תוכנה של כריתת ברית בין שני אוהבים הוא שבכל מצב שייווצר, אף כשלא יהיה כל בסיס וטעם לאהבה ואף יהיו גורמים להיפוכה של אהבה, גם אז תתקיים האהבה בתקפה. זה המיוחד בכריתת ברית (הרבי בשיחת פרשת מטות מסעי תשט"ז).
פרשת וישלח – יהודי יכול לנצח אפילו מלאך
הקראת כתבה
מאבק המלאך ביעקב
בפרשתנו מסופר שלאחר שיעקב הצליח להעביר בנחל ולהכניס לארץ-ישראל את כל נשותיו, ילדיו ורכושו, שב פעם נוספת ואחרונה לחוץ-לארץ כדי להכניס לארץ את פריטי רכושו האחרונים ("פכים קטנים"), ואז ארב לו מלאכו של עשו הרשע ונאבק בו, המלחמה נמשכה כל הלילה והיו בה עליות ומורדות, לא אחת הצליח יעקב להכניע ולהפיל את המלאך הרע, אך הוא לא נכנע ובעקשנות קם והמשיך במלחמתו ואף הצליח לפגוע בכף-ירך יעקב.
המלחמה היתה קשה ביותר, שכן מול יעקב איש בשר ודם, ניצב מלאכו של עשו שהוא מלאך רוחני בעל כוחות עצומים ונשגבים, אך בסופו של דבר עם עלות השחר, בכוח גבורתו של יעקב ונס שעשה לו הקב"ה (רשב"ם עה"פ) יעקב ניצח והכניע את המלאך הרע, והצליח להכנס לארץ הקודש.
מלחמה מתמשכת בחושך הגלות
זכרון מאבקו של יעקב במלאך לא נשאר ערטילאי אלא יש לו השלכה מעשית, בשל פגיעת המלאך בגיד הנשה שבירך יעקב, נצטוו כל בני ישראל לא לאכול גיד השנה של בהמות וחיות, ובלשון התורה (וישלח, לב,לג) "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך .. כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" ולדעת רשב"י והזוהר איסור גיד הנשה אינו רק באכילה אלא גם בהנאה, אפילו לכלב אסור לתת לאכול גיד הנשה (ואין כך דעת ההלכה. עצם ענין הזכרון בגיד הנשה נתבאר באריכות ובאופן נפלא, בלקוטי שיחות חלק ל, עמוד 148).
אין ספור מאורעות ונסים אירעו לאבותינו בימי חייהם, ומבין כולם מיוחד הוא מאורע זה של יעקב, שאותו נצטווינו לזכור לדורי דורות במצות איסור אכילת גיד הנשה, משום שלמאורע זה השלכה נצחית לחיי כלל ישראל במשך כל הדורות:
מלחמת יעקב בשר של עשו מסמלת את המלחמה והמאבק המתמשך של עם ישראל לאורך כל הדורות מול כוחות הרשע והטומאה, ונצחונו הסופי של יעקב מסמל ונותן כוח לנצחון הסופי של ישראל על אותו כוחות רשע בסוף כל הדורות ("מעשה אבות סימן לבנים"):
כמו שהמלאך הרע של עשו לא הרפה במאבקו מול יעקב אפילו כשהוא על סף הכניסה לארץ, כך כוחות הרע והטומאה השליליים לא מרפים במאבקם, בכל עת ובכל שעה שהיהודי – יעקב – מנסה להתקרב ולבוא לגאולה השלימה, תוקפים את היהודי ונאבקים בו, כדי למנוע את כניסתו לארץ הקודש ולזכות בגאולה האמיתית והשלימה.
כשם שלמלאך הרע היו כוחות אדירים שהצליח להכות, לפגוע ולשבור את כף הירך של הבחיר שבאבותינו הקדושים – יעקב אבינו, כך לכוחות הטומאה הרעים עוצמה אדירה וחזקה לשבר ולפגוע ביהודי, ובלשון חז"ל "רמז לדורות שיבוא דור שיתגבר עשו עליהן עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן".
