פרשת חוקת – סוד בארה של מרים

הקראת כתבה
יום חמישי ו׳ תמוז ה׳תשע״ג
בפרשת חוקת שר עם ישראל את השיר על בארה של מרים: "עלי באר ענו לה"… בענין זה מסביר הרבי את מקור המנהג לשאוב מים מבארות במוצאי שבת, דבר השייך להתפשטות בארה של מרים.
מאת שולמית שמידע
מפל

היכן בארה של מרים?

עם ישראל יוצא ממצרים ומגיע למדבר.

וכנס משמים ירד להם הטל וסיפק להם את מזונם.

אולם מאין היה להם מים לרוות צמאונם?…

מבארה של מרים – מים רבים נבעו מסלע וסיפקו את עם ישראל ארבעים שנה במדבר.

על באר זאת שרו עם ישראל את שירת ההודאה לה':

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם… ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא טז-כ).

אולם בארה של מרים, שסיפקה מים במדבר נגנזה מאז מותה של מרים.

נגנזה אולם לא כלתה…

אמרו חז"ל: "היכן בארה של מרים? אמר רבי יוחנן: שיערוה חכמים והרי היא מכוונת כנגד השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של סרונגין… ואמר ר' יוחנן בן נורי:… והיא מכוונת לעומת השער האמצעי של בית הכנסת העתיק של טבריה…" (ירושלמי כלאיים פט לב, ויקרא רבה כב ד).

לדבריו של ר' יעקב בן נתנאל הכהן, שחי במאה השתים עשרה: "כנרת מתוק כדבש, ירדן עובר אותו, באר של מרים בתוכו" …

האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא אשכנזי) שחי במאה השש עשרה, קבע את מקומה על פי דברי תלמידו רבי חיים ויטאל על חוף ימה הדרומי של טבריה, כפי שמתאר בשער הגלגולים: "בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה באמצע הדרך ממש במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר שם הוא בארה של מרים".

רבי יעקב צמח, תלמידו של רבי חיים ויטאל, שפרסם כתבי יד של רבי חיים ויטאל, מתאר בספרו "נגיד ומצוה" את המקום במדוייק, ומספר שרבי חיים ויטאל ליווה את רבו האר"י הקדוש לטבריה כדי ללמוד ממנו חכמת הקבלה, והוליך אותו האר"י הקדוש בספינה בתוך המים, כנגד העמודים של בית הכנסת הישן, ושם מילא כוס מים. וכשהוא משקה את תלמידו ממים אלה הודיע לו, שמים אלה הם מבארה של מרים, ומכיוון ששתה מהם קיבל כח ויכולת ללמוד את חכמת הקבלה.

ואכן רבי חיים ויטאל קיבל את חכמת רבו בזכות מים אלו, וכך זכינו שתורת האר"י הקדוש עברה מדור לדור עד שהתגלתה בחסידות (הכוללת בתוכה את כל הקבלה והרבה למעלה מזה) על ידי רבותינו נשיאינו, שעשו הכל כדי ללמד את פנימיות התורה ולהפיצה בכל העולם עד לחוצה שאין חוצה ממנו, כדי להכין את העולם לגאולה האמיתית והשלימה.

שיחת הרבי על בארה של מרים במוצאי שבת חוקת תשל"ט

בשיחה של הרבי מלך המשיח במוצאי שבת פרשת חוקת תשל"ט, הרבי מתייחס מעט למקום גניזת בארה של מרים במקום מסויים, ומתייחס בעיקר לעניין שמימיה מתפשטים בכל העולם ואינם מצטמצמים אי שם במרכז הכנרת או בין העמודים בחופה הדרומי של טבריה.

הרבי אומר בשיחה זו, שיש מנהג לדלות מים במוצאי שבת מבארות ומעיינות ועושים את זה מיד בצאת השבת אחר אמירת "ברכו". בדבריו אלה הוא מסתמך על מדרש המובא ב"כל בו", ומובא בהלכות מוצאי שבת בשולחן ערוך הבית יוסף בהערות הרמ"א.

על פי הרמ"א בשולחן ערוך בכל מוצאי שבת סובבת בארה של מרים בכל הבארות, ומי שפוגע בה ושותה ממנה מתרפא מכל תחלואיו. הרמ"א המצטט את ה"כל בו", כותב דברים אלה בהערות להלכות מוצאי שבת שבשולחן ערוך, ומציין שלכן יש הנוהגים לשאוב מים מבארות ומעיינות מיד עם צאת השבת אחרי אמירת "ברכו", ומוסיף ואומר: "ולא ראיתי למנהג זה".

