להגביר הנפש על הגוף

עיקר העבודה ביחסי אנוש בכלל ובזוגיות בפרט היא להגביר הנפש על הגוף.

בפרק לב בתניא, הפרק המדבר על אהבת ישראל, אומר אדמו"ר הזקן שהדרך הישרה והקלה לאהבת ישראל היא להגביר את הנפש על הגוף, ומסביר שאם שמחתו תהיה רק שמחת הנפש לבדה ולא שמחת והנאת הגוף, אז יוכל לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

למה יהודי חוטא?

עם ישראל הם קומה אחת שלמה, ואב אחד לכולנו, ואהבת ישראל היא בעצם אהבת השם. ובהיות נשמות ישראל אחים ממש, "בנים להשם" המושרשים בעצמותו, ברור שיש לנו אהבת השם ואהבת ישראל מובנת מאליה, אהבה עצמית ממש.

אז איך קורה שאנו נופלים לבעיות של שנאה, קנאה ותחרות, במקום לחיות תמיד באהבה ואחווה ושלום ורעות?

במאמר באתי לגני תשי"ג מסביר הרבי, שיהודי אינו שייך לחטא, כי הוא חלק מהשם ואינו יכול להיפרד ממנו בשום אופן, אלא שאפשר שתיכנס בו רוח שטות. וזה לשון קדשו:

"אמנם מצד הרוח שטות שנכנס בו הרי אפשר שיעבור עבירה, דענין הרוח שטות הוא תוקף החמדה בתענוגים גשמיים ובא מזה, דאף שהוא בדברים מותרים, אבל על ידי זה שהוא מושקע בזה ובפרט החיות והתענוג (דער קאָך און דער געשמאַק) שיש לו בזה, הרי הוא מקרר אותו ולוקח מעמו (עס נעמט באַ אים צו) הטעם באלקות כמו שכתוב בזהר דתוקפא דגופא חולשא דנשמתא, דאין הכוונה על תוקף הגוף כפשוטו, שהרי אדרבה היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, וכידוע תורת הבעש"ט על פסוק כי תראה חמור גו': כי תראה חמור, כאשר תסתכל בעיון טוב בהחומר שלך שהוא הגוף, תראה, שונאך, שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלקות ורוחניות, ועוד תראה שהוא, רובץ תחת משאו, שנתן הקדוש ברוך הוא להגוף שיזדכך על ידי תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם. ואולי יעלה בלבבך, וחדלת מעזוב לו, שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא זו הדרך ישכון אור התורה, כי אם, עזוב תעזוב עמו, לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים. גם ידוע מה שכתב הרב המגיד אַז ס'איז ווערט אַ קליין לעחילי אין גוף ווערט אַ גרוישער לאָך אין דער נשמה (=חור קטן בגוף, חור גדול בנשמה).. דמכל זה מובן דתוקפא דגופא אין הכוונה על הגוף, כי אם הכוונה הוא על נפש הטבעית, שהתוקף של הנפש הטבעית שהוא המושל בו און ער לאָזט זיך אַריין בתענוגים גשמיים, הנה אף שהם דברים מותרים מכל מקום הנה זה מקרר את החום שצריך להיות בקדושה ולוקח (און עס נעמט צו) הטעם שצריך להיות באלוקות. ולכן הנה לעתיד לבוא כתיב והשקה את נחל השטים, דנחל כפשוטו הוא ממים ונחל השטים הוא בחינת התענוגים הגשמיים, וכמו שכתב כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש, כי מים מצמיחים כל מיני תענוג, דאף אשר לצמיחה צריכים הרבה דברים עם כל זה עיקר הצמיחה הוא מן המים. והטעם מה שהתענוגים הגשמיים הם שטות, הנה לבד זאת שהרבה תענוגים גשמיים אחריתם מרה, הנה גם אותם העניינים שהם תענוג, הרי ידוע בעניין וכל קרביי את שם קדשו, דקרביי קאי על המלאכים שנקראים בשם קרביים, דכמו שהקרביים הם המבררים את האוכל מן הפסולת והפסולת נדחה לחוץ, כמו כן למעלה יש מלאכים המבררים השפעת התענוג שלמעלה, ובפרט התענוגים של קדושה, ממה שהוא פסולת בערכם, שמשתלשל למטה ומזה נתהוו התענוגים גשמיים, ולכן הנה התענוג הגשמי נקרא בשם שטות, כי באמת הוא פסולת, ואם כן מה שמתענג על זה הוא שטות, ובפרט כאשר יודע שעל ידי התענוגים גשמיים יחסר לו התענוג באלוקות הרי זה שטות גדול שהוא מחליף תענוג גשמי שהוא פסולת באמת – בתענוג אלוקי שהוא עיקר התענוג (שם סעיף ו).

וממשיך ומסביר הרבי באותו מאמר שרוח השטות הזו נובעת מפני חוסר הדעת באלוקות. מאחר שאין לו הרגשה והכרה ביוקר וגודל הדבר, אף שיש לו שכל והבנה בקדושה. לכן כאשר הוא עושה עבירה אין הוא מרגיש שהוא נפרד מאלוקות. וזוהי רוח שטות. ומכיוון שיש בו רוח שטות של ה"לעומת זה", היפך הקדושה, הוא צריך להטות עצמו לקצה השני לשטות של קדושה (אף שבדרך כלל צריך ללכת בדרך האמצעית).