התורה מספרת את סיפור המאורע כדי לעודד ולחזק רוחנו: כשם שיעקב התמודד מול מלאך בעל עוצמה אדירה ולמרות שהמלאך הצליח לפגוע בירכו לא נכנע והמשיך במאבק ובסופו של דבר עם עלות השחר ניצח והכניע את המלאך והפכו לטוב, שהמלאך בעצמו בירך את יעקב;
כך בני ישראל "אף-על-פי שיעברו צרות רבות בגלות .. לא ייאבדו, אלא לעולם יעמוד זרעם" (לשון ה"חינוך"), והנצחון וההכנעה הסופית יבוא עם "עלות השחר", בגאולה האמיתית והשלימה, כדברי הנביא ישעיה (נח,ח) "אז יבקע כשחר אורך גו'".
הפגיעה ב"גיד הנשה"
הפגיעה האמורה של המלאך באחד מאברי גופו של יעקב אבינו – גיד הנשה, מסמלת, מסביר הזוהר הקדוש, את פגיעת כוחות הטומאה ביום אחד מימות השנה: תשעה באב, בו חרב בית המקדש (כי שס"ה הגידים של האדם הם כנגד שס"ה ימות השנה, וגיד הנשה הוא כנגד יום תשעה באב).
הדבר רמוז בדברי הפסוק (בראשית לב,לב) "את גיד הנשה", המילה "את" היא ראשי תיבות "אב תשעה", זה תשעה באב בו חרב המקדש, והפגיעה של המלאך בגיד של יעקב היא היכולת שלו לפגוע בבית המקדש.
וכשם שיעקב המשיך בצעדתו והליכתו למרות הפגיעה בגיד הנשה, כך היהודי לא מתייאש מחשכת הגלות וחורבן המקדש, והוא ממשיך בצעדיו לגאולה.
דבר נוסף מסמלת הפגיעה בגיד הנשה – פגיעה כספית במוסדות התורה:
גיד הנשה נמצא ברגלים המעמידים את האדם, והיות שיעקב איש תורה "איש תם יושב אוהלים" הרי גיד הנשה שלו מסמל את אנשי הצדקה והחסד "תומכי התורה", התורמים ומסייעים בכספם להחזיק את מוסדות התורה, שיוכלו התלמידים להתמיד בלימודם ברווחה ובמנוחת נפש.
הפגיעה בגיד הנשה מסמלת מצב גלותי שהיצר הרע אמנם לא מצליח לפגוע בלומדי התורה עצמם, אבל הוא מנסה לפגוע בהם על-ידי גיד הנשה, אלו התורמים והמסייעים בכספם, שימנעו מלתרום למוסדות התורה, ומוסדות התורה יהיו בבחינת "צולע על יריכו", ללא אמצעים כספיים נאותים.
גם עם מצב קשה זה הצליח יעקב אבינו לעמוד ולהתמודד ולקום על רגליו ולהמשיך בצעדתו אל הארץ האלוקית הקדושה למרות היותו צולע.
בכל דרך ובכל מצב
כמו המלאך שהתמודד מול יעקב אבינו בכל דרך אפשרית, כך כוחות הרע מנסים לפגוע ביהודי ולמנוע את הגאולה בכל דרך אפשרית:
תחילה המלאך נדמה ליעקב כחבר המשיא עצה טובה, כפי שפירשו חז"ל על המילים "ויאבק איש עמו" "לשון ויתקשר", "ויחבק, כמו ויחבקהו", "שמתקשרים ומתחבקים זה עם זה ביחד", הוא הציג עצמו כידיד של יעקב המנסה לעזור לו ולייעץ לו עצות, בדרכים ידידותיות וחבריות, איך להכנס לארץ אל הגאולה… אבל בעצם כל מעשיו ודרכיו לפגוע בקדושת יעקב אבינו ולמנוע ממנו את הכניסה לארץ המובטחת.
