פרשת במדבר – מניית בני ישראל ברמות שונות

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ו אייר ה׳תשע״ו
בפרשת במדבר נצטווה משה למנות את בני ישראל בשיטה מיוחדת. כל אחד נתן מטבע וע"פ ספירת המטבעות ידעו מה מניין בני ישראל. יצאו מן הכלל שבט לוי, שלא נמנו במניין הכללי.
מאת נעמה טוכפלד

 

 

הצלחה נמדדת במספרים

בעולם המודרני, הצלחה נמדדת במספרים. הדור הזה, יותר מכל דור אחר לפניו סופר הישגים במספרים ממשיים: כסף, מספר ילדים, לייקים כמה קילו הורדתי או כמה שעות עבודה עשיתי. לאנושות יש נטיה לכמת ולמדוד כל דבר, להשוות ולשאוף למספרים גבוהים יותר. לא סתם נתקף השר בנט בשאיפה להגדיל את מספר נבחני הבגרות במתימטיקה ב-5 יחידות. מדד כמותי הוא מדד משמעותי, מהותי, יש לו תפיסה ואחיזה. הוא בר השוואה, בקיצור: הוא מוחשי ונתפס בשכל אנושי ויותר מזה: הוא בינלאומי.

 

שפות הן עניין אינדיבידואלי המשתנה מעם לעם, ממדינה למדינה, מחברה לחברה ומשבט לשבט. יש אפילו ניבים פנימיים שמייצרים שונות ביניהם. מספרים, לעומת זאת הם מוחלטים ואחידים בכל העולם. אלא אם כן, מישהו המציא סט חדש של מספרים, ברוב התרבויות המפותחות ברחבי העולם נהוג ומקובל להשתמש באותם מספרים.

 

מניית בני ישראל חוץ משבט לוי

בפרשת במדבר מתבקש משה למנות את ראש כל בני ישראל בשיטה מיוחדת – כל אחד נותן 'בקע לגולגולת' כלומר, מטבע ועפ"י ספירת המטבעות יודעים מה מניין בני ישראל. היוצאים מן הכלל הם שבט לוי, שלא נספרו במניין הכללי, מ-2 סיבות:

א) "כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו" – הואיל ושבט לוי נועד לשרת במשכן, לכן הוא נמנה בנפרד מכל שבטי ישראל.

ב) הדבר נועד להוציא את שבט לוי מכלל אלה שעליהם נגזרה אחר-כך הגזירה למות במדבר (מחמת חטא המרגלים). כלומר, איכשהו הם עברו "מתחת לרדאר".

 

מניית שבט לוי שונה ואינה כוללת את אהרון

לכן לא נספר שבט לוי בשיטה שבה נספר כל העם, אלא על-פי רוח-הקודש, כפי שאומרים חז"ל, שמשה רבינו עבר בפתח כל אוהל והשכינה הכריזה: "כך וכך תינוקות יש באוהל". זוהי ספירה אחרת, רוחנית יותר.

ומי שלא נספר בכלל, הוא אהרון הכהן.

לכאורה, עלבון.

את המנהיג הרוחני, הכהן הגדול, זה שאחראי על חיבור העם עם השכינה והקב"ה ואמון על עבודת הקודש במשכן לא סופרים? הוא זה שצריך להימנות ראשון! לא סתם נטבע הביטוי: האזרח מס' 1 על נשיאים ומנהיגים.

ואילו ביהדות, דווקא חוד החנית הרוחנית, ההנהגה הכי בכירה, בדמותו של אהרון הכהן לא נספרת.

 

כל מניין ומדרגתו

תורת החסידות מסבירה:

את עניין הספירה ברמות שונות ניתן להשוות לעבודתנו כיהודים בעולם הזה:

הספירה של כלל בני ישראל משולה למצוות, יש תרי"ג מהן. הן ברורות ומובחנות ויש להן מידות, כללים, הגדרות ותיחומים מדוייקים. התורה אף מציינת: "לא תוסיפו.. ולא תגרעו". הכל מדוד ומדויק.

 

הספירה הנפרדת של שבט לוי משולה לתורה שאינה מדודה ומוגדרת, כפי שנאמר עליה: "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". אפשר לצלול ולצלול בה ולעולם לא להגיע לסוף.

יתרה מזו: התורה עומדת אפילו מעל מגבלות הזמן והמקום: "כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה", בלי להתחשב בכך שהאדם אינו נמצא בבית המקדש וגם לא בזמן של הקרבת העולה.

 

ואי ספירתו של הכהן הגדול מסמלת למעשה, משהו גבוה בהרבה. גם יהודי שאינו שומר מצוות, ולא לומד תורה מחובר בעומק לנקודה האלוקית שקיימת בו. זוהי נקודה שמעל למספרים, נתונים והגדרות. זו נקודה של מסירות הנפש שמסבירה למה יהודי יכול להחליט פתאום למסור את עצמו על קידוש השם, למרות שכל חייו היה רחוק מעניינים כאלה, ואין הכוונה רק למסירות נפש של הגוף, מה שנקרא "למות על קידוש השם" אלא במיוחד- לחיות על קידוש השם.

 

זו הסיבה שאהרון הכהן לא בא במניין עם ישראל ואף לא במניין שבט לוי. כי הכהן הגדול הוא למעלה ממספרים. ומכיוון שכתוב: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" קל להבין שכל אחד ואחת מאיתנו יכול וצריך להיות במעמד של כהן גדול בעולם הזה. במיוחד אם 'לא סופרים אותנו'

 

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 1 )

 

פרסום תגובה חדשה

test email