א. ביום הטבילה על האשה להימנע מלאכול בשר וכיו״ב דברים שקשה לנקות ולהוציא מהפה והשיניים, ובלילה שלאחר גמר שבעת ימי הבדיקה, על האשה לטבול במקווה כשר ובזה היא נטהרת ומותרת לבעלה. ויש להשתדל מאוד שהטבילה תהיה במקווה בור על גבי בור, כנהוג בחב״ד על פי תקנת כ״ק אדמו״ר הרש״ב נ״ע.

אין לדחות טבילה במקווה ללא היתר רב גם בהסכמת הבעל, וודאי שאסורה אשה לדחות טבילתה ללא הסכמת הבעל [אם לא קיבלה הוראה ברורה מרב!].

ב. לפני הטבילה עליה לרחוץ עצמה היטב, לנקות גופה, להסיר כל לכלוך שניתן להסיר ולשטוף במים חמים גופה ושערותיה ולסרק שערותיה, ולשפשף בסבון ושמפו [אבל לא במרכך שיער] את גופה ושערותיה ולהקפיד לשוטפם היטב היטב אחר כך ולהסיר את כל הסבון והשמפו. וכן לנקות את הפה והשיניים. ואחר ניקיונם לא תאכל כלום עד אחר הטבילה.

ולכתחילה תרחץ ביום, וראוי שתשב כחצי שעה במים [ויש ששוטפות עצמן 3 פעמים]. ואם נתאחרה הרחיצה עד הלילה, תקפיד להקציב לפחות שעה שלמה [60 דקות לרחיצה עם שאר ההכנות] ולא תהיה לחוצה למהר מסיבה כל שהיא אלא תתכונן בניחותא עד שתרגיש שהיא מוכנה כראוי. ובכל מקרה לא תטבול לפני שחלפו 60 דקות מזמן שהתחילה בהכנות.

ואם רוחצת בביתה, תשטוף גופה שוב בבית הטבילה לפני טבילתה וכן חייבת לעיין ולבדוק גופה ושערותיה לפני טבילתה. ונהוג שבנוסף לבדיקת האשה, הרי גם הבלנית בודקת אותה לפני טבילתה.

ואם טובלת בליל שבת או בליל חג, הרי סמוך לטבילתה תשטוף קמטיה ומקומות המוסתרים שבגופה במים [ויכולה לשטוף בתוך המקווה. ויש שמכניסות ראשן במי המקווה פעם אחת בשבת לפני הטבילות, כדי לשטוף את הראש והשערות קודם טבילתן].

ג. אם חל ליל הטבילה בערב שבת – תכין עצמה לפני הדלקת הנרות ולא תאכל כל דבר אחר שניקתה את פיה עד אחר הטבילה. ולכן תאכל סעודת שבת אחר טבילתה [ואם עליה לנסוע למקווה בסמוך לשבת – תשאל רב כיצד לנהוג עם הדלקת נרות שבת].

חל ליל טבילתה במוצאי שבת, לכתחילה עליה לרחוץ עצמה היטב לפני השבת [ולהישמר מלכלוך בשבת. ואם התלכלכה בשבת, תנקה את הלכלוך מיד] וגם אחר השבת תרחץ עצמה שוב [רחיצה קלה יותר] ותבדוק את גופה ושערותיה וכן תחצוץ ותנקה שיניה לפני הטבילה, ואם לא הספיקה להתרחץ לפני שבת או שאין לה פנאי להתרחץ אז ברוגע או בשלווה תרחץ עצמה אחר השבת היטב למשך שעה לפחות, כנ״ל הלכה א.

ד. אם היו שני ימים קדושים רצופים, כגון שבת ויו״ט או שהם שני ימים טובים [בחוץ לארץ, ובראש השנה גם בארץ ישראל] וצריכה לטבול בלילה שבין שני הימים הקדושים – תעשה ההכנות לפני הימים הקדושים, ובליל הטבילה עצמו תרחץ קמטיה ומקצת גופה, ותנקה פיה ושיניה, כנ״ל [אך תיזהר לא לעשות דבר שבהכרח יגרום לדימום בחניכיים].

[ואם זה בשבת – תרחץ מקצת גופה בחמים שהוחמו מערב שבת ותיזהר שלא לעבור על איסור בישול בשבת, ולכן לא תפתח את ברז המים החמים כדי לרחוץ חלק מגופה.

