיד לבוא, כמאמר חז"ל: העולם הזה אירוסין היו... ולימות המשיח מיד ממש יהיו נישואין... (יחידות לחתנים וכלות, כ' אדר ה'תנש"א).

  • ישראל בטבעם הם רחמנים וגומלי חסדים מפני היות נפשותיהם נמשכות ממדותיו ית' אשר החסד גובר בהן על מדת הדין והגבורה והצמצום, וכמו שכתוב: "גבר חסדו על יריאיו", שלכן נקראת הנשמה בת כהן (תניא עמ' קיח).

  • התוועדות חסידית עשתה בעלי תשובה, הרבה חסידים ואנשי מעשה בעבודה שבלב ובמידות נעימות וערבות באמת, משום שיסוד החסידות והחסידים הוא אהבת רעים, שכולם אוהבים דבר אחד לעבדו ית'... (ספר השיחות תרפ"ח תר"צ) 

  • כאשר יאיר אור האין סוף בספירת המלכות יהיה חיבור הפכים שהזמן עצמו יהיה נצחי ולמעלה מהזמן דוגמת האריז"ל והבעל שם טוב שהשיגו למעלה מהזמן בהגבלות הזמן (על פי המשך תער"ב מעמ' א'שמ"ה).

  • להכריז ולפרסם בכל מקום - בדברים היוצאים מן הלב - שהקב"ה אומר (ע"י עבדיו הנביאים) לכל אחד מישראל "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלימה (דבר מלכות פרשת ראה). 

  • אדמו"ר האמצעי אמר בשם רבינו הזקן: אהבת ישראל צריכה "לתפוס" עד מיצוי הנפש (היום יום י"ח מנחם אב).

  • גליא שבתורה נקרא מים ואל מים - הולכים; פנימיות התורה נקרא אש ומהאש - נרתעים. לכן על המשפיע ללכת אל המקבל ולומר לו: אל תירא "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" (ביאור אדמו"ר האמצעי, היום יום טז מנחם אב).

  • "ואהבת לרעך כמוך" הוא פירוש וביאור ל"ואהבת את ה' אלוקיך"; באהבת יהודי אוהבים את הקב"ה, שהרי ביהודי קיים חלק אלוקה ממעל, ומתוך אהבת היהודי, הפנימיות שבו, ממילא אוהבים את הקב"ה (היום יום יב מנחם אב).  

  • מעלת המשיח שיהיה עניו, דהגם שיהיה בתכלית הגדלות, וילמוד תורה עם האבות ומשה רבינו ע"ה, בכל זה יהיה בתכלית הענוה והביטול ללמוד גם עם אנשים פשוטים (היום יום ר"ח מנחם אב).

  • לא כל הנשמה יורדת למטה להתלבש בגוף, רק הארה ממנה. כל הנשמה ומקורה נשארת למעלה ונקראת מזל, הוא המקור ממנו נוזלת ההשפעה. כך המזל למעלה רואה ושומע כרוזים עליונים שהנשמה שבגוף רק מרגישה אותם. 

  • ה' שמות נקראו לה (לנפש האלוקית): נפש רוח נשמה חיה יחידה, שהן מדרגות זו למעלה מזו. בחינת יחידה היא הנקודה הפנימית והעצמית שבנפש האלוקית, והיא המיוחדת ב"יחיד" - יחידו של עולם.

  • ישנו מכתב של הרב ממונקאטש... שצריכים מסירות נפש בשביל שיבוא משיח צדקנו, על דרך ובדוגמת המסירות נפש על שלושת הדברים שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור"... (משיחת הרבי ש"פ מקץ תשד"מ)

  • בקרוב ממש זוכים לקיום היעוד "אך בגורל יחלק את הארץ", חלוקת הארץ דלעתיד לבוא על ידי משיח צדקנו... (משיחת ליל ט"ו תמוז ה'תשמ"ו) 

הפתגם היומי
שכינה מדברת מגרונו של המתפלל

כְּשֶׁהַמִּתְפַּלֵּל אוֹמֵר: "הַשֵּׁם שְׂפָתַי תִּפְתַּח", מִיַּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ הַשְּׁכִינָה וּמְדַבֶּרֶת מִגְּרוֹנוֹ אֶת הַתְּפִלָּה. וְכַאֲשֶׁר הוּא מֵבִין וּמַאֲמִין בָּזֶה, נוֹפֶלֶת עָלָיו יִרְאָה וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַמְצֵם עַצְמוֹ וְשׁוֹרֶה אֶצְלוֹ (עַל פִּי כֶּתֶר שֵׁם טוֹב קצ"ח).   

אוצר פתגמים
צחוק בצד
חידה
קרעו אותו לחתיכות, סלקו אותו מהבית, שרפו אותו עד שהפך לאפר, ביקשו להופכו לעפרא דארעא... בקיצור, הפכו אותו לאין ואפס. אולם הוא צחק ואמר: חכו רק שבוע אחד, ותראו איך שתתחננו שאחזור אליכם. ניחשתם מי אני? ...חמץ...
צרור בדיחות
פינת המוסיקה
מרדכי ברוצקי בניגון התוועדות ישן מליובאוויטש
קרא עוד
אור אין סוף ברוך הוא
אור אין סוף ברוך הוא
הממלא כל עלמין
היה הוה ויהיה בשוה
גם במקום זה
שאני עליו
צפה בוידאו
אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)?... מהי עוצמתו של "רבי"?... מהי מעלת 770?... מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות שלהם לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה שאין לה אח ורע?... למד קונטרס בית רבינו שבבבל.