איש ואשה נשמה אחת

יום שלישי כ״ו אב ה׳תשע״ט
איש ואשה צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נֶחֱשָׁבִים כְּאִלּוּ הִיא הוּא, וְהוּא הִיא
מאת שולמית שמידע
פרשת השבוע (2)

אִישׁ וְאִשָּׁה = אֶחָד

תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל מְעוֹדֶדֶת מַעֲרֶכֶת יְחָסִים שֶׁל כָּבוֹד הֲדָדִי וְאַהֲבָה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.

אִישׁ וְאִשָּׁה נְשָׁמָה אַחַת כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּקַּבָּלָה וּכְפִי שֶׁאוֹמֵר הֶחָתַם סוֹפֵר: "רֵאשִׁית חָכְמָה הִיא הַהַכָּרָה שֶׁאִישׁ וְאִשָּׁה שֻׁתָּפִים בִּנְשָׁמָה אַחַת, לַמְרוֹת שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה בִּשְׁנֵי גּוּפִים. כִּי דְּבֵקוּת הַזִּוּוּג, הִיא קְשִׁירַת נַפְשָׁם הָעֶלְיוֹנָה. שֶׁהֲרֵי כֵּן נִבְרְאוּ תְּחִלָּה גּוּף אֶחָד דּוּ פַּרְצוּפִים, וְלֹא הָיָה לָהֶם כִּי אִם רוּחַ אַחַת, וְגַם אַחַר הִפָּרְדָם לִשְׁנֵי גּוּפִים כָּךְ הוּא וְרוּחַ אֱלוֹקִים עֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ עַל שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, וְהִיא דְּבֵקוּת אַהֲבָתָם אֲמִתִּית. וְעַל כֵּן אִם תָּבוֹא בְּגִידָה בֵּינֵיהֶם, תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַבּוֹגֶדֶת מִמְּקוֹר חוֹצְבָהּ" (חָתַם סוֹפֵר סוֹף גִּטִּין)

 

רַק הָאִשָּׁה נִבְרְאָה מִן הָאָדָם בְּנִגּוּד לְיֶתֶר בַּעֲלֵי חַיִּים לָכֵן יֵשׁ לָהֶם מְחֻיָּבוּת הֲדָדִית זֶה לָזוֹ, כְּפִי שֶׁמַּסְבִּיר הָאַבַּרְבָּנֵאל: "וְהִנֵּה רָאָה יִתְבָּרֵךְ לִבְרֹא אֶת הָאִשָּׁה מִצֶּלַע הָאָדָם, וְלֹא בְּרָאָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ כִּנְקֵבוֹת שְׁאָר בַּעֲלֵי-הַחַיִּים. לְפִי שֶׁנְּקֵבוֹת בַּעֲלֵי-הַחַיִּים אֵינָן מִתְחַבְּרוֹת לִזְכָרִים וְלֹא נִשְׁמָעוֹת אֲלֵיהֶם אֶלָּא לְעִנְיַן הַמִּשְׁגָּל בִּלְבַד. מִשּׁוּם הֱיוֹתָן נִפְרָדוֹת בִּיסוֹדָן מֵהַזְּכָרִים, וְדָבָר אֵין לָהֶן עִמָּהֶם. אָמְנָם נְקֵבַת הָאָדָם הֻצְרְכָה לִהְיוֹת עֵזֶר בְּכָל עִנְיָנָיו לַזָּכָר, וּבַעֲבוּר זֶה הֻצְרַךְ לִהְיוֹתָהּ חֵלֶק מִגּוּפוֹ. כִּי הַחֵלֶק יִתְחַבֵּר לְחֶלְקוֹ, וְתֹאהַב אוֹתוֹ וְתָגֵן בַּעֲדוֹ. וְלָכֵן לָקַח הַשֵּׁם אַחַת מִצַּלְעוֹתָיו שֶׁל אָדָם וּמִזֶּה עָשָׂה בִּנְיַן הָאִשָּׁה" (אַבַּרְבָּנֵאל בְּרֵאשִׁית ב א)

 

