איך נתגבר על מידת הכעס?

יום שלישי י״ז אלול ה׳תשע״ח
הַכַּעַס הוּא בִּזְבּוּז זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה. וְיֵשׁ לִלְמֹד לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ בִּמְהִירוּת. וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטֶכְנִיקוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, הָעִקָּר לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס.
מאת שולמית שמידע
אדמור האמצעי

תּוֹבָנוֹת הַמְּשַׁחְרְרוֹת כְּעָסִים

אַחַת הַמִּדּוֹת הַקָּשׁוֹת בְּיוֹתֵר לְתִקּוּן, הִיא מִדַּת הַכַּעַס. הַכַּעַס שֶׁיְּסוֹדוֹ בְּאֵשׁ מִתְלַהֵט וּמְשַׁבֵּשׁ אֶת הַחֲשִׁיבָה הַשְּׁפוּיָה, עַד שֶׁנּוֹעֵל שַׁעֲרֵי שִׁקּוּל דַּעַת, וּמֵבִיא אֶת הַכּוֹעֵס לְחֹסֶר שְׁלִיטָה וּלְבִצּוּעַ פְּעֻלּוֹת קָשׁוֹת וּמַזִּיקוֹת, שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ מְעֻנְיָן בָּהֶן. אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁאֹף לְהַגִּיעַ לְדַרְגַּת "קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת". לְשֵׁם כָּךְ יֵשׁ  לְהַשְׁקִיעַ מַחְשָׁבָה וְאִמּוּן. לִמּוּד עִיּוּנִי עוֹזֵר וְאִמּוּן אִישִׁי עָקִיב יָבִיא אֶת הַכַּעֲסָן לִהְיוֹת מְאֻזָּן וְשָׁקוּל, הַמִּתְיַחֵס בְּשַׁלְוָה וּבְשִׁקּוּל דַּעַת בָּרִיא בְּכָל מַצָּב.

רֵאשִׁית, יֵשׁ לְהַגִּיעַ לְתוֹבָנוֹת אֵלֶּה: "הַהוֹרִים, הַמְּחַנְּכִים וְהַחֲבֵרִים עָשׂוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר שֶׁבִּיכָלְתָּם, וְגַם אִם טָעוּ אֲנִי סוֹלֵחַ לָהֶם", "בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הַכֹּל מֵהַשֵּׁם, הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וְהַכֹּל לְטוֹבָה", "לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, זֶה גְּבוּרָה", "הַכֹּל בְּסֵדֶר, הַכֹּל בִּשְׁלִיטָה", "יֵשׁ לִי יְכֹלֶת לִשְׁלֹט בְּעַצְמִי", "יֵשׁ לִי בְּחִירָה חָפְשִׁית", "יֵשׁ לִי הֲבָנָה וַאֲנִי יָכוֹל לְהִתְנַהֵג בְּאֹפֶן שָׁקוּל", "גַּם אִם לֹא אֶכְעַס קוֹלִי יִשָּׁמַע", "הָאֶתְגָּר שֶׁלִּי הוּא לִהְיוֹת בָּרִיא בְּגוּפִי וְנַפְשִׁי וּלְמַלֵּא אֶת יִעוּדַי בָּעוֹלָם כִּרְצוֹן בּוֹרְאִי".

 

כַּיָּדוּעַ, בִּשְׁעַת כַּעַס מִתְרַחֲשִׁים בְּגוּף שִׁנּוּיִים פִיזְיוֹלוֹגִיִּים שֶׁיְּכוֹלִים לְהָבִיא לִידֵי חֹלִי מַמָּשׁ, וּלְאִבּוּד זִכָּרוֹן וּמְנַת מִשְׂכָּל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּגְרַם נֶזֶק לִסְבִיבָתוֹ.