ואם זה יו״ט – מותרת לרחוץ מקצת גופה וקמטיה גם במים חמים שהוחמו ביו״ט (ומותר לחמם מים ביו״ט בשביל זה בכלי על האש, אך אסור להדליק מכשיר חשמלי לחימום המים, וכן אסורה לרחוץ כל גופה בחמין) ותטבול].

ה. חל ליל טבילתה בליל יום הכיפורים [שאסורה לטבול אז] – תכין עצמה בערב יוכ״פ ובמוצאי יוכ״פ תשמע הבדלה תאכל קצת, תחצוץ ותנקה שיניה ותרחץ עצמה ותבדוק עצמה (שיניה וכל גופה) שוב ותטבול. ואם לא הכינה עצמה לפני יוכ״פ – תעשה זאת במוצאי יוכ״פ במשך שעה לפחות, כנ״ל הלכה ב.

חל ליל טבילתה בליל תשעה באב – תעשה את כל ההכנות במוצאי תשעה באב [אחר שתאכל קצת] ותייחד לכך לפחות שעה [60 דקות, כנ״ל]. ולא תרחץ עצמה בערב תשעה באב [מצד איסור רחיצה בימים אלו. ואם אין לה אפשרות לרחוץ במוצאי תשעה באב אז תרחץ עצמה בערב תשעה באב. ואם קשה לה להתרחץ אחר הצום בגלל חולשת הצום, תשאל רב האם יכולה לרחוץ בערב תשעה באב].

ו. אם אסור שיחדרו מים לאוזנה או למקום אחר בגופה – תשאל רב כיצד לנהוג.

ז. סתימת שיניים קבועה אינה חציצה, וכן חוטי שיניים קבועים אינם חוצצים ותנקה ותטבול. וחוטי שיניים הניתנים להסרה, וכן עדשות עיניים הניתנות להסרה – יש להסירן לפני הטבילה וכן כל לכלוך יש להסירו לפני הטבילה.

ואם יש לכלוך שאינו יורד או תחבושת שלא ניתנת להסרה, סתימת שיניים זמנית, דם קרוש בעקבות פציעה, גבס, צינורית מחוברת לגוף וכדומה – עליה להתייעץ עם רב. וכן עליה לגזוז ציפורני ידיה ורגליה עד כמה שניתן, אך שלא יגרם דימום [ואם קרה דימום, הרי בעת הטבילה תפזר את הדם שלא יצטבר].

ואם שכחה לגזוז ונזכרה בליל שבת או בליל יו״ט, אם יש אפשרות שגויה תגזוז לה ע״י שיניה או ציפורניה – יש לעשות כן. ואם לאו – תנקה ותטבול. ותיזהר שלא תתלוש מהציפורן בעת הניקוי. ביום חול, אם שכחה לגזוז ציפורניה וטבלה – תגזוז ותטבול שנית, אם זה עדיין אפשרי באותו לילה, ועדיין לא הייתה עם בעלה.

אבל אם כבר הייתה עם בעלה או שאין לה אפשרות לטבול שוב באותו לילה, הרי אם ציפורניה היו נקיות אינה צריכה לטבול ותסמוך על טבילתה שהיא טהורה [וראוי לשאול רב במקרה כזה]. ובכל מקרה שמצאה דבר הדבוק בגופה אחר טבילתה – תשאל רב ותציין לפניו אם יש לה אפשרות לטבול שוב באותו לילה או לאו והאם היתה עם בעלה.

ח. הטבילה חייבת להיות במקווה כשר ולא באמבטיה ומקלחת ולא בבריכה ותבדוק עצמה שאין עליה חציצה, וצריך שתעמוד שם אשה יהודיה שומרת מצוות מעל גיל 12 שנה, שתראה שאכן טבלה כראוי וגם תבדוק לפני הטבילה שאין עליה חציצה.

אם יש שם קושי להשיג אשה שתעמוד שם – יש לשאול רב. וכן אם אין מקווה – יש לשאול רב האם ניתן לטבול בים או נהר, ויש לברר האם יש שם בוץ בקרקעית המים או דבר אחר שעלול להידבק ולחצוץ, ואם אכן הרב התיר יש לשאול את הרב כיצד לטבול ומי יפקח על זה [וכמובן לברר תכונות המקום האם יש שם בור עמוק או זרמי מים או סכנות אחרות, כדי שלא תסתכן, ח״ו].