"וְאָמַר לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ כְּלוֹמַר כְּמוֹ הַבְּהֵמָה, שֶׁאֵין הַבְּהֵמָה מְיֻחֶדֶת לְזָכָר אֶחָד (מִשּׁוּם שֶׁהַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה בַּבְּהֵמָה נִבְרְאוּ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ גּוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֶלָּא בָּאָדָם תִּבָּרֵא הַנְּקֵבָה חֵלֶק מִגּוּף הַזָּכָר). וְעַל כֵּן רָאוּי הָאָדָם לֶאֱהֹב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וּלְרַחֵם עָלֶיהָ וּלְשָׁמְרָהּ כַּאֲשֶׁר יִשְׁמֹר אָדָם אֶחָד מֵאֲבָרָיו. וְכֵן הִיא חַיֶּבֶת לִטְרֹחַ עֲבוּרוֹ וְלֶאֱהֹב אוֹתוֹ כְּנַפְשָׁהּ, כִּי מִמֶּנּוּ נִלְקְחָה" (הַקְדָּמַת הָרַאֲבַ"ד לְבַעֲלֵי הַנֶּפֶשׁ)

 

"כָּךְ אָמְרָה תּוֹרָה עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, (בְּרֵאשִׁית ב כד) לְאַחְדוּת אוֹרְגָּנִית. הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה נִלְקְחָה מִצַּלְעוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָרִאשׁוֹן, וְזוֹהִי הַדֻּגְמָא לְדוֹרוֹת עוֹלָם כִּי הַיְּסוֹד לַבַּיִת הַיִּשְׂרְאֵלִי הִיא אוֹתָהּ מַמְלָכָה נִפְלָאָה שֶׁשְּׁמָהּ מִשְׁפָּחָה. וַעֲקֶרֶת הַבַּיִת הִיא לֵב הַמִּשְׁפָּחָה. הִיא נוֹתֶנֶת לוֹ מֵחֻמּוֹ, הִיא מַקְרִינָה בּוֹ מִטּוֹב לִבָּהּ מֵאוֹר נַפְשָׁהּ, הִיא מַאֲצִילָה עָלָיו רֹךְ וְחֵן וְחֶסֶד, מִכָּל אֲשֶׁר חָנַן הַשֵּׁם אוֹתָהּ בְּבִינָה יְתֵרָה. הִיא רוֹקֶמֶת אֶת הַחוּטִים הָעֲדִינִים שֶׁל קִשְׁרֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַמִּשְׁפַּחְתִּיּוּת, כַּחֲזוֹן וּמְצִיאוּת, וְרַב כֹּחָהּ לָצֶקֶת אֶת דְּפוּס הַבַּיִת בִּדְמוּתָהּ וְצַלְמָהּ. וּלְכֵן כָּל יֹשֶׁר סְגֻלּוֹתֶיהָ קַוֵּי אָפְיָהּ וְתִפְאַרְתָּהּ, קֹדֶשׁ הֵם לַבִּנְיָן הַגָּדוֹל, לַנֶּהְדָּר בְּכָל הַבִּנְיָנִים, לְבִנְיַן עֲדֵי עַד" (טָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, עמ' 332)

 

עַל כֵּן, מַסְקְנַת הַתּוֹרָה הִיא שֶׁ"עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד", וּמִשֶּׁנִּשֵּׂאת הָאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ, הֵם דְּבֵקִים זֶה בָּזוֹ בְּחַבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נֶחֱשָׁבִים כְּאִלּוּ הִיא הוּא, וְהוּא הִיא" (שֵׁבֶט מוּסָר, פֶּרֶק כד)

 

וּמְסֻפָּר: "אִשָּׁה אַחַת, הָיָה לְהוֹרֶיהָ רִיב עִם בַּעֲלָהּ. אָמַר לָהּ אָבִיהָ; בִּתִּי, שִׁמְעִינִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּתְגָּרְשִׁי מִבַּעֲלֵךְ. הֲתַסְכִּימִי עִמִּי? הֱשִׁיבַתּוּ; אָבִי, הַשֵּׁם הִשִּׂיאַנִי, וְאַתָּה תְּגָרְשֵׁנִי? הֲרֵי שְׁנֵינוּ הָיִינוּ נְשׂוּאִים עוֹד לִפְנֵי שֶׁאִמִּי הוֹלִידַתְנִי! וְגַם אִם תּוּכַל לְהַפְרִיד הַגּוּף הַגַּשְׁמִי, לֹא תּוּכַל לְהַפְרִיד הַגּוּף הָרוּחָנִי. אָבִי אָנָּא עוֹזְבֵנִי. בַּעֲלִי הוּא בְּשָׂרִי וְדָמִי וְלֹא אַחֲלִיפֶנּוּ בְּשׁוּם אָדָם. הוּא בַּעֲלִי וְאִישִׁי, זוּלָתוֹ לֹא יֶעֱרַב לִי. וְלֹא אַחֲלִיפֶנּוּ בְּכָל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי. מִשֶּׁשָּׁמַע אָבִיהָ אָמַר; יִישַׁר כֹּחֵךְ בִּתִּי יִישַׁר כֹּחֵךְ בִּתִּי, נִצַּחַת אוֹתִי בִּדְבָרַיִךְ" (חֻקֵּי הַנָּשִׁים לְבֶן אִישׁ חַי, עמ' 24)