נראה מכאן שיש טעם חשוב למנהג זה הנוגע למוצאי שבת דוקא.

אם כן, אשה יוצאת מיד עם צאת השבת בזריזות גדולה לשאוב מים בשביל הסיכוי לפגוש את בארה של מרים שאולי התגלגלה לאותו באר או מעיין שממנו שאבה את המים.

זוהי פעולה נמשכת של רחל אמנו על בניה בכל מוצאי שבת דוקא.

כידוע, הרמ"א הקפיד ושמר והזהיר על מנהגים. זה עיקר עניינו בשולחן ערוך, שלא כ"בית יוסף" שעיקר עניינו הלכות. הרמ"א מביא מנהג זה בשם ה"כל בו", ובכל זאת מסיים ואומר: "ולא ראיתי למנהג זה", ויש בכך דבר והיפוכו.

ומפליא שאדמו"ר הזקן, שהיה אחרי הרמ"א (שהיה אחרי ה"בית יוסף") מביא עניין זה בשולחן ערוך שלו ואומר, שמקצת אנשים נוהגים לדלות מים בכל מוצאי שבת מהבארות או מהמעיינות, לפי שאמרו חכמים שבארה של מרים היא בימה של טבריה והיא מחזרת בכל מוצאי שבת על כל הבארות והמעיינות וכל מי שפוגע בה ושותה ממימיה מתרפא מיד מכל תחלואיו, לכן נוהגים לדלות בכל מוצאי שבת, כי אולי יזדמנו להם מבארה של מרים.

מכאן שאדמו"ר הזקן (שהיה אחרי הרמ"א ושראה את הרמ"א) המביא את לשון הרמ"א ומדלג על התוספת: "ולא ראיתי למנהג זה", אינו סובר כן. כי זהו מנהג אמיתי שיש לו מקום גם היום, ולראיה מביא את זה אדמו"ר הזקן ב"שולחן ערוך" שלו.

יתכן, אומר הרבי, שהרמ"א לא רצה שנשים יתרוצצו בקרקא (עירו של הרמ"א) מיד אחרי "ברכו" במוצאי שבת כדי לשאוב ממעיינות ובארות, אולם בכל זאת דבר זה מצריך עיון ובירור.

אמנם הרבי מציין שלא ראה מנהג זה לא אצל עקרת הבית שלו ולא אצל חותנתו ולא אצל חותנת חותנתו, וכל אחד יכול להבין מה לעשות כרצונו. אם כי נראה ללא ספק שדבר זה קיים בגשמיות, כמו בסיפור המעשה שהביא ה"כל בו", כדלהלן:

מעשה באחד שאשתו יצאה מביתה לשאוב מים במוצאי שבת. בעלה לא היה מרוצה מזה, ואפילו היה בכעס, ומכיוון שהאשה פחדה מבעלה, כשהגיעה הביתה הכד נשבר והמים "השפריצו". ולאחר מעשה העיד בעלה, שחלקי גופו שהמים נגעו בהם נרפאו, ואילו חלקי הגוף שלא נגעו בהם המים נשארו ללא רפואה כמקודם.

הרבי בשיחתו מצטט את הגמרא בעניין מיקומה של באר מרים בימה של טבריה שנראית כמין כברה, ואפשר להשקיף עליה מהר הכרמל. ועוד מספר הרבי את סיפורו של רבי חיים ויטאל ששט עם רבו האר"י הקדוש בימה של טבריה וכשהגיעו למקום קבוע ציוה עליו האר"י הקדוש לשתות מן המים ואמר לו האר"י הקדוש ששתה מבארה של מרים. בזכות זה זכה להבין את תורת רבו.

ומוסיף הרבי ואומר, שאם עניין זה מביא רפואה בגשמיות, קל וחומר, שזה פועל ברוחניות. ואכן במוצאי שבת נמשכת ברכה רוחנית בלימוד תורה וקיום מצוותיה, וממנה לכל השבוע.

ומסיים הרבי בברכת שבוע טוב ובריא בגשמיות וברוחניות וברוחניות וגשמיות גם יחד ובפרט בענייני י"ב וי"ג תמוז.

פרסום תגובה חדשה

test email