ט. הטבילה היא הכנסת כל הגוף במים בבת אחת, באופן שהמים מקיפים כל מקום בגוף ולכן צריך שהידיים והרגליים לא תהיינה צמודות מאוד לגוף, ולא לאגרף את אצבעות היד, ולא להחזיק דבר בידיה, וכמובן להסיר טבעות, עגילים, שרשראות וכדומה מעל הידיים והאוזניים וכו׳. ואם אינם ניתנים להסרה – יש לנקות כמה שניתן. וכדאי לברר אצל רב כיצד לנהוג.

י. האשה טובלת ומברכת: ״ברוך אתה ה׳ א-לוהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה״, וטובלת שוב עוד פעמיים, סך הכל 3 פעמים. ויש הנוהגות לטבול 7 או 9 פעמים או מספר אחר אך לא פחות מפעמיים [אם אין בעיה רפואית] ואם רוצה למעט את מספר הטבילות, שהייתה רגילה, יש לשאול רב אם אכן יכולה לעשות זאת. אך אם ממעטת בגלל סיבה רפואית, כגון אם טובלת בזמן הריון [במקוה חם], מותרת למעט מספר הטבילות, וראוי להתייעץ עם רב.

כאמור, הברכה היא אחר הטבילה הראשונה כשגופה במים ושמה זרוע ידה על גופה ולא תיגע בכף ידה בגופה מתחת לליבה ומביטה לכיוון מעלה ולא לכיוון המים, וכן מכסה [הבלנית את] ראשה בכיסוי ומברכת.

הטבילה היא במצב שהאשה עומדת, מפשקת רגליה, מוטה ומתכופפת קדימה ופורשת זרועותיה וטובלת לעיני הבלנית שרואה שטובלת כראוי ושכל גופה וכל שערותיה יהיו במים וגם שאין על גופה דבר החוצץ. וראוי לה לעשות גם טבילה כדג, כלומר, להיות במצב של שכיבה במים – כשכל הגוף בתוך מי המקווה [אך לא להחזיק בידיה במעקה וכדומה אלא תחזיק בדפנות המקווה על ידי מתיחת זרועות ידיה].

יא. אחר הטבילה תראה את הבלנית [ועדיף שתיגע בה], כדי שלאחר הטהרה תראה בת ישראל, שהיא בת עם קדוש, ולא תראה תחילה דבר טמא.

ולא תרחץ את גופה במקלחת או באמבטיה אחר הטבילה לפני שהתקרבה לבעלה [אפילו מגע פיזי כלשהו], אך מותרת לרחוץ את גופה חלק חלק [בכל פעם מיעוט גופה גם לפני שהתקרבה לבעלה].

יב. אחר הטבילה עליה לומר לבעלה שטבלה, ועליהם להיות ביחד מתוך טהרה וקדושה.

יג. קודם תשמיש המטה ראוי ללמוד דברי תורה יחד ולתת פרוטה לצדקה, ואחר כך לקרוא קריאת שמע שעל המיטה ונטילת ידיים האיש והאשה שלש פעמים לסירוגין לפני ואחרי תשהמ״ט. והבעל יאמר לפני התשמיש את מזמור כג בתהילים ואת הלחש הנדפס בסידור ויתפללו לה׳ שיהא בקדושה כראוי ולזש״ק טהור וקדוש [וידועים דברי הרבי כמה חשוב להרבות ילדים ככל שניתן וכמובא בהלכה. ואם יש קושי רפואי וכיו״ב להביא לעולם ילדים נוספים, עליהם לשאול רב].

יש להוציא מהחדר דברי קודש או לכסותם בשני כיסויים וכך להתנהג ביחס לתמונה של הרבי. שני הכיסויים צריך שאחד מהם לפחות לא יהיה שקוף, וגם כיסויים שאינם שקופים אם הם מיוחדים לכך – נחשבים ככיסוי אחד. ולכן תפילין – אע״פ שיש עליהן כמה כיסויים, שקית התפילין ושקית הטלית כו׳, הם נחשבים לכיסוי אחד מפני שמיוחדים לזה, ולכן צריך לתת עליהם עוד כיסוי או יפרוש הטלית על שקית התפילין.

