חב"ד » שבת » הלכה ומנהג

דינים השייכים לערב שבת וסמוך לשבת

הקראת כתבה
יום רביעי ד׳ תמוז ה׳תשע״ד
שבת קודש שבת המלכה מחייבת הכנות בערב שבת היינו ביום ששי. רוב ההכנות נעשות הרבה קודם השבת אולם יש הכנות שנעשות ממש סמוך לשבת והן חלק ממצוות השבת.
מאת הרב דב טברדוביץ
להבות
תוכן העניינים

 

 

דינים השייכים לערב שבת ומלאכה סמוך לשבת

א. בזמננו, שמכינים צורכי שבת ברווח, מותר לנסוע למקום רחוק בערב שבת, אך יזהר שלא יבוא לידי חילול שבת. על כן יקדים נסיעתו, כי אולי יהיה עומס תנועה או קלקול ברכב וכיו״ב[1].

ב. אסור לקבוע בערב שבת סעודה גדולה שאינו רגיל בה מפני כבוד שבת, כדי שיוכל לאכול סעודה חשובה בשבת כראוי. וכל זה בסעודת הרשות או סעודת מצווה שאין זמנה קבוע, כגון סעודת סיום מסכת. אבל סעודה שזמנה בו-ביום, כגון ברית מילה ופדיון הבן בזמנו מותר לעשותה בערב שבת.

ולגבי פדיון הבן שלא בזמנו, יש לשאול רב האם מותר לעשות סעודה בזמנה בערב שבת.

גם אם הברית נדחית בגלל חולי וכיו״ב, והפדיון נידחה מצד אונס, מ״מ, יש לקיימו בהקדם גם בערב שבת קודש[2].

ג. סעודת אירוסין [קידושין] ונישואין עושים גם בערב שבת קודש – ואפילו סעודה גדולה – כי אין לו לדחות האירוסין שמא יקדשנה אחר. ואין לדחות הנישואין כדי לא להיבטל מפריה ורביה. ומ״מ, מצווה להתחילה קודם שעה העשירית.

וטוב שלא לאכול בסעודה זו אלא מניין מצומצם [עשרה אנשים] חוץ מן השייכים לסעודה, כגון: הקרובים והשושבינים בסעודת נישואין, והקרובים ובעלי הברית, דהיינו המוהל, הסנדק וכמובן אבי הבן [וגם הנשים של המוהל והסנדק ובוודאי גם אם הבן הנימול מותרות לאכול בסעודת הברית מילה] (קרובים הם הפסולים לעדות)[3].

ד. סעודה שרגיל בה בימות החול, מן הדין מותר לאוכלה כל היום אפילו סמוך לחשיכה, אבל מצווה להימנע מלקובעה מתחילת שעה עשירית ואילך כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון.

אבל לאכול ולשתות בלי קביעות סעודה מותר עד בין השמשות או עד שיקבל עליו השבת, שאז אסור לאכול קודם קידוש[4].

ה. אסור להתענות בערב שבת אא״כ יטעום מעט קודם קבלת שבת כדי שלא יכנס לשבת מעונה.

אבל תענית ציבור, שזמנה בערב שבת [עשרה בטבת], מתענה ומשלים [וכן המתענה תענית חלום מתענה ומשלים. אבל המתענה תענית אחרת, כגון בעשרת ימי תשובה, או יום שמת בו אביו ואימו – יעשה שאלת חכם][5].

 

 

עשיית מלאכה סמוך לשבת

ו. אסרו חכמים לעשות מלאכה גמורה בערב שבת מזמן מנחה קטנה ואילך, שהוא שתי שעות ומחצה [זמניות] קודם הלילה. והעושה מלאכה בזמן זה אינו רואה בזה סימן ברכה לעולם, כי מה שמרוויח מזה יפסיד סכום כזה בדבר אחר. וגוערין בו ומבטלים אותו בעל כורחו מלעשות מלאכה[6].