 

וּמִשּׁוּם כָּךְ חוֹבַת כִּבּוּד אָב וָאֵם כּוֹלֶלֶת כִּבּוּד חָם וְחַמּוֹת: "וְכֵן הָאִישׁ חַיָּב בִּכְבוֹד חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ, וְטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ כְּחַד גּוּפָא חֲשִׁיבָא (וְהַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ כְּגוּף אֶחָד נֶחֱשָׁבִים). וְאָב וָאֵם שֶׁל זֶה, כְּאָב וָאֵם שֶׁל זֶה" (סֵפֶר חֲרֵדִים, פד)

 

וּמִכָּאן מוּבָן לָמָּה אָמְרוּ חֲזַ"ל: "וְכָל מִי שֶׁשָּׁרוּי בְּלֹא אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה, בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא דִּירָה, בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה, בְּלֹא שָׁלוֹם. וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כָּל מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה אֵינוֹ אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה עֲווֹנוֹתָיו מִתְפַּקְּקִים" (טוּר תְּחִלַּת אֶבֶן הָעֵזֶר עַל פִּי הַגְּמָרָא יְבָמוֹת סב, ב)

 

 

טִיפִּים לְהַצְלָחָה בְּחַיֵּי נִשּׂוּאִין

מִכֵּיוָן שֶׁחַיֵּי נִשּׂוּאִין הֵם מְצִיאוּת עֲמוּסַת נִסְיוֹנוֹת, חַיֵּי בְּנֵי הַזּוּג דּוֹרְשִׁים רִעֲנוּן תְּמִידִי, עֲלֵיהֶם תָּמִיד לַחֲזֹר וּלְשַׁנֵּן: "אֲנַחְנוּ עֶצֶם אֶחָד וּנְשָׁמָה אַחַת וּמַטְּרָתֵנוּ אַחַת!" צָרִיךְ לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה הַמְּסֻתֶּרֶת וְאֶת הָרָצוֹן לִיצֹר הַרְמוֹנְיָה, אַהֲבָה וְאַחְוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת כַּמָּה פְּעָמִים בַּיּוֹם בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֹכֶל! כְּמוֹ תְּפִלָּה! כְּמוֹ סֵדֶר וְנִקְיוֹן! זוּגִיּוּת הִיא כְּמוֹ גִּנָּה שֶׁיֵּשׁ לְטַפֵּחַ בְּהַתְמָדָה, כְּמוֹ פְּרָחִים שֶׁיֵּשׁ לְהַשְׁקוֹתָם כִּמְעַט בְּכָל יוֹם. וְאָכֵן זוּגִיּוּת דּוֹרֶשֶׁת תַּחֲזוּקָה שׁוֹטֶפֶת.

 

בְּנֵי זוּג צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת שִׁעוּרֵי בַּיִת לְפָחוֹת כַּחֲצִי שָׁעָה בְּכָל יוֹם לַחֲשֹׁב: מָה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה טוֹב לַשֵּׁנִי. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּ"יּוֹם יוֹם" לְגַבֵּי חִנּוּךְ הַיְּלָדִים… (היום יום כב טבת), צָרִיךְ לִלְמֹד מַהִי אַהֲבָה, אֵיךְ לֶאֱהֹב, מַה לְּחַדֵּשׁ בָּאַהֲבָה וְלֹא לְהִסְתַּפֵּק בִּפְעֻלּוֹת מֵאֶתְמוֹל אוֹ מִשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר, מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה אוֹ מִתְּחִלַּת הַנִּשּׂוּאִין.

