פרשת ניצבים – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום רביעי כ״ו אלול ה׳תשע״ו
פרשת ניצבים מזהירה את עם ישראל שלא להפר את הברית בינם לבין השם, ועם זאת, היא מורה את דרך התשובה שלא נפלאת היא ולא רחוקה.

בְּרִית עוֹלַם

פָּרָשָׁה זוֹ אֲמָרָהּ מֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם מוֹתוֹ. מֹשֶׁה כִּנֵּס אֶת הָעָם בְּבָקְרוֹ שֶׁל יוֹם כְּדֵי לְפַיְּסָם אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַקְּלָלוֹת הַמְּכֻוָּנוֹת כְּלַפֵּי הָעוֹבְרִים עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה. כְּהֶמְשֵׁךְ לְדִבְרֵי הַפִּיּוּס בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת מְנַסֶּה מֹשֶׁה לְהַרְגִּיעַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹמְרוֹ לָהֶם: עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת שֶׁלְּאַחַר כָּל מַה שֶּׁעֲבַרְתֶּם, עַל שֶׁהִמְרֵיתֶם אֶת פִּי הַשֵּׁם, אַף שֶּׁנִּתְחַיַּבְתֶּם כְּלָיָה, הַשֵּׁם שָׁמַר עֲלֵיכֶם, וַהֲרֵי "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם"! אַתֶּם, עַל כָּל דַּרְגוֹתֵיכֶם, עוֹמְדִים נִצָּבִים וְאֵיתָנִים בְּאַחְדוּת מֻחְלֶטֶת לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֵיכֶם, שֶׁאֵשׁ אֹכְלָה הוּא.

אַתֶּם – דּוֹר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם, בְּנֵיהֶם וְהַטַּף – שְׁלוֹשָׁה דּוֹרוֹת! – נִצָּבִים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם כָּאן. דּוֹר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁרָאוּ אֶת הַנִּסִּים בְּמִצְרַיִם, הַבָּנִים שֶׁחָזוּ בַּנִּסִּים בַּמִּדְבָּר, וְהַטַּף, כֻּלְּכֶם עוֹבְרִים בַּבְּרִית כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי. בְּרִית הַמִּתְחַדֶּשֶׁת בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, כִּי חַיַּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ יָצָא הַיּוֹם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי הֲוָיָתוֹ וְחַיּוּתוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי, הִיא תּוֹלָדָה שֶׁל יוֹצְאֵי מִצְרַיִם.

וְאָכֵן, כָּל נִשְׁמוֹת עַם יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹתָיו נִצָּבִים לִפְנֵי הַשֵּׁם בִּשְׁעַת כְּרִיתַת הַבְּרִית, וְכֻלָּם עֲרֵבִים זֶה לָזֶה.

בְּרִית עוֹלָם זוֹ מַבְטִיחָה אֶת קִיּוּם עַם יִשְׂרָאֵל לָעַד, וְאֶת זְכוּתָם בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא עֵקֶב שְׁמִירַת הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ, וְהִיא כּוֹלֶלֶת אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל אֶחָד וְאַחַת בְּכָל דּוֹר וְדוֹר.

לָכֵן מַזְהִיר מֹשֶׁה אֶת כְּלַל עַם יִשְׂרָאֵל לְבַל יְשַׁמְּטוּ עַצְמָם מִבְּרִית זוֹ. עִם זֹאת, הוּא מַזְהִיר אֶת כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּפְרָט שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב שֶׁהַבְּרִית קְשׁוּרָה לַכְּלָל וְלֹא לַפְּרָט. וְגַם שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב, שֶׁכְּיָחִיד הוּא יָכוֹל לַחְטֹא וְלִסְמֹךְ עַל בְּרִית זוֹ, מִתּוֹךְ אֱמוּנָה, שֶׁזְּכוּת הַכְּלָל תַּעֲמֹד לוֹ תָּמִיד בְּכָל חֵטְא שֶׁחוֹטֵא, וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה. יְתֵרָה מִזֹּאת, גַּם אִם יַחְשֹׁב שֶׁתָּמִיד יוּכַל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לֹא יַסְפִּיקוּ בְּיָדוֹ, וְהוּא יְקַבֵּל עָנְשׁוֹ וְהַקְּלָלוֹת הַכְּתוּבוֹת בְּסֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה יָחוּלוּ עַל רֹאשׁוֹ. גַּם בְּנֵי בֵּיתוֹ יֻבְדְּלוּ לְרָעָה מֵעַם יִשְׂרָאֵל – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה עַל שֶׁהִבְדִּיל עַצְמוֹ מֵעַם יִשְׂרָאֵל.

