מעשה בחוטב עצים

יום חמישי י״ח אב ה׳תשע״ג
נִסָּיוֹן הַצְּדָקָה הוּא נִסָּיוֹן קָשֶׁה וּבִפְרָט אֵצֶל אֲנָשִׁים עֲנִיִּים. אוּלָם כְּבָר הוּבְטַחְנוּ שֶׁהַשָּׂכָר עַל הַצְּדָקָה הוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה זְמַן וּבְסַבְלָנוּת רַבָּה עַד שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת הַשָּׂכָר. לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה בְּלִי לְצַפּוֹת לְשָׂכָר וְאָז הַשָּׂכָר מַגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה.
מאת שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן
תוכן העניינים

 

 

סָמוּךְ לְבוּצָ׳ץ יָשַׁב חוֹטֵב עֵצִים אֶחָד, בְּנַפְשׁוֹ הֵבִיא לַחֲמוֹ, וּפִתּוֹ לֹא מָנַע מִדַּל. מֵחֲמַת שֶׁדִּירָתוֹ הָיְתָה סְמוּכָה לָעִיר, פְּעָמִים שֶׁאוֹרֵחַ עָנִי נָטָה לָלוּן שָׁם. וּבַעַל הַבַּיִת לֹא אָמַר צֵא, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת מַצַּעַת לוֹ מִטָּה עַל סַפְסַל הֶחָלָב אוֹ עַל גַּבֵּי הָאַרְגָּז. הָיוּ תַּפּוּחֵי אֲדָמָה מִתְבַּשְּׁלִים בַּסִּיר הָיוּ מְקַדְּמִים אוֹתוֹ בְּתַפּוּחֵי אֲדָמָה. צִנָּה בָּעוֹלָם – הָיוּ מַגְדִּילִים אֶת הַמְּדוּרָה, כְּדֵי שֶׁיֵּהָנֶה מִן הַחֹם. אָמְרוּ: אִם לֹא זָכִינוּ לְשַׂמְּחוֹ בְּשֻׁלְחָן מָלֵא, נְשַׂמְּחֵנוּ בְּדִירָה חַמָּה.

 

פַּעַם אַחַת נִכְנַס סָפֵק בְּלִבָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה. שֶׁמָּא הֵם עוֹשִׂים צְדָקָה יוֹתֵר מִדַּי. הֲרֵי הֵם עוֹבְדִים כַּחֲמוֹרִים וּמְחַסְּרִים אֶת נַפְשָׁם מִטּוֹבָה וַעֲדַיִן לֹא נִתּוֹסֵף עַל בֵּיתָם אֲפִלּוּ כְּיָתֵד. אָמְרָה לְבַעֲלָהּ: אִישִׁי, יֵשׁ לִי דָּבָר לוֹמַר לְךָ. אָמַר לָהּ: וּמַה הוּא? אָמְרָה לוֹ: יֵשׁ מְקַמֵּץ וְנִמְצָא מְפַזֵּר. בַּיִת זֶה קָנִינוּ עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁהוּא רָחוֹק מִבָּתֵּי הָעִיר וְלֹא הָיָה אָדָם קוֹנֶה אוֹתוֹ, עַד שֶׁקָּנִינוּ אוֹתוֹ בְּזוֹל, וְאִלּוּ הָיִינוּ מְחַשְּׁבִים כַּמָּה הוֹצָאוֹת אָנוּ מוֹצִיאִים כָּאן, כְּגוֹן: פַּת לְאוֹרְחִים וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים, הֲרֵי שֶׁשְּׂכָרֵנוּ יוֹצֵא בְּהֶפְסֵדֵנוּ. אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ: סָבוּר הָיִיתִי שֶׁקָּנִינוּ אֶת הַבַּיִת, בִּשְׁבִיל שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְדִירָה, כָּךְ עָנִי הֶחְשִׁיךְ לוֹ בַּדֶּרֶךְ אוֹ שֶׁאֲחָזוֹ רָעָב, רוֹאֶה בַּיִת וְנִכְנַס.

 

כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה כָּךְ נִתְחָרְטָה עַל דְּבָרֶיהָ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁכָּפְלָה אֶת מַעֲשֶׂיהָ הַטּוֹבִים, שֶׁמָּא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ הִרְהוּר רַע הִיא בָּאָה, חַס וְשָׁלוֹם, לִידֵי מַעֲשֶׂה רַע.

 

כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים. אֶת פַּרְנָסָתָם מָצְאוּ בְּצִמְצוּם, וְהָיוּ שְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם, וְלֹא הָיוּ מוֹנְעִים אֶת פִּתָּם מִדַּל. בָּא עָנִי לְבֵיתָם, קִבְּלוּ פָּנָיו כַּדָּת. הִצִּיעוּ לוֹ מִטָּה וְנָתְנוּ לוֹ פַּת, וְלֹא אָמְרוּ לוֹ מַה לִּידִידִי פֹּה. אַךְ גַּם בִּמְעַט שָׁלַח אֱלֹקִים רָזוֹן, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתֵּיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מָזוֹן, כִּי הָעִיר שָׁם קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט, אָפֵס כֶּסֶף וְאָזְלַת יָד. הַנָּכְרִי אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ, בּוֹקֵעַ עֵצִים בְּעַצְמוֹ וְיִשְׂרָאֵל רַחְמָנִים בְּנֵי רַחְמָנִים, חַס לָהֶם לְהַטְרִיחַ אֶת אֲחֵיהֶם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה. הָיוּ לְמוּדִים לֶאֱכֹל תַּבְשִׁיל, אָכְלוּ פַּת קִבָּר; הָיוּ לְמוּדִים לְקַדֵּם עָנִי בְּמַאֲכָל, הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִים עִמּוֹ בָּרָעָב.

 

אָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַחוֹטֵב עֵצִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִפְּנֵי מַה פָּגְעָה בָּנוּ מִדַּת הַדִּין? שֶׁמָּא עָנִי בָּא לְבֵיתֵנוּ וּפְטַרְנוּהוּ בְּלֹא מָזוֹן? וְאִם בְּמַחְשָׁבָה חָטָאנוּ, כְּבָר לָקַחְנוּ שֶׁבַע עַל כָּל חַטּאוֹתֵינוּ. נִשְׁבַּעַת אֲנִי בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁכָּל חֶסֶד שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּנוּ, נַעֲשֶׂה עִם הָעֲנִיִּים. חִיֵּךְ הַשָּׂטָן וְאָמַר: נַמְתִּין וְנִרְאֶה.

 

 

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

 

נִסָּיוֹן הַצְּדָקָה הוּא נִסָּיוֹן קָשֶׁה וּבִפְרָט אֵצֶל אֲנָשִׁים עֲנִיִּים. אוּלָם כְּבָר הוּבְטַחְנוּ שֶׁהַשָּׂכָר עַל הַצְּדָקָה הוּא גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים צָרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה זְמַן וּבְסַבְלָנוּת רַבָּה עַד שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת הַשָּׂכָר. לָכֵן תָּמִיד צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה בְּלִי לְצַפּוֹת לְשָׂכָר וְאָז הַשָּׂכָר מַגִּיעַ בְּהַפְתָּעָה.  

פרסום תגובה חדשה

test email