ז. מסחר מותר עד כשעה לפני הלילה, וכן מלאכה ארעית, כגון לכתוב איגרת [או תיקון קל] מותר עד הלילה. וגם מלאכה גמורה, כגון לתפור בגדים, מותרת לצורך שבת בחינם. ולספר יהודי מותר אפילו בשכר כיוון שניכר שהוא לכבוד שבת[7].

ח. מי שהוא עני ורוצה לעשות מלאכה להשתכר ולהוציא השכר לצורך שבת – מותר לו לעשות עד שתחשך[8].

 

 

הערות

 

[1] ע״פ שוע״ר סימן רמט סע׳ ד.

[2] ע״פ שוע״ר סימן רמט סע׳ ו. והנה בסע׳ ח כתב, שפדיון הבן שלא בזמנו יש לדחותו לאחר השבת. אבל ע״פ סידור רבינו, שעובר בעשה על כל יום שדוחה את הפדיון, א״כ אפשר שהרי זה כברית מילה שנדחית, שעושין סעודה גם בערש״ק. ואפשר, שמ״מ, אין זה מתיר סעודה גדולה.

ולהעיר, שכאן כותב רבינו שברית שנדחתה יש לעשותה בערש״ק ודלא

כהפוסקים שיש לדחותה לאחר השבת כדי שלא יבואו אח״כ לחלל שבת כדי לרפאותו, וכאמור, רבינו פוסק שיש לעשותה בערש״ק גם בברית נדחית.

ולעניין סעודת סיום מסכת – כ״כ קצות השולחן סימן סט בבדי השולחן ז.

ולעניין החשש שלא יוכל לקיימה כראוי, מבאר קצות השולחן שהכוונה שהסעודה לא תהא נוחה לו [והוא יותר חיסרון מהעדר התיאבון, עיי״ש].

[3] ע״פ שוע״ר סימן רמט סע׳ ו-ז. ומזה נראה כמה חשוב להקדים את הנישואין, שהרי התירו בגלל זה סעודה גדולה בערש״ק ולא אמרו לדחות את הנישואין לאחר השבת משום ביטול פריה ורביה של שתי ימים.

והנה רבינו לא הזכיר כאן מסיבת שידוכין אע״פ שהיא ג״כ סעודת מצווה, כמ״ש רבינו בסימן תמד סע׳ טו. ומשמע, שמ״מ, אין זה מתיר לעשות סעודה גדולה בערש״ק, ואולי מפני שאין רגילים לעשות אז סעודה גדולה.

ולעניין סעודת בר-המצווה בזמנה, כתב בקצות השולחן הנ״ל, שמותר לעשותה בערש״ק, אך המנהג לעשותה בליל שישי, כמ״ש בפסקי תשובות סימן רמט הערה 21, וגם לגבי סעודת ברית מילה וכיו״ב מובא בקצות השולחן שם בדי השולחן ח, שפשוט שעדיף להקדים את זמן סעודת המצווה וכן המנהג. עיי״ש.

[4] ע״פ שוע״ר סימן רמט סע׳ ט. וכתב בקצות השולחן סימן סט בדי השולחן יא, שעד כביצה פת אינו קביעות סעודה. ופירות אפילו הרבה אינם קביעות סעודה. ומביא שם מהב״ח, שאנשי מעשה נוהגים שאפילו קודם מנחה ממעטים הרבה בסעודתם ואוכלים רק מעט, כגון פת עם צנון בלבד למי שאפשר לו להסתפק בכך.

[5] ע״פ שוע״ר סימן רמט סע׳ יב-יג. ומנהג חסידים שלא מתענים ביום מיתת אביו ואימו [ואדרבה עושים התוועדות וכיו״ב לזכותם].

וכן מנהג רוב עם ישראל בדורות אלה, שלא להתענות ביום היארצייט.

[6] ע״פ שוע״ר סימן רנא סע׳ א-ב.

[7] ע״פ שוע״ר סימן רנא סע׳ ג-ד.

[8] ע״פ שוע״ר סימן רנא סע׳ ה.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email