אִם נִתְבּוֹנֵן כָּרָאוּי בְּנִזְקֵי הַכַּעַס לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ, נִרְאֶה שֶׁהַנִּפְגָּע הָעִקָּרִי מֵהַכַּעַס הוּא הַכּוֹעֵס עַצְמוֹ. וְאָכֵן, עַל פִּי מֶחְקָרִים רֹב הַחוֹלִים בְּמַחֲלוֹת קָשׁוֹת, נוֹשְׂאִים בְּתוֹכָם כְּעָסִים בִּלְתִּי פְּתוּרִים וּבִלְתִּי נִסְלָחִים. מִי שֶׁכּוֹעֵס וְאֵינוֹ מוּכָן לִסְלֹחַ, חוֹשֵׁב שֶׁפּוֹגֵעַ בְּמִי שֶׁפָּגַע בּוֹ, אוּלָם הַמְּרִירוּת וְהַכַּעַס הַשְּׁמוּרִים בְּלִבּוֹ, מְכַרְסְמִים בּוֹ עַצְמוֹ וּמַזִּיקִים בְּעִקָּר לְגוּפוֹ וּלְנַפְשׁוֹ.

עַל פִּי הַקַּבָּלָה, הַכּוֹעֵס אַף יַפְסִיד הֶאָרוֹת רוּחָנִיּוֹת, וְיִתָּכֵן שֶׁיַּפְסִיד אֶת זִוּוּגוֹ הַטּוֹב, וּכְפִי שֶׁכּוֹתֵב רַבִּי חַיִּים ויטאל: "הִנֵּה לִפְעָמִים יֶאֱרַע שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה בָּאָדָם נֶפֶשׁ אַחַת טְהוֹרָה וְעֶלְיוֹנָה, יָבוֹא אֵיזֶה פַּעַם לִידֵי כַּעַס, וְאָז תֵּצֵא מִמֶּנּוּ וְתִכָּנֵס בִּמְקוֹמָהּ נֶפֶשׁ אַחֶרֶת גְּרוּעָה. וְכֵיוָן שֶׁהַדָּבָר כָּךְ, אֶפְשָׁר גַּם כֵּן שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִזֶּה עוֹד דָּבָר אַחֵר. וְהוּא, כִּי אִם עַד עַתָּה הָיְתָה מְזֻמֶּנֶת לָאִישׁ הַזֶּה אֵיזוֹ אִשָּׁה בַּת זוּגוֹ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַלְּפָה נַפְשׁוֹ וְנִתְּנָה לְאִישׁ אַחֵר, אוֹתוֹ הָאִישׁ יִקָּחֶנָּה" (שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים, הַקְדָּמָה ה.(

בְּנִגּוּד לְכָךְ מִי שֶׁמְּקַבֵּל הַכֹּל בְּקַלּוּת וּבְחִיּוּךְ בְּכָל מַצָּב, וּמִתְרַחֵק מְאֹד מִן הַכַּעַס עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן, וְיוֹדֵעַ לְהִתְבַּדֵּחַ מִצָּרוֹתָיו; הַתָּאִים הַפְּגוּעִים בְּגוּפוֹ יַבְרִיאוּ וְיִתְחַדְּשׁוּ וּמַעֲרֶכֶת הַחִסּוּן שֶׁלּוֹ תִּתְחַזֵּק, וְיִהְיֶה נֶאֱהָב וְנַעֲרָץ, וְאַף יִזְכֶּה שֶׁהַשְּׁכִינָה תַּשְׁרֶה עָלָיו.

וְאָכֵן, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי לִהְיוֹת אָדָם שָׁלֵו וְרָגוּעַ, הַמִּתְיַחֵס בְּשִׁקּוּל דַּעַת וּבְאִזּוּן לְכָל מַצָּב.

 

הַכֹּל כְּבָר נִגְזַר מִלְּמַעְלָה

בּוֹאוּ נַחְשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲרֵי "אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכְרִיזִים עָלָיו מִלְּמַעְלָה". (חֻלִּין ז,ב). הַכֹּל כְּבָר נִגְזַר מִלְּמַעְלָה. וְהָאָדָם שֶׁגָּרַם לִי צַעַר, הֲרֵי הוּא רַק שֵׁבֶט וּמַקֵּל בְּיַד הַשֵּׁם. אָז מָה, אָנוּ כּוֹעֲסִים עַל הַמַּקֵּל?!…

אִם נִגְזַר עָלַי אֵיזֶה דָּבָר לֹא נָעִים, הֲרֵי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשַׂי וְלַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ מֶה עָלַי לְתַקֵּן. וְאִם מִישֶׁהוּ גָּזַל מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ, הֲרֵי "אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בְּמוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא". (יוֹמָא לח,ב), וְאִם כֵּן, אֵין לִי שׁוּם סִבָּה לִכְעֹס.

