עד היכן הגיעה סבלנותו של הילל?

יום שלישי י״ז אלול ה׳תשע״ח
אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.
רעיון חסידי 3

לִלְמֹד סַבְלָנוּת מֵהִלֵּל הַזָּקֵן

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, שֶׁהִמְּרוּ זֶה אֶת זֶה.

אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט אֶת הִלֵּל יִטֹּל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ.

 

אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וְהִלֵּל חָפַף אֶת רֹאשׁוֹ. הָלַךְ וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ.

אָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?

נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.

אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?

אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.

אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.

– מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלִּים?

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חַיּוֹת פִּקְּחוֹת.

 

הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,

חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?

נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.

אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?

אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.

אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.

– מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּים תְּרוּטוֹת?

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין הַחוֹלוֹת.

 

הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אַחַת,

חָזַר וְאָמַר: מִי כָּאן הִלֵּל? מִי כָּאן הִלֵּל?

נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ.

אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?

אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ לִי לִשְׁאֹל.

אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאַל.

– מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִיקִיִּים רְחָבוֹת?

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה שָׁאַלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם.

 

אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִשְׁאלֹ וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִּכְעַס.

נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו.

אָמַר לוֹ: כָּל שְׁאֵלוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ לִשְׁאֹל שְׁאַל.

אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל, שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל?

אָמַר לוֹ: הֵן.

 

אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל.

אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה?

אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז.

אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֲךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.

(שבת דף לא עמ’ א)

 

מַה לּוֹמְדִים מִסִּפּוּר זֶה?

סִפּוּר זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ עַד הֵיכָן הָיְתָה סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן. עַד כַּמָּה הָיָה רָחוֹק מִמִּדַּת הַכַּעַס, וְנִרְאֶה, שֶׁבִּטֵּל אוֹתָהּ לַחֲלוּטִין.

שְׁנֵי יְהוּדִים מִתְעָרְבִים בֵּינֵיהֶם. הָאֶחָד הִכִּיר הֵיטֵב אֶת הִלֵּל וְיָדַע שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יַקְפִּיד, אַף אִם יְנַסּוּ לְהַקְנִיטוֹ בְּכֹחַ. וְהַשֵּׁנִי חָשַׁב, הִלֵּל הוּא בֶּן אָדָם, וְכָל בֶּן אָדָם אַף אִם הוּא קָשֶׁה לִכְעֹס, עָלוּל לִכְעֹס, אִם יַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּדֵי לְהַכְעִיסוֹ.

הַיְּהוּדִי שֶׁהִתְעָרֵב, שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַקְנִיט אֶת הִלֵּל, עָשָׂה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת כְּדֵי לְהַכְעִיס אֶת הִלֵּל:

רֵאשִׁית, הוּא בָּחַר בְּיוֹם שִׁשִּׁי – עֶרֶב שַׁבָּת, יוֹם עָמוּס בִּמְיֻחָד אֵצֶל כָּל יְהוּדִי – כְּדֵי לִפְנוֹת אֶל הִלֵּל וְלִשְׁאֹל אוֹתוֹ שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָיָה מְעֻנְיָן מְאֹד לָדַעַת אֶת הַתְּשׁוּבוֹת עֲלֵיהֶן, הֲרֵי שֶׁהֵן סָבְלוּ דִּחוּי וְלֹא הִתְאִימוּ לְיוֹם שִׁשִּׁי.

שֵׁנִית, גַּם בְּיוֹם שִׁשִּׁי הוּא בָּחַר בְּשָׁעָה מַמָּשׁ לֹא מַתְאִימָה לִשְׁאֵלוֹת – שָׁעָה שֶׁהִלֵּל חוֹפֵף רֹאשׁוֹ לִכְבוֹד שַׁבָּת.

