תפילת משה מופת לרבים

משה רבינו מעיד על עצמו "ואתחנן אל ה'" –

"ואתחנן" לשון תחנונים, אחד מעשרה לשונות של תפילה (מדרש).

"ואתחנן" לשון מתנת חינם (ספרי).

משה רבינו, צדיק יסוד עולם, עומד בתפילה בתחנונים לפני ה' להיכנס לארץ,

ואינו תולה בקשתו בזכות מעשיו הטובים, אלא מבקש מתנת חינם,

ואם משה רבינו נוהג כך, ראוי לכל אדם להתפלל בלשון תחנונים ולבקש מתנת חינם.

ואכן לכל אדם אין כלום אצל הבורא, והקב"ה לא חייב לו כלום,

כי אף שה' נותן שכר על מעשים טובים,

אין עבודת האדם תופסת מקום אצל ה' ואין הוא מוכרח לתת שכר על כך,

אלא רק מצד חסדו של ה' יתברך הוא נותן לאדם שכר על מעשיו הטובים –

"ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו".

לכן לעולם יש להתפלל בלשון תחנונים וגם לבקש מתנת חינם בביטול ובענוה,

ולא לתבוע מה' בעזות, וכמובן לא לתלות התפילה בזכות עצמו.

אמנם אפשר לחשוב שמאחר שה' ברא את האדם ורחמיו על כל מעשיו,

ובמיוחד אם הוא בן אברהם יצחק ויעקב ואם הוא שומר תורה ומצוות,

הרי שמגיע לו כל הטוב ואפילו כסעודת שלמה בשעתה.

אלא שאז נשאלת השאלה: אם מגיע לאדם, אז למה עליו להתפלל לשם כך?

יתכן שעל ידי התפילה יקבל מבוקשו בסבר פנים יפות יותר מהמגיע לו בשכרו,

אולם בכל אופן כל זה רק מצד חסדו של ה' יתברך.

אז הבה נלמד ממשה רבינו שקיבל תורה מסיני ועשה מעשים טובים חשובים מאד,

ובכל זאת, בהיותו הענו מכל האדם אשר על פני האדמה סבר שלא מגיע לו דבר.

ואף שהכיר במעלותיו, חשב שאין הן המעלות שלו עצמו, אלא שקיבל אותן מלמעלה,

ואדרבה, חשב משה, שאילו מישהו אחר היה מקבל כוחות ומעלות כשלו היה טוב ממנו.

אמנם אפשר לתלות במעשים טובים מצד החסד של הקב"ה (ולא מצד ההכרח),

ומצד החסד הרי שהמעשים הטובים נחשבים אצל ה',

בכל זאת צדיק כמשה שהיה ענו כל כך עד שלא נחשב בעיני עצמו,

ביקש מה' רק מתנת חינם,

כל שכן אנשים כערכנו!

תפילת משה אינה מתקבלת

ה' משיב למשה: "רב לך" אל תמשיך להתפלל!

בקשת מתנת חינם אין לה גבול ואם תוסיף להתפלל,

יאמרו, הרב כמה קשה והתלמיד כמה סרבן.

אולם ה' מבטיח לו: רב טוב הצפון לך – הרבה טוב שמור לך,

הן בזכות מעשיך והן בזכות תפילתך בלשון תחנונים.

ואכן, על משה כבר נגזרה הגזירה שלא יכנס לארץ.

אלא שלאחר שכבש את סיחון ועוג חשב משה,

שמא הותר הנדר, כי נדר שהותר מקצתו הותר כולו.

אלא שבאמת עצם הגזירה והעונש שלא להיכנס לארץ לא נתבטלו.

אם ה' כבר גזר על משה שלא יכנס לארץ, למה משה מתפלל?

האם תפילה יכולה להועיל לאחר גזר הדין או רק קודם גזר הדין?…

מאחר שכבר נחתם גזר דינו של משה שלא להיכנס לארץ, היש תועלת בתפילה?…

לפי המדרש תפילה מועילה לאחר גזר דין, לכן משה בחר בתחנונים מעשר לשונות תפילה.

ואילו לפי הספרי תפילה מועילה רק קודם גזר דין, לכן משה לא ביקש אלא מתנת חינם.

מכאן גם אפשר להבין את המחלוקת בין הבבלי לירושלמי לגבי המשנה האומרת:

שהמתפלל שאשתו תלד זכר זו תפילת שוא.

לפי התלמוד הבבלי, זו תפילת שוא,

כי מדובר על הזמן שלאחרי ארבעים יום הראשונים, כשכבר נקבעה צורת הולד.

ואילו לפי התלמוד הירושלמי, המשנה עוסקת ביושבת על המשבר שרק אז זו תפילת שוא,

אולם קודם לכן מועילה התפילה לשנות מנקבה לזכר,

ולפי דעה נוספת, אף אצל היושבת על המשבר התינוק יכול להשתנות מנקבה לזכר.

לפי התלמוד הבבלי שדרך לימודו מלמטה למעלה – דרך הטבע,

ורק על ידי יגיעת האדם מגיעים למסקנה הנכונה,

גם התפילה נקבעת ומוגבלת בהתאם למגבלות המתפלל.

וכיון שלפי הטבע אין הולד יכול להשתנות מנקבה לזכר הרי זו תפילת שוא.