וְעוֹד יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בַּעֲנָוָה וּבְבִטּוּל: לָמָּה, מִי אֲנִי? מָה אֲנִי וּמַה חַיַּי? לָמָּה שֶׁאָחוּשׁ פְּגִיעָה בִּכְבוֹדִי, אוֹ אֶדְרֹשׁ שֶׁיַּעֲשׂוּ כִּרְצוֹנִי?…

וּבִכְלָל הַכֹּל עוֹבֵר, חֲבִיבִי! כָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם – שִׁקּוּלֵי כָּבוֹד, מָמוֹן וְכַדּוֹמֶה, הַכֹּל בַּר חֲלוֹף. וְהַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵרֶגַע לְרֶגַע.

וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הַכֹּל הֶבֶל הֲבָלִים וּרְעוּת רוּחַ. וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֵר אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא שֶׁקֶר גָּמוּר וּמִקַּח טָעוּת. לְעֻמַּת הַנְּשָׁמָה הַנִּצְחִית, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא לִגְרֹם לָהּ נֶזֶק עַל יְדֵי כַּעַס. וְעוֹד נִזְכֹּר, שֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים הֵם נִסְיוֹנוֹת בִּלְבַד, וְיֵשׁ לַעֲמֹד בָּהֶם. עַל כֵּן, עָלֵינוּ לַעֲמֹד בְּכָל נִסָּיוֹן בְּעֹז וּבְשִׂמְחָה וְלֹא לִכְעֹס.

 

עֲצוֹת הָרַבִּי

הָרַבִּי בְּמִכְתָּבָיו נוֹתֵן עֵצוֹת אֵיךְ לְהִתְגַּבֵּר עַל מִדַּת הַכַּעַס:

דָּבָר נָכוֹן הוּא שֶׁיִּלְמַד בְּעִיּוּן הַדָּרוּשׁ אֶת "אִגֶּרֶת הַקֹּדֶשׁ" לְרַבֵּנוּ הַזָּקֵן סִמָּן כ"ה עַד שֶׁיֵּדַע הָעִנְיָנִים הֵיטֵב. כַּאֲשֶׁר הוּא יַרְגִּישׁ שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְרַגֵּשׁ וְלִכְעֹס, יַעֲבֹר עַל תֹּכֶן הָעִנְיָנִים בְּמַחְשַׁבְתּוֹ (אִגְּרוֹת קֹדֶשׁ, אִגֶּרֶת ד'תתקפה).

וְעוֹד מַסְבִּיר הָרַבִּי: מִישֶׁהוּ מִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּתַנְיָא (פֶּרֶק מא): "וְהִנֵּה הַשֵּׁם נִצָּב עָלָיו; וּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וְלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי". וְלָכֵן הוּא מַצִּיעַ: "הִנֵּה יַחְזֹר בְּעַל פֶּה בְּתַנְיָא רֵישׁ פֶּרֶק מ"א, מִתְּחִלַּת הַפֶּרֶק עַד עַמּוּד נ"ז שׁוּרָה שְׁנִיָּה תֵּבַת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ"… וּכְשֶׁיַּרְגִּישׁ שֶׁהוּא מַתְחִיל לִכְעֹס, יַחְזֹר בְּעַל פֶּה אֶת תְּחִלַּת פֶּרֶק מ"א וְיַחְשֹׁב עַל תֹּכֶן הָאִגֶּרֶת, וְכַאֲשֶׁר הוּא יִתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת זֹאת, מַצָּבוֹ יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּפֵּר (אִגֶּרֶת ה'תקפח).

וְעוֹד עֵצָה נוֹתֵן הָרַבִּי – לְהַמְתִּין! "וְהַצַּעַד הָרִאשׁוֹן הוּא: לְהַמְתִּין וְלֹא לְהַבִּיעַ אֶת הַכַּעַס אוֹ הַגַּאֲוָה בְּדִבּוּר, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַתְּחוּשׁוֹת לֹא צוֹבְרוֹת תְּאוּצָה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים בְּמוּחָשׁ (אִגֶּרֶת ה'רלט).

