המיסיונרית ש… החזירה בתשובה

זה החל כאשר שליח הציבור הקבוע בבית הכנסת בטסמניה עזב את המקום.

טסמניה היא אי קטן ליד אוסטרליה, לא פלא אפוא שבני הקהילה היהודית הקטנה שם היו מאוד מודאגים: וכי קלה בעיניכם למצוא בטסמניה גבר שיודע לקרוא אותיות עבריות מהסידור ומספר התורה? ואז נזכר מישהו בפרופסור מיכאל הסופר שהגיע לא מכבר מארץ ישראל והפור נפל. עוד באותו ערב מיהרו להגיע לביתו.

הפרופסור הנדהם התנצל שאינו דתי, שאין לו מושג בחזנות, ועוד והוא העיקר שמאז נימול בגיל 8 ימים לא ביקר בבית כנסת…

הם לא וויתרו והוא בניסיון אחרון להתנער מהם הבהיר שאינו מתכוון להגיע ברגל בשבת. לתדהמתו זה כלל לא הפריע להם. לימים הבין זאת כאשר גילה את הבורות הגדולה שלהם (כגון העובדה שגם בתפילת ערבית הייתה חזרת הש"ץ…)

מי שהכריעה את הכף לקבל את הצעתם הייתה זוגתו עטרה ומאז הוא שימש כחזן וכקורא בתורה. כך חלפו שנים…

ערב אחד אחר להגיע ממשרדו וכשנכנס לביתו מצא את אמו בחברת מספר שכנות, בעיצומו של שיעור תנ"ך עם אישה זרה שלא מבנות המקום. תוך שהוא חולף על פני הלומדות קלטו אוזניו מספר פסוקים מפיה של מגדת השיעור. הם נשמעו לו מסולפים: בספר התורה ממנו היה קורא מידי שבת נאמרו הפסוקים הללו בצורה שונה! בהחלטה של רגע חזר לאחוריו והעיף מבט חטוף בספר שממנו למדו. הוא היה מזועזע. היה זה ספר נוצרי!

"אינך מתביישת?!" – קרא בכעס אל המסיונרית – "לנצל את בורותן של הנשים פה להעבירן על דתן?!"

זו האדימה והחווירה חליפות ועזבה את המקום בבושת פנים.

מאותו יום זז משהו בלבו של הפרופסור "האתיאיסט". עד אז היה מתפלל מסידור אל מי שלא האמין במציאותו וקרא בספר תורה כעושה טובה לשולחיו. המאורע עם המיסיונרית הנביט בתוכו את מה שזרעו בו האותיות הקדושות של הסידור והתורה ולכן כשבאה אליו עטרה מודאגת מי יכין את בנם ל"בר מצווה", התייחס לדאגתה בכובד ראש והציע שיקבעו עמו שיעור בתנ"ך וכן עשו. עד מהרה למדו לדעת שמתורה שבכתב ללא תורה שבעל פה קשה לדעת יהדות ושוב נקלעו למבוי סתום…

יום אחד בעיצומו של הלימוד המשותף הגיעו לספר ישעיהו ואז הבריק רעיון במוחה של עטרה:

"שמתם לב שבכל דור בתנ"ך ישנו נביא שמדבר עם אלוקים? אדם, נח, האבות, משה רבינו, הנביא ישעיהו ועוד. וגם כתוב שהשם שומע תפילת כל אחד. אז אם התורה היא אמתית ונצחית עלינו להתפלל לה' שישלח לנו את הנביא הזה שמדבר אתו בדור הזה והוא ילמדנו כיצד לחיות כיהודים!"

"ואת חושבת שלאדם הזה יהיה נוגע מצבה של איזו משפחה בטסמניה?" – פקפק הפרופסור.

"אני בטוחה" – הנהנה עטרה בראשה – "כבר בגן סיפרו לנו על משה רבינו שרץ אחרי כבשה אחת להחזירה לעדר. אם הוא נביא שמדבר עם בורא עולם וודאי שנוגע לו מצבו של כל יהודי!"

עטרה הייתה מאוד מעשית: כמה פעמים ביום הייתה נעמדת בפינת חדרה ופונה להשם בתפילה נרגשת שישלח להם את הנביא לעזרה…

חלפו שלושה ימים. פרופסור הסופר יצא מביתו בשעת בוקר מאוחרת. לא שהוא איחר קום…הוא היה עסוק בלשכנע את אשתו שאפשר גם להתפלל יותר בשקט… הוא יצא לרחוב, חושב על אמונתה החזקה של אשתו, ואז הוא ראה זאת… הוא לא האמין למראה עיניו: במדרכה הנגדית פסע איש זר ב…לבוש רבני!

לראות רב בגודל טבעי בחוצות טסמניה היה מחזה מאוד לא שכיח ומרוב התרגשות על הזימון המדויק חרג הפרופסור מכל כללי הנימוס המתחייבים מתוארו המכובד, רץ אליו וחיבק אותו בהתלהבות בלי לשים לב שפניו של הרב החווירו…

"נשלחת משמיים כבוד הרב" – אמר פרופסור מיכאל בלי לדעת עד כמה צדק בדבריו – "אנא בוא אל ביתי. אנו זקוקים לך שתלמד אותנו לחיות כיהודים!"

הרב לא התמהמה והלך עם הפרופסור לביתו. מבט קצר על הבית הספיק לרב כדי לדעת מה עליו לעשות. הוא הוציא מתיקו מזוזות וקבע על פתחי הבית. לאחר מכן הניח תפילין לאב , לימד את הבן לעשות זאת והשאיר להם זוג תפילין. הוא לימדם בקצרה דיני כשרות והכשיר את מטבחם, הסביר בקצרה מה אסור ומה מותר בשבת, ולפני לכתו השאיר להם מספר ספרי קודש ובתוכם קיצור שולחן ערוך, קופת צדקה וכמובן את מספר הטלפון שלו בהפצירו בם לא להתבייש להתקשר אליו עם כל שאלה.

ואכן מאותו יום היה להם לרב שעונה על כל שאלותיהם טלפונית ולא חלף זמן רב והמשפחה כולה עברה לשמירת מצוות מלאה.   בהתרגשותם שכחו אפילו לשאול לסיבה שהביאה אותו לאי. רק לאחר זמן רב בהתארחם אצל מכרים הגיעה לשם בהשגחה פרטית בתו של הרב גוטניק מפיה שמעו לראשונה מה הביא את אביה    ביום ההוא לטסמניה…

"…אבא נכנס הביתה נסער וכשבני המשפחה שאלוהו על מה ולמה סיפר שקיבל מברק מהרבי ובו שלוש מילים בלבד: סע מיד לטסמניה! בשובו סיפר לנו כיצד הלך ברחובות האי ולא ידע מה לעשות עד שלפתע "התנפל" עליו מישהו  בחיבוקים ו…"

הפרופסור ואשתו כבר לא שמעו את ההמשך. רק עכשיו קלטו מה קרה כאן. הם נזכרו בתפילתם ש"השם ישלח לנו את הנביא שמדבר אתו בדור הזה והוא ילמדנו כיצד לחיות כיהודים!"

והעירני הרה"ח יצחק אלחנן כהן שהרה"ח  ה"חויזר" הרב יואל כהן שי' העיר בשומעו את הסיפור שהרבי הוא שעורר את עטרה  להתפלל, כלומר שלא רק שהרבי הוא נביא שמנבא את העתיד אלא הוא המושך בחוטים ויוצר את העתיד!

 (סיפור זה שמעתי מפי פרופסור הסופר בעצמו – המלקט)