למעלה מ"כתר" (אך לפעמים כוללים גם אותו בתוך "כתר", כשמדברים בצורה כללית יותר, ובכל אופן למעלה מ"עתיק ואריך") ישנו עולם ה''עקודים" שבו "עשר אורות עקודים בכלי אחד".

המשל לזה בנפש הם "הכוחות ההיוליים העצמיים", או בקיצור "הכוחות העצמיים" או "כוחות הכלולים בנפש" – עשר הכוחות כפי שהם כלולים בתוך הנפש לגמרי, עד שאינם ניכרים כלל בפני עצמם.

המשל של כוחות ההיוליים (שאינם עצמיים) שהובא קודם, הוא כפי שהכוחות כבר "נמשכו" מהנפש, והם "מתקדמים והולכים" לקראת הכוחות הגלויים, הכוחות בפועל. אך בעצם יש מקור נעלה יותר בנפש, שמשם נמששו הכוחות, ושם נמצאים הכוחות ללא שום שייכות לגילוי כלל, ב"העלם שא"העלם שאינו במציאות".

המשל לזה בגשמיות הוא מצור החלמיש, הכולל בתוכו את היכולת להוציא אש. כאן אין האש נמצאת כלל (שלא כבגחלת שהאש נמצאת בהעלם). אפשר להשקיע את הצור שנים רבות במים ובקור, וה"אש" שבו לא תיפגע כלל לפי שאין כאן כלל מציאות אש. ולכן כשרוצים להוציא ממנו אש, יש צורך במאמץ מיוחד, ב"הכאה". יש להכות בצור בחוזק, ורק אז תיוולד מציאות חדשה – מציאות אש.

כך הכוחות(ההיוליים) העצמיים הכלולים בנפש, אין כאן כלל "מציאות" של כוחות, ישנה רק אפשרות להוציא מכאן כוחות אם "נכה" בכח, על ידי מאמץ מיוחד.

את הכוחות ההיוליים (לא העצמיים) האדם מרגיש, כנ"ל, וכל הזמן הוא "לוקח"("ממשיך") מהם, וע"י כך הוא מפתח את הכוחות הגלויים. לעומת זאת, את הכוחות העצמיים אינו מרגיש כלל, ואינו מודע למה שטמון עמוק בתוכו. רק במקרים מיוחדים מאד, בשעת סכנה לחייו או לחיי ילדיו וכד', כשכאילו קיבל "מכה" וזעזוע עצום במהותו, מתגלים לפתע כוחות שהאדם לא שיער כלל שהם ישנם בו.

מצד הכוחות העצמיים – כל אחד חכם כמו שלמה המלך, וגבור בגבורה הנפלאה ביותר, וכן בכל הכוחות, אלא ששם אין כלל מציאות, שם אין אלא הנפש הפשוטה והבלתי מוגבלת, והכוחות טמונים וגנוזים בה, כדוגמת האש שבצור החלמיש.

מצד הכוחות העצמיים, גם כאשר הכח חסר אצל האדם, וכמו מי שהוא עיוור רח"ל, שכח הראייה אינו קיים אצלו כלל, והיינו שהוא "חסר" גם בכוחות ההיוליים, אך בעצם הנפש גם אצלו כלול כח הראיה (וזו הסיבה שאפילו כששני ההורים בעלי מום רח"ל, יכול הבן להיות בלי אותו המום, אף שכל מקורו של הבן הוא באביו ואמו, לפי שהבן נלקח מהכוחות העצמיים של הוריו, שם הכוחות בשלימותם ואין בהם כל מום).

והנמשל מזה למעלה, עולם העקודים, שבו אין הספירות נמצאות אפילו בהעלם, אלא מורגש בו אך ורק הפשיטות והבלי גבול האלוקיים, אלא שיש בו כבר אפשרות להוציא ממנו ספירות, כמו האש הכלולה בצור החלמיש. ולכן ה"עשר אורות" הגנוזות שם הם "עקודים" כולם בכלי אחד, כי מה שיש שם הוא רק מציאות אחת, אלא שגנוזות שם בהעלם שאינו במציאות עשר ספירות (והם נקראות גם "עשר ספירות הגנוזות", אך זהו גם שם כללי לכל המדריגות של "גניזת" הספירות באין סוף, גם הרבה למעלה מעקודים וגם למטה מעקודים).