פרשת מקץ – מתוך הביטול לה' הגיע יוסף לגדולה

מוצאי שבת א׳ טבת ה׳תשע״ו
בפרשתנו, פרשת מקץ, מסופר כי יוסף, הפך מעבד נחות לשליט כל יכול, ואת מצריים הפך למעצמה כלכלית בתקופות של רעב. במה זכה לכל זה?
מאת נעמה טוכפלד

 

 

לאחרונה, נפוצה תופעה של כל מיני 'רבני אינסטנט' שהופכים לסוג של סלבס, מפיצים סרטונים ואפוקליפסות שונות וסוחפים אחריהם קהל רב. אלא שלפעמים רב הנזק מהתועלת, כאשר המידע חסר, לא מדויק או עושה שימוש בהפחדות ובאיומים יותר מאשר בנושאים חיוביים. לפעמים הנגזרת של תופעות אלו הן חילול שם שמיים יותר מאשר קידושו ופספוס הכוונה העיקרית – לקרב יהודים לאביהם שבשמיים יותר מאשר לסחוב אותם לשם.

 

יוסף שם עפר בתבואה למניעת ריקבון  

אפשר ללמוד מפרשת השבוע, היא פרשת מקץ כיצד אפשר להפוך לסמכות רוחנית מבלי לייצר סנסציות מרעישות סביב זה.

בפרשתנו מסופר כי יוסף, שהפך בינתיים מעבד נחות לשליט כל יכול השתמש בחכמתו כדי להפוך את מצריים למעצמה כלכלית בתקופות של רעב.

כיוון שידע על הרעב הממשמש ובא (חלומותיו של פרעה,זוכרים?) נקט בפעולת מנע: הוא אגר מזון רב לפני כן ואחסן במחסני המדינה.

נו, מה בכך? זאת יכלו לעשות בכל הארצות ולא רק במצריים וכך אכן עשו. מה החכים יוסף לעשות יותר מכולם?

אלא, שיוסף עשה פעולה נוספת: "אוכל שדה העיר אשר סביבותיה נתן בתוכה". מסביר רש"י, שיוסף הכניס בתבואה מעפר המקום שבו צמחה, ואותו עפר שמר על התבואה ומנע את ריקבונה. כלומר, בכל הארצות שמרו ואגרו מזון, אלא שעד מהרה הוא הרקיב, והמקום היחיד שבו לא נרקב המזון האגור היה מצריים. כיצד?

יוסף נתן בתוך התבואה המאוחסנת עפר מקומי ובכך מנע ריקבון של התבואה במחסנים. כך שכאשר בכל המדינות המזון השמור נרקב – במצריים הוא נשמר היטב ומחירו עלה פלאים ויוסף הפך משביר לכל הארצות סביב בזכות אותה פעולה קטנה וחכמה.

יתכן והגיוני שיש הסבר ביולוגי לכך, אך תורת החסידות מלמדת אותנו כי לא מדובר בפעולה טכנית אלא בשיעור רוחני.

 

עפר סמל להתבטלות מוחלטת

יוסף היה לא רק אסטרטג כלכלי מתוחכם אלא ובעיקר – מקור רוחני ושליח ה' במצריים שטופת התאוות והעבודה הזרה. למה ה' רצה שדווקא משם יגדל ויתפתח עם ישראל? לכך יש תשובות נפרדות. בינתיים, ליוסף היה תפקיד והוא היה צריך למלא אותו בשלמות.

אם כן, איך הופכים לרב הראשי למצריים, אם לא לעולם העתיק כולו מבלי להיכשל, להתבלבל, לעוף על עצמך או שתפתח נגדך חקירה?

מאוד פשוט (לא פשוט בכלל): להכניס עפר בתבואה

עפר, מסמל התבטלות טוטאלית, ככתוב: "ונפשי כעפר לכל תהיה". כלומר, מקור כל הרעות החולות הוא האגו והתרופה לכך הוא הביטול העצמי הענווה והצניעות. אך, בפני מי צריך להתבטל יוסף, והלא הוא שליט חזק במצריים?

אומרת תורת החסידות, שיוסף התבטל ביטול מוחלט בפני בוראו והוא הדבר שהביא את גדולתו העצומה בפני כל אחד אחר, כולל אחיו שגם הם עצמם לא היו פריארים.

כלומר, תנועת הביטול כלפי ה', כלפי המשימה ושליחות אליה נשלח ללא פניה צדדית של כסף, כבוד, מעמד, ג'וב, כיבודים ומערופים, בטח לא תאוות הגוף כפי שנתנסה ועמד בכך בכבוד – עם אשת פוטיפר. יוסף היה נאמן לשליחותו עד הסוף ובטל לאלוקות במידה כזו – שאיש לא היה יכול לעמוד בפניו.

וכמו שכתוב:

וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱ-לֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה…

ופרעה אומר: וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם…

 

זו, ורק זו הדרך להפוך למוביל רוחני וגשמי בכל זירה ובכל תחום. ביטול כלפי ה' מוביל לחוסר ביטול וחוסר בטלה כלפי כל אדם באשר הוא, גדול כקטן. וכיוון שיוסף הוא לא דמות פרטית אלא דמות כללית שממנה נגזר עם ישראל "נוהג כצאן יוסף" עלינו לדעת שבכל אחד ואחת מאיתנו ניתן הכוח הזה, וצריך רק להאמין בו ולממשו.

 

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר 'שלחן שבת', מעובד על-פי לקוטי-שיחות כרך כה, עמ' 220)

 

פרסום תגובה חדשה

test email