 

חַיֵּי הַנִּשּׂוּאִין הֵם מִשְׂרָה מְלֵאָה שֶׁל 24 שָׁעוֹת בִּימָמָה, תּוֹרָה הִיא הַצְּרִיכָה עִיּוּן וְלִמּוּד תְּמִידִי, וְאָמָּנוּת שֶׁאֵין לָהּ סוֹף. יְצִירָה מְשֻׁתֶּפֶת שֶׁל בְּנֵי הַזּוּג אוֹתָהּ צָרִיךְ לְשַׁמֵּר וּלְפַתֵּחַ. מֵהָרֶגַע שֶׁמִּתְחַתְּנִים, מֵהָרֶגַע שֶׁכּוֹרְתִים בְּרִית בְּשֵׁם הַשֵּׁם עִם שֶׁבַע בִּרְכוֹת הַנִּשּׂוּאִין אָמוּר לִנְבֹּט וְלִפְרֹחַ עֵץ מִשְׁפַּחְתִּי מְלַבְלֵב שֶׁעַמּוּד הַתָּוֶךְ שֶׁלּוֹ הוּא הַזּוּגִיּוּת הַמֻּפְלָאָה.

 

הַיְּצִירָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית שֶׁנִּרְקֶמֶת בְּמַהֲלַךְ הַנִּשּׂוּאִין הִיא הַמַּתָּנָה הַיְּקָרָה בְּיוֹתֵר שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. הַיְּחָסִים הַטּוֹבִים שֶׁנּוֹצָרִים בֵּין בְּנֵי הַזּוּג מַכְשִׁירִים אֶת בְּנֵי הַזּוּג לִהְיוֹת הוֹרִים וּמְחַנְּכִים טוֹבִים לַיְּלָדִים הַמַּקְסִימִים, שֶׁגַּם אוֹתָם יֵשׁ לְגַדֵּל וּלְטַפֵּחַ עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִפְרְחוּ מִן הַקֵּן, וְיֵצְאוּ מִן הַבַּיִת לִבְנוֹת אֶת הַקֵּן שֶׁלָּהֶם. עַד אָז צָרִיךְ לֵהָנוֹת מִכָּל רֶגַע מֵחַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאֶרֶת הַמְּשִׂימָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְפַתֵּחַ אֶת הַקֶּשֶׁר הַזּוּגִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

 

תָּמִיד יֵשׁ לְהַשְׁקִיעַ מַחְשָׁבָה אֵיךְ לְהָבִין לְהַקְשִׁיב וּלְהָכִיל וְלִתְמֹךְ בְּבֶן/בַּת הַזּוּג. אֵיךְ לִבְנוֹת בַּיִת בַּאֲוִירָה שֶׁל גַּן עֵדֶן, אֵיךְ לִשְׁמֹר עָלָיו וּלְטַפֵּחַ אוֹתוֹ, כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס לְגַן עֵדֶן כְּדֵי לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. לְשֵׁם כָּךְ דְּרוּשָׁה עֲבוֹדָה וִיגִיעָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ רַבָּה.

 

לִפְעָמִים יֵשׁ נְפִילוֹת, לְעִתִּים עוֹשִׂים טָעוּיוֹת, לִפְעָמִים יֵשׁ מְרִיבוֹת. אָז קֹדֶם כָּל צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ לָרִיב! גַּם בִּשְׁעַת הָרִיב צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאַהֲבָה, גַּם בִּשְׁעַת הָרִיב צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּשׁ הַהוּמוֹר, וְאַף בִּשְׁעַת הָרִיב צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ בְּבֶן/בַּת הַזּוּג. אִם יֵשׁ צֹרֶךְ לְבַקֵּר יֵשׁ לְהַקְדִּים הַרְבֵּה מַחְמָאוֹת וְגַם לוֹמַר אֶת דִּבְרִי הַבִּקֹּרֶת בִּשְׁעַת רָצוֹן וּבְדַרְכֵי נֹעַם בְּלִי לִפְגֹּעַ. שׁוּם דָּבָר לֹא נוֹרָא! תָּמִיד אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. תָּמִיד אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה, תָּמִיד אֶפְשָׁר לְפַצּוֹת עַל יְדֵי הִתְנַהֲגוּת טוֹבָה יוֹתֵר! תָּמִיד אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת אַבְנֵי הַנֶּגֶף לְאַבְנֵי דֶּרֶךְ.

 

הַכְּלָל הוּא שֶׁתָּמִיד צָרִיךְ לַחֲשֹׁב עַל טוֹבַת הַשֵּׁנִי, תָּמִיד לָתֵת וְלַעֲזֹר. לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּשְׁבִיל זֶה עֲשִׁירִים בְּגַשְׁמִיּוּת אֶלָּא דַּוְקָא בָּרוּחָנִיּוּת – לְהֵיטִיב לַשֵּׁנִי עַל יְדֵי מַחְמָאָה, הַקְשָׁבָה וְהֲכָלָה. וְהָעִקָּר אֲפִלּוּ אִם פָּגְעוּ בִּי, לִסְלֹחַ, וְלֹא לְהַזְכִּיר לֹא עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים וְלֹא עֲווֹנוֹת אַחֲרוֹנִים.