וְעוֹד אוֹמֵר מֹשֶׁה בִּנְבוּאָה עַל דּוֹר שֶׁיִּפְרֹק מֵעָלָיו אֶת הַבְּרִית וְיֵעָנֵשׁ קָשׁוֹת, וְעָנְשׁוֹ יִהְיֶה לְשִׂיחָה בְּפִי כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, שֶׁיַּצְדִּיקוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין, כְּפִי שֶׁעָשׂוּ נוֹצְרִים וּמֻסְלְמִים.

הַתְּשׁוּבָה

וְהָיָה אִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יַעַמְדוּ בַּבְּרִית וְיֵעָנְשׁוּ – יִרְדְּפוּ אוֹתָם צָרוֹת רַבּוֹת וְרָעוֹת עַד לְחֻרְבָּן וְגָלוּת, וְהֵם יִתְפַּזְּרוּ בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אוּלָם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַיִּסּוּרִים יְמָרְקוּ אוֹתָם, וְהֵם יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, וּבְעִקְבוֹת הַתְּשׁוּבָה הַשֵּׁם יְקַבֵּץ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁפִּזְּרָם אַף הָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר וִישִׁיבֵם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה לֹא רְחוֹקָה הִיא

אִם כֵּן, לְאַחַר שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל וְנֶעֱנַשׁ אֵין הַדֶּרֶךְ סְגוּרָה בְּפָנָיו, יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ חֲזָרָה. הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. לִכְאוֹרָה, לְאַחַר שֶׁאָדָם סָר מִן הַדֶּרֶךְ וְנִתְרַחֵק מִתּוֹרָה וּמִצְווֹת, יָכוֹל הוּא לַחְשֹׁב שֶׁהַדֶּרֶךְ חֲזָרָה קָשֶׁה מִנְּשֹׂא. בָּאָה הַתּוֹרָה וּמְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ, שֶׁאֵין הַדָּבָר קָשֶׁה כְּלָל לְשַׁנּוֹת הַנְהָגוֹת שֶׁל מַחְשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, לְהֶפֶךְ, הַדָּבָר קָרוֹב אֶל הָאָדָם, וְאֵין הַדָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

יְהוּדִי דּוֹמֶה לְהֵלֶךְ הָעוֹמֵד עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְעָלָיו לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, דֶּרֶךְ הַחַיִּים הַמּוֹבִילָה אוֹתוֹ לְחַיִּים טוֹבִים וְלַשָּׂכָר הַטּוֹב שֶׁל הַצַּדִּיקִים. וְלֹא לְהֶפֶךְ, בְּדֶרֶךְ הָרַע הַמּוֹבִילָה לָעֹנֶשׁ הַצָּפוּי לָרְשָׁעִים.

עַכְשָׁו עַל סַף כִּבּוּשׁ הָאָרֶץ אוֹמֵר לָהֶם מֹשֶׁה, שֶׁהֵם צְפוּיִים לְקַבֵּל אֶת הַטּוֹב שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְגַם אֶת הַחַיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא. וּמַדְגִּישׁ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ.

אִם יִבְחֲרוּ בַּחַיִּים וּבַטּוֹב יִזְכּוּ לַבְּרָכָה וְאִם לֹא, לֹא יַאֲרִיכוּ יָמִים עַל אַדְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְהוּא מֵעִיד בָּהֶם אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ שֶׁהֵם נִצְחִיִּים וְקַיָּמִים לְעוֹלָם, וְאַף פַּעַם אֵינָם מְשַׁנִּים מִמִּנְהָגָם וְטִבְעָם, אַף שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר. וַעֲלֵיהֶם לִלְמֹד קַל וָחֹמֶר, שֶׁהֲרֵי הֵם מְקַבְּלִים שָׂכָר עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת וְנֶעֱנָשִׁים אִם הֵם חוֹטְאִים.

אַהֲבַת הַשֵּׁם

תַּכְלִית הַחַיִּים הִיא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם – לִמּוּד תּוֹרָתוֹ וַהֲלִיכָה בִּדְרָכָיו. לָכֵן עַם יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ בְּלֵב שָׁלֵם מֵאַהֲבַת הַשֵּׁם וְיִרְאָתוֹ, מִתּוֹךְ רָצוֹן לִדְבֹּק בְּהַשֵּׁם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ נַחַת רוּחַ. וְאָז יִזְכּוּ לָשֶׁבֶת עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל מִתּוֹךְ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת. וְאָז גַּם יִזְכּוּ לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּבְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁשָּׁם אֵין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֵין שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְתַחֲרוּת, צַדִּיקִים יוֹשְׁבִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה.

פרסום תגובה חדשה

test email