וּבַמִּכְתָּב לַתַּלְמִידָה אוֹמֵר הָרַבִּי: "תְּקַיְּמִי אֶת הַמִּצְוָה הַמּוֹפִיעָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁכַּאֲשֶׁר פּוֹגְעִים בִּכְבוֹד מִישֶׁהוּ, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נַעֲשָׂה מִתּוֹךְ כַּעַס, יֵשׁ לְהִתְנַצֵּל בְּפָנָיו וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה גְּמוּרָה. קָשֶׁה לָאָדָם בְּטִבְעוֹ לְהִתְנַצֵּל, וּבְכָל זֹאת תִּתְגַּבְּרִי עַל הַקֹּשִׁי וְתַעֲשִׂי זֹאת. כָּךְ, בְּכָל פַּעַם שֶׁתַּעַמְדִי לִכְעֹס תִּזְכְּרִי שֶׁלְּאַחַר-מִכֵּן יִהְיֶה עָלַיִךְ לְהִתְגַּבֵּר וּלְבַקֵּשׁ סְלִיחָה… הַדָּבָר יַעֲזֹר לְךָ לְהַחְלִישׁ אֶת מִדַּת הַכַּעַס" (אִגֶּרֶת ו'עתר).

 

הִשְׁתַּלְּטוּת עַל מִדַּת הַכַּעַס הִיא עֲבוֹדָה תְּמִידִית

אֶת הָעֲבוֹדָה עַל מִדַּת הַכַּעַס יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה. וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מִנְּפִילוֹת אֶלָּא תָּמִיד לָקוּם בְּשִׂמְחָה. כַּכָּתוּב: "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (מִשְׁלֵי כד טז). וּלְעוֹלָם לֹא לְהִתְיָאֵשׁ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (מִשְׁלֵי כד ו). וְ"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (מִשְׁלֵי טז,לב).

וְאָכֵן הַכַּעַס הוּא בִּזְבּוּז זְמַן וְאֶנֶרְגְּיָה. וְיֵשׁ לִלְמֹד לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנּוּ בִּמְהִירוּת. וְאֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּטֶכְנִיקוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, הָעִקָּר לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס:

– לְהִסְתַּכֵּל שׁוּב עַל מְקוֹר הַכַּעַס וְלִרְאוֹת שֶׁלֹּא הָיָה טַעַם לִכְעֹס. וְאִם בְּכָל זֹאת נִרְאֶה לִי שֶׁהָיָה נוֹרָא, אַשְׁלִיךְ אֶת זֶה לְטִפּוּלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

– לְבַטֵּשׁ אֶת הַיֵּצֶר הָרַע וְאֶת מִדַּת הַכַּעַס וְלוֹמַר לוֹ: אַתָּה רַע וְרָשָׁע וּמְשֻׁקָּץ וּמְתֹעָב וּמְנֻוָּל, תִּתְרַחֵק מִמֶּנִּי.

– לִדְחוֹת אֶת הַשִּׂיחָה אִם יֵשׁ חָשַׁשׁ שֶׁנָּבוֹא לִידֵי כַּעַס. יֵשׁ גַּם כָּאֵלֶּה הַמְּטִילִים עַל עַצְמָם קְנָס בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם כּוֹעֲסִים בְּכֶסֶף אוֹ בִּמְנִיעַת מַאֲכָל טָעִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

– לִסְפֹּר מֵאַחַת עַד עֶשֶׂר וְיוֹתֵר אִם יֵשׁ צֹרֶךְ. לִנְשֹׁם נְשִׁימוֹת אִטִּיּוֹת וַעֲמֻקּוֹת, לִשְׁתּוֹת מַיִם, לְדַבֵּר בְּנַחַת. לַעֲשׂוֹת פְּעֻלּוֹת מַרְגִּיעוֹת – קְרִיאַת סֵפֶר, שִׁירָה וּמַה טּוֹב תְּפִלָּה אוֹ קְרִיאַת תְּהִלִּים. לִצְחוֹק צְחוֹק מְלָאכוּתִי מִתְגַּלְגֵּל. לִכְתֹּב מָה עוֹבֵר עָלֵינוּ, וְאַחַר כָּךְ לִקְרֹעַ וְלִזְרֹק לַזֶּבֶל. לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּרְגִּיעַ. לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת בַּיִת, לַעֲשׂוֹת פְּעִילוּת גּוּפָנִית – הֲלִיכָה רִיצָה רִקּוּד, אֹו עֲבוֹדוֹת יָד יְצִירָתִיּוֹת כְּרִפּוּי בְּעִסּוּק.

