מעשה תמר ויהודה

מעשה תמר עם יהודה היה מעשה לא שגרתי, ודוקא ממעשה זה נולד פרץ וממנו דוד המלך, ולעתיד בעז״ה יתגלה מזרעו המלך המשיח! תמר נישאה לבנו של יהודה הבכור ער[1], סופו היה שמת ללא ילדים. יהודה נתן את בנו אונן לתמר על מנת שיהיה זרע מאחיו, לקיים מצוות ייבום, אך גם אונן עשה הרע בעיני ה׳ וימת. יהודה הבטיח, שכאשר צעיר בניו יגדל, הוא יינתן לתמר לאשה, כמצוות ייבום. תמר ראתה שעבר זמן, שלה – הבן הצעיר גדל, אך לא קוימה ההבטחה, משום כך היא פעלה באופן הלא מקובל, נישאה ליהודה בלא להזדהות וכך נולד פרץ שמזרעו – מלך המשיח!

בעיון מעמיק ומרתק במפרשים, הן בנגלה והן בנסתר, ניתן לראות שלא היה שום איסור בקשר שבין יהודה לתמר, שכן לפני מתן תורה מצוות ייבום חלה לא רק על אח הנפטר אלא גם על האב, וכמו כן היו קידושין ביניהם (נתינת הטבעת כעירבון הוא מקור לקידושין בטבעת)… אף על פי כן תמוה, איך ייתכן שמקשר זה נולדו תאומים, שאחד מהם הוא פרץ, שמזרעו יצא דוד – שהמלוכה שלו, ומזרעו מלך המשיח, בחיר האומה?

איך יתכן שמשיח נולד בדרך כזו?

ההסבר לכך, כפי שהסביר הרבי הריי"ץ[2] במשל, לחבורה שחצתה מדבריות בצוותא, המסע היה משותף, אך, בצר להם הבחינו שיש מביניהם מי שגונב, ולא הצליחו לאתר את הגנב… בסיום המסע ניגש הגנב אל העשיר שביניהם, והתוודה בפניו שהוא הוא הגנב, אך שאלה היתה לו לעשיר, איפה הצליח העשיר להחביא את הכסף שלו מפני הגנב? ענה לו העשיר: ידעתי שאתה הוא המועד, ולכן בכל פעם החבאתי את הכסף בגבך, כי הבנתי, ששם ודאי לא יעלה בדעתך לחפש…

כך בנמשל, נשמה גדולה צריכה לרדת לעולם, הס״מ מתנגד לקדושה זו, ומונע את ירידת הנשמה. מה עושה הקב׳׳ה? שותל נשמה זו בדרך לא דרך, בדרך עקלתון, מקום שם השטן לא מחפש, וכך מפלסת לה הנשמה דרך לרדת לעולם הזה ולבצע את שליחותה.

יש לדעת שלעיתים, כאשר עוברים מהלכים לא קלים, אם במציאת שידוך או בלידת ילד, מציאת פרנסה ועוד, סיבתם היא היות והעניין והחיבור נעלים ביותר…

מי שהבינה את כל זה, ועשתה פעולתה במסירות נפש, (והראיה שעל המילים שאמרה תמר ליהודה[3]: "הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה" אומר רש״י: ״לא רצתה להלבין פניו ולומר ממך אני מעוברת, אלא "לאיש אשר אלה לו", אמרה, אם יודה מעצמו יודה. ואם לאו, ישרפוני, ואל אלבין פניו…") ובביטול מוחלט למשימתה, הביאה ילד לעולם מזרעו של יהודה, שממנו עתיד לצאת מלך המשיח, הרי זו תמר! הרי זו האשה!

דוקא תמר עשתה את כל המהלך המפותל ולא יהודה ומה הפלא שאמר עליה יהודה: "צדקה ממני"[4].

מקורות