שְׁלִישִׁית, הוּא לֹא שָׁאַל אֶת כָּל שְׁאֵלוֹתָיו בְּבַת אַחַת, אֶלָּא דָּאַג לְהוֹצִיא אֶת הִלֵּל פַּעַם אַחַר פַּעַם מִמְּקוֹמוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא חוֹפֵף אֶת רֹאשׁוֹ.

רְבִיעִית, לְאַחַר שֶׁשָּׁאַל שָׁלוֹשׁ שְׁאֵלוֹת, אָמַר לְהִלֵּל, שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה שְׁאֵלוֹת לִשְׁאֹל, אֲבָל הוּא מִתְיָרֵא שֶׁמָּא הִלֵּל יִכְעַס. עַל כָּךְ עָנָה לוֹ הִלֵּל, כְּשֶׁהוּא מִתְעַטֵּף וּמִתְיַשֵּׁב מוּלוֹ, שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁאֹל כָּל שְׁאֵלוֹת שֶׁהוּא רוֹצֶה…

וְהִנֵּה תַּמּוּ הַשְּׁאֵלוֹת, אֵין טַעַם לְהַכְעִיס אֶת הִלֵּל, כִּי הִלֵּל לֹא יַקְפִּיד.

לְאַחַר שֶׁהִרְגִּישׁ הַמִּתְעָרֵב הַנּוֹאָשׁ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהַכְעִיס אֶת הִלֵּל, שָׁאַל אֶת הִלֵּל אִם הוּא זֶה שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ “נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל”. כַּאֲשֶׁר עָנָה לוֹ הִלֵּל בְּחִיּוּב, הֱשִׁיבוֹ הַמַּפְסִיד בַּהִתְעָרְבוּת, כִּמְעַט בִּלְשׁוֹן קְלָלָה: “אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְּמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל!” וְגַם עַל זֶה הִלֵּל לֹא הִקְפִּיד, אֶלָּא רַק שָׁאַל בָּעֲנָוָה: “מִפְּנֵי מָה?” וְהִסְבִּיר לוֹ הַמִּתְעָרֵב, שֶׁבִּגְלָלוֹ הִפְסִיד 400 זוּז. וְשׁוּב עָנָה לוֹ הִלֵּל בַּשַּׁלְוָה הַמֻּפְלָאָה הָאָפְיָנִית לוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה מַמְשִׁיךְ לְהַקְנִיט, וּמַפְסִיד פַּעַם אַחַר פַּעַם, לֹא הָיָה מַקְפִּיד. וּכְאִלּוּ רָמַז לוֹ, שֶׁטּוֹב שֶׁלֹּא הִמְשִׁיךְ בַּהַקְנָטוֹת כְּדֵי לְהַכְעִיס אוֹתוֹ, כִּי זֶה לֹא הָיָה עוֹזֵר לוֹ, כִּי כְּפִי שֶׁהֵעִיד הִלֵּל עַל עַצְמוֹ, הוּא הִשְׁתַּלֵּט עַל מִדַּת הַכַּעַס לַחֲלוּטִין!

זוֹהִי גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁכְּמוֹ בַּצַּדִּיקִים הַגְּמוּרִים, הַ”אֲנִי” הָאֲמִתִּי שֶׁלּוֹ הָיָה הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית וְלֹא הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית. וְהָרְאָיָה, כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לֶאֱכוֹל הָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִגְמֹל חֶסֶד עִם הָעֲלוּבָה וַעֲנִיָּה, כְּשֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לגּוּפוֹ, כִּי גופו נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ כְּמוֹ דָּבָר זָר, וְלָכֵן אָמַר שֶׁהוּא גּוֹמֵל חֶסֶד עִמּוֹ בַּמֶּה שֶׁמַּאֲכִילוֹ, כִּי הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ רַק הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית לְבַד, כִּי הִיא לְבַדָּהּ מְחַיָּה גּוּפוֹ וּבְשָׂרוֹ (תַּנְיָא, לִקּוּטֵי אֲמָרִים, פֶּרֶק כט)

פרסום תגובה חדשה

test email