פרשת בהעלותך – המן לחם מן השמיים

יום חמישי י״א סיון ה׳תשע״ו
יש מצב של "לחם מן השמים" כמו המן – שהיה שמיימי וניסי וקיבלו אותו חינם אין כסף, ואכלו מן המוכן, ויש מצב של "לחם מן הארץ". מה עדיף?
מאת נעמה טוכפלד

 

 

המן – לחם מן השמיים

תארו לכם שאתם יוצאים החוצה מחר בבוקר, ואתם מגלים מחוץ לבית תצוגת תכלית של אוכל: יוגורטים, גבינות, לחמים, ירקות, אומלטים שווים וכל מה שיעשה לכם את ארוחת הבוקר לחוויה בלתי נשכחת. בצהרים, תגלו שיש מנות עיקריות, תוספות וקינוח כלבבכם. לממהרים שביניכם תחכה שווארמה בלאפה, או ארוחה צמחונית כרצונכם. הכל חינם, הכל נגיש, רק לקחת. בערב תסגור לכם את הפינה ארוחה קלילה ושוב- הכל בהשג יד, פול בורד.

 

סביר להניח שביום יומיים הראשונים תתלהבו ותאספו מכל הבא ליד. כעבור שבוע תגלו שהכרס גדלה קצת, כעבור חודש הדבר יראה לכם רגיל כעבור שנה, תשתעממו מהמגוון ותתחילו לחפש גיוונים וריגושים חדשים.

 

מסתבר, שהסיטואציה לא הזויה כל כך. אבותינו במדבר קיבלו את תזונתם באופן כזה מידי יום ביומו. הימצאותם במדבר לא אפשרה להם מזון זמין ועל כן קרה להם נס שהפך כמעט להרגל:

המן ירד מהשמיים מיד בוקר, וכוסה בשכבת טל על מנת לשמור אותו בטריותו וברעננותו. למן היה טעם ורסטילי, כזה שאפשר לטעום בו כל דבר שרוצים. הוא לא היה כרוך לא בטורח, ולא בכסף ולא במאמץ.

 

כל מה שהיה צריך זה לצאת ולאסוף אותו. אמנם, היו בכך שלוש דרגות. לצדיקים ירדה מנת המן בקרבתם כך שלא היו צריכים להתאמץ כדי להגיע אליה. לבינוניים היה נדרש מאמץ מעט גדול יותר כדי לצאת ולאסוף את מנתם ולפחותים שבישראל היה אתגר יותר גדול הם נדרשו לצאת ולחפש את המן שיועד להם. כיוון שיש לדעת, לכל אחד יועדה המנה שלו. גם אם רצה לקחת יותר זה לא היה עוזר לו, היתרה היתה נרקבת. המן היה נספג בגוף ולא מותיר אחריו פסולת. היו לו סגולות רפואיות ותזונתיות כיוון שהכיל את כל אבות המזון.

 

נשמע כמו רעיון מדליק, לא כן?

 

ומה יהיה לעתיד לבוא?

החדשות הטובות הן, שבגאולה האמיתית והשלימה, נחזור לימים האלה בהם המזון לא יהיה פונקציה שתטריד אותנו. המעדנים יהיו מצויים כעפר וכל מה שיהיה עלינו לעשות זה להושיט יד ולקחת.

החדשות הפחות טובות – הן שזה לא יעניין אותנו. פשוט לא. כל העיסוק האובססיבי של המין האנושי בתזונה – מה נאכל, איך נאכל, מה טעים, מה בריא, מה מרזה, מה משמין – פשוט ייעלם. אכילה תהיה פעולה פונקציונלית שנתייחס אליה כאל הכרח ולא כאל צורך, תשוקה ותענוג.

 

מה יעניין אותנו אז, אם כן? התורה. היא תהיה המזון הרוחני שלנו, אותה נחפש, אליה נשתוקק והעניין כולו יהיה סביבה. "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". כל מה שנרצה זה לדעת עוד ועוד על התורה על הבריאה, על הקב"ה. נשתוקק להבין פירוש של רש"י כמו שאנו משתוקקים היום לסטייק, לשוקולד טוב או לסלט קינואה – כל אחד והטעם שלו.

 

החדשות המעולות הן, זה שאנחנו יכולים לטעום כבר היום. התורה נמשלת ללחם. כזה שמזין ומחייה את האדם ובלעדיו אין קיום. יש מצב של "לחם מן השמים" כמו המן – שהיה שמיימי וניסי וקיבלו אותו חינם אין כסף, ואכלו מן המוכן, ויש מצב של "לחם מן הארץ" – זה לחם שצריך לעבוד עבורו, להזיע, להרוויח, לעמול וליהנות מפרי עמלנו. אנו עומדים היום במצב של לחם מן הארץ עוד יש לנו את הפריבילגיה ליהנות ממשהו שאנחנו מתייגעים עליו. תיכף, נגיע לשלב של לחם מן השמים ואז כל אחד יעמוד בדרגתו ובמעלתו ומשם יתאמץ להתקדם הלאה. לכן זה הזמן שכדאי לנצלו כמה שיותר כדי להתקדם ולהגיע בתזונה הרוחנית, לא פחות מהתזונה הגופנית, כי בקרוב מאוד – זה כל מה שיעניין אותנו.

 

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1038)

 

פרסום תגובה חדשה

test email