♦לסדר ספירת העומר של השנה 

היום שמונה וארבעים יום לעומר יום שמאירה בעולם מידת יסוד שבמלכות. רק יום אחד נשאר להתכונן ליום הנכסף, יום שבו כנסת ישראל תהיה כלה המוכנה ומזומנה לחתונה עם דודה ורעה הקדוש ברוך הוא. והכלה, היא כנסת ישראל, מצפה למתנת החתונה היא התורה, שבה ועל ידה תהיה מקודשת לדודה. הרי לשם כך הכינה את עצמה שבעה שבועות.

מלכות היא כנסת ישראל, עם ישראל! יסוד הוא הדוד האלוקי. והנה הגיע הזמן שהמלכות תיכלל ותתאחד עם היסוד. וכבר היום עוד קודם החג הכלה חשה שהדוד מתגלה מתוכה וממעמקיה. הדוד שחיי תורה, חיי עולם, נטע בתוכה גם הוא נמצא בתוכה. שהרי צמצם הקדוש ברוך את עצמו והכניס עצמו בתורה. וכמו שמעידות המילים המרומזות בראשי התיבות של המילה: אנכ"י – "אנא נפשי כתבית יהבית", הרי שהקדוש ברוך הוא כתב ונתן את עצמותו בתורה. ומאחר שהכניס עצמו בתורה, ואת התורה נטע בתוכנו, הרי שגם הוא נמצא בתוכנו. רק שמחובתנו ללמוד תורה, כדי להתאחד בה ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו בגילוי.

אם כן, הדוד האלוקי ותורתו החיים בקרבנו פועלים את יחוד היסוד עם המלכות, וכך מתגלה היסוד שבמלכות! ופשיטא שלאחר שמתאחדים יסוד ומלכות, כנסת ישראל מוכנה להקביל פני חתנה הקדוש ברוך הוא בקבלת התורה בחג השבועות כל שנה מחדש.

ומה נעים ויפה להתבונן בכלה לאחר שתיקנה את מידותיה, כאשר היא יפהפיה ומלאה הוד והדר וראויה להינשא לדודה האלוקי. היא כבר עומדת לסיים את כל הכנותיה כדי להינשא לחתנה ולהיות בית מקדשו. ובהיותה בית המקדש שלו, תהווה תמיד כלי לאור האלוקי הנעלה והנשגב שהדוד האלוקי יחדיר בקרבה. ובינתיים עד חג השבועות הרי היא ככל כלה טרם נישואיה המצפה לנישואין עם דודה ומתפללת שיהיו אלה נישואין נצחיים, בניין עדי עד, שרק בו יחפוץ ה' לדור.

והמלך שגם הוא משתוקק ליום שמחת לבו, והוא מרוצה מתפילותיה של הכלה, וגם הוא מתאווה למלא את משאלותיה ושאיפותיה הטבעיות והטהורות להתאחד עם ה', ולקבל את כל השפע מלמעלה, כדי להעביר אותו לעצמה למשפחתה ולעמה ולכל סביבתה הן הקרובה והן הרחוקה ובעצם לכל העולם כולו. ולמעלה מזה, הוא מתאווה ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה שתהיה מיד ממש.