מתוך מכתבו של חיים נחמן ביאליק על השבת

יום ראשון כ״ג אלול ה׳תשע״ח
עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יְוַתֵּר לְעוֹלָם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא לֹא רַק יְסוֹד קִיּוּמוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֶלָּא גַּם יְסוֹד קִיּוּמוֹ הָאֱנוֹשִׁי.
מאת חיים נחמן ביאליק
שבת

יִשְׂרָאֵל תֵּל-אָבִיב, ט”ו אִיָּר תרצ”ג, 11 מַאי 33

 

לִכְבוֹד מַר מָרְדְּכַי קושניר קִבּוּץ גֶּבַע שָׁלוֹם וּבְרָכָה!

 

דְּבָרֶיךָ הִגִּיעוּנִי, וְאֵין בָּהֶם אֲפִלּוּ מִקְצַת נֶחָמָה.

לְחִנָּם חַסְתָּ “עַל כְּבוֹדִי וְעַל כְּבוֹד אוֹתוֹ דּוֹבֵר” וְלֹא הֶרְאֵיתָ אֶת דְּבָרַי אֶלָּא לִיחִידִים.

אַדְּרַבָּה וְאַדְּרַבָּה, דְּבָרַי לֹא נִכְתְּבוּ לשם גְּנִיזָה.

 

מִן הַצֹּרֶךְ לִצְוֹחַ כִּכְרוּכְיָה יוֹם יוֹם עַל סִלּוּק הַשְּׁכִינָה וְסִלּוּק הַדַּעַת מִצְּעִירֵי יִשְׂרָאֵל.

וְעַד שֶׁאַתָּה חָס עַל כְּבוֹדִי, מוּטָב לְכֻלְּכֶם לָחוּס עַל כְּבוֹד קוֹנְכֶם וְעַל כְּבוֹד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמְּחֻלֶּלֶת בְּיֶדְכֶם. וְאִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, שֶׁהַמַּעֲשִׂים נַעֲשִׂים לֹא רַק עַל-יְדֵי יְחִידִים, אֶלָּא עַל-יְדֵי רֹב מִנְיָן וּבִנְיָן שֶׁל הַצְּעִירִים בַּקְּבוּצוֹת, הֲרֵי אוֹי וַאֲבוֹי לְכֻלָּנוּ שִׁבְעָתַיִם.

 

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּלִי שַׁבָּת לֹא תִּבָּנֶה, אֶלָּא תֵּחָרֵב, וְכָל עֲמַלְכֶם יִהְיֶה לַתֹּהוּ.

 

עַם יִשְׂרָאֵל לֹא יְוַתֵּר לְעוֹלָם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא לֹא רַק יְסוֹד קִיּוּמוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִי,

אֶלָּא גַּם יְסוֹד קִיּוּמוֹ הָאֱנוֹשִׁי. בְּלִי שַׁבָּת אֵין צֶלֶם אֱלֹקִים וְאֵין צֶלֶם אֱנוֹשׁ בָּעוֹלָם.

אִלּוּ הָיְתָה הָעֲבוֹדָה תַּכְלִית לְעַצְמָהּ, הֲרֵי אֵין מוֹתָר לָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה.

כָּל עַמֵּי הַתַּרְבּוּת קִבְּלוּ מִיַּד יִשְׂרָאֵל, בְּצוּרָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת, אֶת יוֹם הַמְּנוּחָה,

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לָהֶם לִלְבֹּשׁ צוּרַת אָדָם בְּמִקְצָת. בִּלְעָדֶיהָ הָיוּ כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּפִרְאוּתָם.

 

הַשַּׁבָּת, וְלֹא הַתַּרְבּוּת שֶׁל תַּפּוּחֵי -הַזָּהָב אוֹ תַּפּוּחֵי -הָאֲדָמָה, הִיא שֶׁשָּׁמְרָה עַל קִיּוּם עַמֵּנוּ בְּכָל יְמֵי נְדוּדָיו.

 

וְעַתָּה, בְּשׁוּבֵנוּ לְאֶרֶץ אָבוֹת, הֲנַשְׁלִיכֶנָה אַחֲרֵי גֵּוֵנוּ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ?

 

…יִחַדְתִּי אֶת הַדִּבּוּר עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה בְּעֵינַי לֹא רַק כִּשְׁמִירַת כָּל הַתּרי”ג מִצְווֹת הַיִּשְׂרְאֵלִיּוֹת, כְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ, אֶלָּא כִּשְׁמִירַת רוּחַ הָאָדָם כֻּלָּהּ.

 

מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ, מוֹחֲלִין לוֹ אֶת כָּל עֲווֹנוֹתָיו…

 

אֵיכָה לֹא יָבִינוּ צְעִירֵנוּ, כִּי עַם יִשְׂרָאֵל בְּרֹב מִנְיָנוֹ וּבִנְיָנוֹ, זֶה שֶׁעַל אַדְמָתוֹ אַתֶּם יוֹשְׁבִים וּבְכַסְפּוֹ אַתֶּם נִתְמָכִים, נָתַן אֶת יָדוֹ לְבִנְיַן הָאָרֶץ עַל דַּעַת כָּךְ שֶׁתִּשָּׁמֵר הַשַּׁבָּת בִּשְׁלֵמוּתָהּ וְעַל דַּעַת כָּךְ שֻׁלַּחְתֶּם הֵנָּה. הַטּוֹב, הַנָּכוֹן הַדָּבָר, כִּי תִּמְעֲלוּ מֵעַל בִּשְׁלִיחוּתְכֶם?

 

לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי לֹא יַאֲרִיכוּ הַיָּמִים וּסְעָרָה גְּדוֹלָה, סַעֲרַת הִתְמַרְמְרוּת, תִּתְפָּרֵץ מִלֵּב כָּל הָעָם, וְאֶת תּוֹצְאוֹתֶיהָ מִי יִשּׁוּרָן?

 

בְּכָבוֹד רַב

חַיִּים נַחְמָן ביאליק

פרסום תגובה חדשה

test email