 

וְלִזְכֹּר שֶׁכָּל יוֹם הוּא גִּלְגּוּל חָדָשׁ לְמַלֵּא אֶת הַשֵּׁנִי בְּיַחַס טוֹב, בְּאַהֲבָה בִּלְתִּי מֻתְנֵית, בְּשִׂמְחָה, בְּפָרָגוּן, בְּהוֹדָאָה, וּמַה טּוֹב בְּאֵיזֶה חִדּוּשׁ! אֵיזֶה שִׁנּוּי! שִׁנּוּיִים קְטַנִּים יְכוֹלִים לְהָבִיא לְשִׁנּוּיִים גְּדוֹלִים. וְלֹא לְנַסּוֹת לְשַׁנּוֹת אֶת בֶּן הַזּוּג אֶלָּא לְשַׁנּוֹת אֶת הָאֲוִירָה, אֶת עַצְמִי! וְיַחַס מוֹלִיד יַחַס דּוֹמֶה וְאַהֲבָה מוֹלִידָה אַהֲבָה, וְרָצוֹן לַעֲזֹר וּלְהָבִין מוֹלִיד רָצוֹן לַעֲזֹר וּלְהָבִין וְכַדּוֹמֶה.

 

לִפְעָמִים בְּנֵי זוּג חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין הֵם מַתְאִימִים. אֵין דָּבָר כָּזֶה! אִישׁ וְאִשָּׁה הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַטָּרָה מְשֻׁתֶּפֶת לְהָקִים מִשְׁפָּחָה, וַאֲפִלּוּ שֶׁהֵם הֲפָכִים הֵם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זוֹ. וְאַף אִם יֵשׁ לָהֶם דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת וְהַנְהָגוֹת שׁוֹנוֹת הֵם צְרִיכִים לְהִתְמוֹדֵד עִם זֶה וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּעֲלוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי. תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים מִבְּלִי לְהַזְכִּיר חֶסְרוֹנוֹת אוֹ כִּשְׁלוֹנוֹת. לִפְעָמִים מְגַלִּים שֶׁהַנִּגּוּד שֶׁל הַשֵּׁנִי יוֹצֵר אִזּוּן וְהַפְרָיָה בַּקֶּשֶׁר, וּמַתְחִילִים לְהָבִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדַע לָמָּה חִבֵּר בֵּינֵינוּ…

 

אֵין זוֹ חָכְמָה לְהִתְבּוֹנֵן בַּמִּגְרָעוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי וְעוֹד בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת. לְהֵפֶךְ, יֵשׁ לְהִתְעַלֵּם מֵהַמִּגְרָעוֹת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲלוֹת. וְכָךְ גַּם בֶּן/בַּת הַזּוּג יִלְמְדוּ לְהִתְבּוֹנֵן רַק בְּמַעֲלוֹת שֶׁלִּי וְלֹא בְּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ גַּם לִי. וּמִי יָכוֹל לִמְדֹּד אֵצֶל מִי הַחֶסְרוֹנוֹת גְּדוֹלִים יוֹתֵר. וְלֹא לְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמִי עַל מַה שֶּׁעָשִׂיתִי. לְהֵפֶךְ לוֹמַר שֶׁמַּגִּיעַ לַשֵּׁנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתִי, לְהִתְנַצֵּל עַל שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי דַּי אַף שֶׁמַּגִּיעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר.

 

הַכְּלָל הוּא שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה אַהֲבָה נוֹתֵן אַהֲבָה, וּמִי שֶׁרוֹצֶה הַעֲרָכָה נוֹתֵן הַעֲרָכָה. וְאָז יֵשׁ אֵמוּן הֲדָדִי.

 

וְהָעִקָּר, יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁהַקֶּשֶׁר הַזּוּגִי הוּא מַתָּנָה מִשָּׁמַיִם. מַתָּנָה שֶׁנּוֹתֶנֶת כֹּחוֹת אַדִּירִים לִחְיוֹת כָּרָאוּי, לִשְׂמֹחַ, לְהִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לִי, לְהוֹדוֹת לְהַשֵּׁם. לָדַעַת שֶׁאֲנִי לֹא לְבַד.

 

פרסום תגובה חדשה

test email