אחר כך, מספר המדרש, שהמלאך הרע הופיע כרוצח ושודד-דרכים ואמר ליעקב: "הבה ונעשה שותפות בינינו, אני יעזור לך ואתה תעזור לי", כשכל כוונתו היתה להפחיד את הצדיק שיעשה עמו שותפות, שכולה תחבולה וערמה שמטרה האחת והיחידה לפגוע בו.
כך גם במאבק הגלות לעיתים היצר-הרע נראה כידיד המשיא עצה שלא לפעול פעולות של הפצת המעינות בשל סיבות שונות, ולעיתים הוא מאיים באיומים והפחדות.
המאבק במשך כל שעות הלילה
כשם שמאבקו של יעקב היה ארוך וממושך במשך כל שעות הלילה מתחילתו ועד סופו, כך המאבק של כוחות הטומאה נגד היהודי נמשך כל ימי חושך הגלות:
לא רק כשהיהודי נמצא בתחילת הדרך והמסע לגאולה השלימה (תחילת הלילה) המלאך הרע מנסה להפריע, אלא גם ברגעים האחרונים והסופים של הגלות (סוף הלילה). וכמו שהיה אצל יעקב אבינו, שגם לאחר שכבר הכניס לארץ הקדושה את נשותיו, שפחותיו וילדיו, בסך-הכל נותרו רק מעט "פכים קטנים", עבודות גמר וסיום קטנות אחרונות בגלות המרה בחוץ-לארץ – גם אז המלאך הרע אינו מרפה! הוא מנסה את כוחו בפרפורי גסיסה אחרונים, אולי יצליח ברגע האחרון למנוע מיעקב את הכניסה לארץ והגאולה השלימה.
טענת היצר הרע שלא רואים פירות
"ויאבק איש עמו" אומר הזוהר הקדוש זה גם מלשון אבק, שזה לדברי הזוהר אפר שריפה, ובשונה מעפר שיש בו יתרונות טובים ומועילים, שהוא מצמיח את כל מיני פירות וירקות מתוקים וטובים, הרי באפר לא צומח שום דבר.
הדבר מסמל את טענת היצר-הרע: הנך פועל ועושה ואינך רואה הצלחה במעשי ידיך, פעולותיך כאפר שאינו מצמיח פירות, כל-כך הרבה הבטחות לגאולה קרובה, כל כך הרבה מעשים טובים ומצוות לזירוז הגאולה ועדיין לא נושענו, לא זכינו לגאולה, אם-כן מדוע עליך לטרוח ולעמול הלא אינך רואה פרי בעמלך.
למצב זה מקבל היהודי כוח ועוצמה מיעקב אבינו שלא נכנע ולא התייאש, והמשיך להאבק ולהילחם לנצחונו, בהיותו מאמין ובוטח בה' יתברך שיעזור לו לנצח את רע ולהגיע לגאולה ולישועה קרובה.
רגע ההכרעה והנצחון
מיד כשעלה עמוד השחר, נכנע המלאך הרע מפני יעקב, ואף נעמד לרשותו של יעקב ובירכו. מכאן סימן לכל יהודי שכאשר הוא יאיר עצמו באור התורה הקדושה, ובמיוחד במאור שבתורה זו תורת החסידות ובלימוד בעניני גאולה ומשיח – הרי הוא יאיר עצמו באור הגדול של התורה, וכך אפילו אם המלאך הרע כבר הצליח להכות אותו ולפגוע בו, הוא יצליח להכניעו ועוד להפכו לקדושה, שהמלאך הרע יברכהו ויסייע לו לקדושה ולטובה.
נמצאינו למדים שבפרשת השבוע שלנו, ניתן הכוח להאיר ולנצח את מחשכי הלילה הגלותי באור התורה והחסידות של יעקב אבינו ולזכות במהרה בימינו בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממ"ש.
מקורות – זוהר לפרשת השבוע. פרשני המקרא. ועיין גם בלקוטי שיחות חלק ל, עמוד 148. ועוד.
פרסום תגובה חדשה