לעומת זאת, התלמוד הירושלמי, ששיטת לימודו אינה כרוכה כל כך ביגיעה רבה של האדם –

כי יש בו התעוררות מלמעלה שמעל התעוררות האדם מלמטה,

והלומד קולט את הלימוד באופן של "אור ישר" כמתנה מלמעלה –

מתייחס גם לתפילה כאפשרות לבקש מתנת חנם שאין בה שום הגבלות,

עד כדי כך שאפילו בזמן שאשה יושבת על המשבר (=יולדת) התינוק יכול להשתנות.

ואמנם יש לנו ראיה מן התורה שלגבי דינה הועילה תפילת לאה,

שהתפללה שעוברה ייהפך לבת כדי שאחותה רחל תזכה בבן נוסף.

תפילת לאה עשתה נס, דבר המתאים ללאה שהיתה מלומדת בניסים,

שגם תפילתה היתה מסוגלת להביא לידי נס.

אדמו"ר הזקן מסביר בליקוטי תורה, שאין "ואתחנן" אלא מתנת חינם.

ואכן משה רבינו השתוקק להיכנס לארץ מסיבות נעלות שמעבר לטובתו האישית.

משה רבינו חפץ שבאמצעות כניסתו לארץ יתעלו ישראל לדרגה עליונה,

שלמעלה מהדרגה שיוכלו להגיע אליה על ידי עבודתם (עבודת הנבראים).

משה התפלל להתעוררות מלמעלה שמעל התעוררות האדם מלמטה.

הוא רצה "מתנת חינם" (חינם ממצוות) – דרגה שלמעלה מן המצוות,

לפי זה ביאר הספרי ש"ואתחנן" הוא מתנת חינם דוקא,

ולא אחד מעשרה לשונות של תפילה;

כי תפילה היא עבודה של התעוררות האדם מלמטה בלבד,

ואילו משה רצה להביא למילוי הבקשה "אעברה נא ואראה" על ידי ה'.

ואכן, כדי להביא לגילוי התעוררות מלמעלה (שלמעלה מעבודת האדם),

מוכרחים לבקש מתנת חינם ממש ולא בלשון תפילה רגילה,

כי דבר זה אינו תלוי בזכות המבקש כלל.

לפי הצמח צדק המסביר את ליקוטי תורה,

בקשת משה להתעוררות שלמעלה מהתעוררות מלמטה קשורה למהות התורה,

כי על ידי התורה נמשכת לעולם בחינת "אנכי מי שאנכי" שלמעלה מהתעוררות מלמטה.

וכאמור, התעוררות זו מלמעלה באה בדרך של מתנה.

ומסביר הצמח צדק, שבקשת משה שהמשכה זו שעל ידי התורה,

הבאה באופן של מתנה והתעוררות מלמעלה תשפיע למטה בעולם,

דבר זה נעשה רק על ידי התפילה, וזהו יתרון התפילה על התורה.

כי בעוד התורה מחדשת ופועלת בעיקר למעלה – בעולמות העליונים,

בכח התפילה לשנות את הנבראים מכמות שהם – שיתרפא החולה וירד הגשם.

כי מאחר שתפילה באה מלמטה למעלה, היא משנה את העולם התחתון שבו מתפללים.

ומשה רצה שגם ההמשכה למטה לעולם הזה התחתון,

תהיה בהתעוררות מלמעלה על יד התורה ובהתעוררות מלמטה על ידי התפילה.

לכן אומר המדרש שגם בקשת משה למתנת חינם היתה בלשון תפילה,

כי משה חפץ באיחוד שתי המעלות של תורה ותפילה.

היינו, שההמשכה תרד מלמעלה כמתנת חינם,

ושתגיע עד למטה מטה למקום התפילה.

לכן כללה תפילתו שני דברים:

הן ביטוי של תפילה (לשון תחנונים) והן בקשה למתנת חינם.

יתרון העבודה בזמן הגלות

אם כן, מדוע משה לא השיג את מבוקשו להיכנס לארץ?

מסביר הצמח צדק, שמשה לא השיג בתפילתו את מבוקשו להיכנס לארץ,

כי פני משה כפני חמה, ובחמה אין שינויים!

דוקא יהושע, שפניו כפני לבנה שיש בה שינויים, הכניס את עם ישראל לארץ.

ואכן, בעם ישראל חלו שינויים לאחר כניסתם לארץ שהרי יצאו לגלות…

עניין זה מתאים לכוונה העליונה ולטובת עם ישראל.

אילו נכנסו ישראל לארץ על ידי משה,

היתה גאולה נצחית שאינה תלויה בעבודת המטה.

לכאורה כך היינו מעדיפים, אלא שהקב"ה רוצה בטובת עמו ישראל,

כי יש מעלה מיוחדת בעבודת הנבראים דוקא.

תכלית הכוונה היא שהכל יושג באמצעות עבודה ("למעשה ידיך תכסוף"),

כי העבודה ממשיכה ומורידה אור נעלה יותר מהאור המגיע כמתנת חינם.

ולאור זה שיתגלה כאן בעולם הזה למטה אנו מצפים,

ועינינו תחזינה בו בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו מיד ממש.

(על פי ליקוטי שיחות כד מעובד עמ' 33-42)