ואכן כל יהודי יכול להגיע לאהבת ישראל חזקה בפועל ממש, לאהוב כל יהודי עד הקצה האחרון, למחול ולסלוח וללמד זכות על כל אחד ואחד, ואפילו על מי "שהכעיס והקניט אותי וחטא כנגדי בין בגופי בין בממוני בין בכבודי בין בכל אשר לי, בין בשוגג בין במזיד". לדון כל אדם גם זה שפגע בי לכף זכות ולגמול לו רק טוב, ולא עוד אלא שחובה להתפלל עליו שלא ייענש חלילה בסיבתי. כי הכל מאת השם והכל לטובה.

לכל יהודי ניתנו הכוחות לאהבת השם ואהבת ישראל

למי שחושב שהוא לא יכול להגיע לאהבת השם ולאהבת ישראל טהורה, מי שנוהג לומר: "סליחה, עדיין לא הגעתי לרמה הזאת" נביא את הסיפור כדלהלן:

סר אדמונד הילרי היה אדם עם שאיפות גדולות, ושאיפתו הגדולה היתה להגיע לפסגת הר האוורסט. ואכן הוא השתדל בכל מאודו להגיע לפסגת הר האוורסט. בשנת 1952 כמעט והגיע לפסגה ונכשל, אולם באנגליה ראו בזה ניצחון גדול וערכו לכבודו חגיגה גדולה. ולאות הוקרה נתנו לו את הכבוד לנאום לפני קהל רב. הילרי נשא נאומו, ובאמצע נאומו מחא לו הקהל מחיאות כפיים סוערות, אולם הוא הרגיש מבוכה, הוא לא הרגיש שזה מגיע לו, כי באמת לא הגיע לפסגת האוורסט כמו ששאף ולפי מה שתכנן, להיפך הוא הרגיש נכשל, הוא הרגיש מאוכזב.

לפתע הוא הביט לאחוריו שם התנוססה על הקיר תמונה ענקית של הר האוורסט. הוא התבונן בתמונה, והחל לדבר עם ההר הנשקף ממנה: "הר האוורסט", אמר, "במלחמה שביני ובינך אתה ניצחת אותי, אולם דע לך, שרק בפעם הראשונה ניצחת אותי, אני מבטיח לך שבפעם השניה אני אנצח אותך. אתה באמת גדול, אתה ענק, אתה גבוה, לעומתך אני קטן, חלש ונמוך אבל ההבדל בינינו שאתה הפסקת לגדול ולצמוח, ואני לא מפסיק לצמוח לגדול ולשגשג. בפעם הבאה אני אנצח אותך. ובאמת זכה הילרי במאי 1953 להגיע לפסגת האוורסט כמו שתכנן וכמו ששאף.

מובן שאין לנו עניין בטיפוס לאוורסט, אין לנו עניין לנצח את האוורסט, מה גם שטיפוס באוורסט כרוך בסכנת נפשות ממש, ושומר נפשו ירחק מעניינים כאלה. אולם מכל דבר שרואים או שומעים יש ללמוד הוראה בעבודת השם.

התורה אומרת: "כי האדם עץ השדה". במה דומה האדם לעץ השדה?…

מה עץ השדה צומח ואינו חדל לצמוח, כך האדם צומח משגשג וגדל ואינו מפסיק לגדול אם רק ירצה וישתדל. אין להתפעל משגיאות וטעויות, מותר לטעות מידי פעם בפעם ואפילו להכשל. טעות היא דבר אנושי, גם צדיקים נופלים "שבע צדיק יפול צדיק וקם". העיקר הוא להמשיך ולקום ולהתהלך. החכמה היא להפוך את הכישלון לסיפור הצלחה ואת אבני הנגף לאבני דרך. צריך להתקדם, לצמוח ולשגשג. אסור להתייאש! אסור להפסיק לעמול, אלא להמשיך לפרוח ולהתקדם. לראות כל יום כגלגול חדש כדף חדש לחיים, ולראות בכל הצרות והטעויות והכישלונות של העבר, קודם יום אתמול, כבלתי רלוונטיים.

הקדוש ברוך הוא מחדש בטובו כל יום תמיד מעשה בראשית, כדי שנקום כל יום חדשים, וכדאי להתחדש אפילו בכל רגע, כי העולם נברא כל רגע מחדש. כל יום אני פותח פרק חדש בחיי הבנוי על הניסיון של העבר וצריך להיות יותר טוב מאתמול. כל יום אני חכם יותר מאתמול לכן אני מתקדם, לעולם לא אוכל לומר אני לא בדרגה שיכול להתמודד עם הבעיות שלי, כי כל יום אני עולה בדרגה. ומה שבטוח שהקדוש ברוך הוא נותן לי את כל הכוחות לנצח את כל הבעיות ולדלג על כל המכשולים. צריך רק רצון חזק ומעט אומץ לומר ליצר הרע שאורב לי בדרך: "גירא בעיניך! אתה לא תעמוד לי בדרך. אני שליח של השם לעשות את העבודה כמו שהיא כתובה בתורה כך ולא אחרת".