פרשת וישלח – ותצא דינה בת לאה

יום חמישי ט״ו כסלו ה׳תשע״ו
בפרשת וישלח מסופר על דינה שיצאה לראות בבנות הארץ. אותה "יציאה" של דינה, וגם של לאה אמה, היתה יציאה טובה וחיובית. תנועה של פריצה החוצה לדאוג גם לאחרות.
מאת נעמה טוכפלד

 

 

ותיהום הארץ. זו פרסמה פוסט, זה התנצל, וקמה מהומה שלימה בפייסבוק ומחוצה לו. בתוך שלל וים התגובות, הדעות והמאמרים צצה ועולה השאלה העקרונית על תפקיד הנשיות והגבריות בדור הזה. על גבולות, על מעשים חיוביים ושליליים, ועל התחום האפור.

פרשת השבוע, במשפט קצר מספרת לנו הרבה בנדון ותורת החסידות מאירה את העניין מבפנים.

 

כאמה כבתה

בפרשתנו מסופר על דינה, שיצאה "לראות בבנות הארץ", ונחטפה בידי שכם. על המילים "ותצא דינה בת לאה, אשר ילדה ליעקב, לראות בבנות הארץ" – מפרש רש"י: "בת לאה ולא בת יעקב? אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה, שאף היא יצאנית הייתה, שנאמר: ותצא לאה לקראתו".

 

יצאנית??? וואו.

הכתוב מקפיד בכבודו של כל יצור באשר הוא, אפילו בהמה כתוב לגביה "לא טהורה" בטח ובטח שלגבי אישה, ועוד אחת מאמהות האומה. כיצד איפה ניתן לסבור שהתורה נוקטת בלשון כה קשה עבור לאה ודינה ביתה?

מיזוגניה? שוביניזם? החפצה? הדרה? נדוש. וגם לא נכון. התורה מקפידה בכבודן של נשים ביותר, בטח בכבוד נשים צדיקות כלאה וכדינה.

אדרבא, יציאתה של לאה כלפי יעקב היתה למטרה חשובה וקדושה, לשם כינון האומה היהודית. האם יש חיסרון בפעולה זו? ודאי שלא.

 

המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה

לכן נראה לומר בדיוק להפך: רש"י בא לבטא כאן את המעלה המיוחדת של דינה ושל לאה: כשם שיציאתה של לאה הייתה דבר רצוי, כך גם יציאת דינה "לראות בבנות הארץ", הייתה למטרה רצויה וחיובית – כדי להחזירן למוטב, לדאוג לאלה שמזלן לא שפר עליהן, להכיר להן מציאות אחרת.

הכתוב גם מכיר בכוחה של דינה כבעלת השפעה רבה עד כדי כך, שהיתה יכולה להחזיר אפילו את עשיו הרשע בתשובה לו היתה פוגשת בו. את כוחה המיוחד של דינה קיבלה מאימה, לאה.

על רחל נאמר שהיא "יפת תואר ויפת מראה" כלומר, נולדה מושלמת פחות או יותר, רמז לעבודתם של הצדיקים שאין בהם חיסרון כלל ויש בהם יופי רוחני מושלם

על לאה נאמר ש"עיניה רכות" והמדרש מספר שבכתה הרבה לכן נשרו ריסי עיניה כי התיסרה מהמחשבה שתאלץ להנשא לעשיו הרשע, והיא קמה ושינתה את גורלה, ונישאה ליעקב. זהו רמז לעבודתם של בעלי התשובה, שהיא אפילו גבוהה ממעלתם של צדיקים

כלומר, אותה "יציאה" של דינה, וגם של לאה אמה, היתה יציאה טובה וחיובית. תנועה של פריצה החוצה לדאוג גם לאחרות.

 

ומכאן הוראה לנשי ישראל

לאה ודינה מבטאות אפוא את הכוח לצאת ולפעול גם מחוץ לתחומי הקדושה, להחזיר למוטב ולהשיב בתשובה. ומכאן הוראה לנשי ישראל: אף-על-פי ש"כל כבודה בת-מלך פנימה", הרי אותן נשים שהקב"ה חנן אותן בתכונות מיוחדות להשפיע גם בחוץ – עליהן לנצל תכונה זו לשם שמים, לקרב את הלבבות לעבודת ה' ולהחזיר את בנות-ישראל הנמצאות ב'חוץ' – למוטב. כמובן שכל פעולה כזאת היא לא ממקום של התנשאות, אלא ממקום של הזדהות, כפי שדינה ידעה לעשות היטב!

 

אבל, גם ליציאה זו צריך שיהיו גבולות ברורים. שלא יצא שכרו בהפסדו, ושלא תצא תקלה על ידי הפעולה, כאמור "אין מצווה באה בעבירה" כלומר על מנת לעשות מצווה אי אפשר לעבור עברות.

 

לכן, ברור שפעילות זו צריכה להיעשות בתכלית הצניעות, ועד שגם ב'יציאה' בחוץ יהיה ניכר ש"כל כבודה בת-מלך פנימה". דווקא טבען של הנשים, לפעול מתוך גישה מקרבת, נעימה וייחודית, מסייע עוד יותר להצליח בקירוב הלבבות לאבינו שבשמים.

 

ורק אז, זו- יציאה טובה.

פרסום תגובה חדשה

test email