– לָצֵאת מֵהַבַּיִת, אוֹ לְפָחוֹת לֶחָצֵר אוֹ לַגִּנָּה. לַחְשֹׁב כַּמָּה הַכֹּל הָיָה לְטוֹבָה וּלְהִתְגַּלְגֵּל מִצְּחוֹק, שֶׁהֲרֵי בְּכָל דָּבָר יֵשׁ גַּם דְּבָרִים טוֹבִים. לָדוּן אֶת הַיָּרִיב לְכַף זְכוּת. לִצְעֹק עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁגָּרַם לְהִתְעַצְבֵּן וּלְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאֵין מִתְיַחֲסִים אֵלָיו.

– לְהַרְבּוֹת לִלְמֹד מִתּוֹךְ הַמְּקוֹרוֹת עַל מִדַּת הַכַּעַס וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִפָּטֵר מִמֶּנָּה. וְהָעִקָּר, כַּעֲצַת הָרַמְבַּ"ן בְּאִגַּרְתּוֹ: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם, וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם."

כִּי "הָאָדָם נִפְעָל עַל פִּי פְּעֻלּוֹתָיו". "וְאַחֲרֵי הַמַּעֲשִׂים נִמְשָׁכִים הַלְּבָבוֹת". הַדִּבּוּר הָרָגוּעַ יַשְׁפִּיעַ עַל הַתְּחוּשׁוֹת שֶׁבַּלֵּב. וְאֵם קָשֶׁה לְךָ לְדַבֵּר בִּרְגִיעוֹת, תִּשְׁתֹּק עַד שֶׁתֵּרָגַע.

– לְהַשְׁלִיט אֶת מִדַּת הָרַחֲמִים עַל מִדַּת הַכַּעַס וּלְהִתְפַּלֵּל שֶׁנִּשְׁתַּחְרֵר מֵהַכַּעַס. לִלְמֹד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: "מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל?… אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוּבְיָה אָמַר רַב: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנָי שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגֹלּוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין" (בְּרָכוֹת ז').

– וְהָעִקָּר, לִזְכֹּר שֶׁ"אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ" – הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּלְשַׁנֵּן: הַכֹּל לְטוֹבָה!!!

– וְאִם בְּכָל זֹאת קָרָה שֶׁכָּעַסְתָּ, הִתְפַּיֵּס מַהֵר וְתִמְחַל מְחִילָה גְּמוּרָה לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיסְךָ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם: אָסוּר לָאָדָם לִהְיוֹת אַכְזָרִי וְלֹא יִתְפַּיֵּס, אֶלָּא יְהֵא נֹחַ לִרְצוֹת וְקָשֶׁה לִכְעֹס. וּבְשָׁעָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַחוֹטֵא לִמְחֹל, מוֹחֵל בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וַאֲפִלּוּ הֵצֵר לוֹ וְחָטָא לוֹ הַרְבֵּה, לֹא יִקֹּם וְלֹא יִטֹּר. וְזֶהוּ דַּרְכָּם שֶׁל זֶרַע יִשְׂרָאֵל וְלִבָּם הַנָּכוֹן. אֲבָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַרְלֵי לֵב אֵינָן כֵּן, אֶלָּא "וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח" (עָמוֹס א,יא). וְכֵן הוּא אוֹמֵר עַל הַגִּבְעוֹנִים לְפִי שֶׁלֹּא מָחֲלוּ וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ, "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" (שְׁמוּאֵל ב כא, ב). (הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה ב,י)

וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד לְהִתְגַּבֵּר עַל מִדַּת הַכַּעַס, וְזָכָה לַמַּבָּט הַנָּכוֹן עַל כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם, וְיַגִּיעַ לְשַׁלְוַת נֶפֶשׁ וּלְשִׂמְחָה.

פרסום תגובה חדשה

test email