מזוזה שאינה בחלל החדר אינה אוסרת וכן מותר אם המזוזה קבועה בקיר, גם אם היא בתוך החדר, בתנאי שהנרתיק אינו שקוף. ואם הנרתיק שקוף והמזוזה נמצאת בתוך חלל החדר – צריך כיסוי נוסף שאינו שקוף, או שיהיה בתוך הנרתיק כיסוי שאינו שקוף על המזוזה. ובאם על הנרתיק של המזוזה כתוב ״ש-ד-י״ או פסוק – יש לכסותו בשני כיסויים, שכנ״ל לפחות אחד מהם אינו שקוף.

וכן אם יש מחיצה שמפסקת בינם לבין הספרים והיא גבוהה 80 ס״מ לפחות ואורכה כשני מטר ועמידה ברוח מצויה ואינה שקופה – הרי זה מתיר גם אם יש ספרים הנראים מעל המחיצה. אך בשבת אסור לעשות מחיצה זו, אלא אם כן היה עשוי טפח – 8 ס״מ – לפני השבת. ומכלל הלכות צניעות: להקפיד על חושך עד שלא יוכלו לזהות בבירור פרצוף מפני החושך, להקפיד שלא ירגישו בזה בני אדם אחרים ולכווין מחשבתם למצוה מתוך תודעה שבזה מקיימים מצות ה׳ ולהתפלל (במחשבה) שיזכו על ידי זה לצאצאים יראי שמים ומקיימי מצוות.

עליהם לכסות גופם בשמיכה עד הראש והבעל יהיה עם כיפה והאשה בכיסוי ראש. ויתרגלו תמיד לנעול הדלת [גם אם אין אדם נוסף בבית].

אם הם מתארחים בבית אחר – ישימו סדין או מגבת שלהם מלמטה מטעמי צניעות. וכן עליהם להיזהר שלא ירגישו בני הבית במעשיהם וראוי שיזהרו שגם לא ירגישו לפני המעשה שהם מתכוננים לזה.

וראוי שזה יהיה בלילה ובשעת הדחק מותר ביום אם החדר חשוך.

וידוע מה שכתבו המקובלים שיהא לאחר חצות לילה, וכתב על זה הרבי שאם ההמתנה עד אז גורמת למחשבה אודות זה, צריך עיון אם זה כדאי כו׳. וכידוע שאסור לחשוב אודות עניין זה גם בהקשר לאשתו, ורק מתי שצריך יעשו [כלומר, במצב כזה אין להמתין לחצות הלילה].

ונאמר בשם אדמו״ר הרש״ב נ״ע, שהרגילות ביניהם היא פעמיים ואפשר שלש פעמים בשבוע [באנשים בריאים]. ויש לעשות זאת בליל טבילה, וכן ראוי לעשות זאת בלילות שבת [בנוסף לפעם או לפעמים נוספות במשך השבוע].

ומה טוב אם יציירו במחשבתם דמות הרבי, לחשוב אותיות התורה, כגון מספר התניא או אותיות א׳-ב׳. ומובא בספרים, שיש חשיבות עצומה להתקדשות ההורים, כמו שכתוב בתניא פרק ב׳ [ויש להקפיד שלא יפלט בחוץ ולכן יש לפרוש באבר מת, כמו שכתב האר״י ז״ל].

ובשם הבעש״ט מובא, שזה שיש גויים שנתגיירו הוא מפני שהוריהם חשבו בשעת מעשה אודות יהודים, ויהודים שהמירו דתם, חלילה, זה מפני שהוריהם חשבו אודות גויים.

ואח״ת ישפוך מעט מים ליד המיטה.

וידוע שתיקן אדמו״ר הזקן שישנו במיטות נפרדות גם בזמן טהרה, וגם אח״ת אחרי שעבר זמן קצר נוסף (כחצי שעה) ביחד, יפרוש למיטתו כמו שכתב הרמב״ם והבאר היטב (סימן רלח סק״ב בשם האר״י ז״ל) וזה לשונו: ״וכשתשמש, אחר שתגמור תשוב למיטתך״ [ואם התרגלו באופן אחר – יתייעצו עם רב].