דיני הבדלה

א. בכלל מצוות עשה "זכור את יום השבת לקדשו", כלומר, לקדשו בדברים, שמזכירים מעלתו בין בכניסת שבת ע"י הקידוש ובין ביציאתה בהבדלה.

ונחלקו הראשונים האם חיוב הבדלה הוא מן התורה או שעיקר מצוות הבדלה היא מדרבנן[1].

הבדלה בתפילה

ב. גם לדיעה שהבדלה היא מן התורה, מ"מ, נוסח ההבדלה הוא תקנת אנשי כנסת הגדולה שתיקנו נוסח "אתה חוננתנו" בתפילה. וכן תיקנו את נוסח ההבדלה על הכוס[2].

טעות בתפילה

ג. טעה ולא אמר "אתה חוננתנו" ויש לו כוס להבדלה – אינו חוזר אם נזכר אחר שאמר "ברוך אתה ה׳".

ואם אינו מצפה לכוס להבדלה יש לו לומר נוסח "אתה חוננתנו" ב׳׳שומע תפילה" לפני "כי אתה שומע תפילת כל פה".

ואם נזכר אחר ברכת "שומע תפילה" יחזור לברכת "אתה חונן" וימשיך ע"פ הסדר.

ואם גמר ואמר "יהיו לרצון" השני בסוף "אלוקי נצור", יחזור ויתפלל ערבית כדי לומר "אתה חוננתנו" מכיוון שאין לו כוס להבדלה[3].

ד. גם מי שיש לו כוס להבדלה וטעה ולא אמר "אתה חוננתנו" במשך תפילת ערבית ושכח ואכל קודם הבדלה, צריך לחזור ולהתפלל ערבית ולהבדיל אח"כ על הכוס[4].

ה. מי שהבדיל על הכוס קודם שהתפלל ערבית, צריך לומר "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית.

מי ששכח ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל תפילת ערבית ואומר בה "אתה חוננתנו".

ואם אמר בשתיהן "אתה חוננתנו" או לא אמר בשתיהן – יצא, אבל אם אמר בשניה ולא אמר בראשונה, הדין בזה ששניה עלתה לו לתפילת ערבית ויחזור ויתפלל תפילת ההשלמה.

ואם שכח תפילת ערבית במוצאי שבת והרי הוא צריך להתפלל תפילת תשלומין אחר תפילת שחרית למחר, הרי הוא אומר "אתה חוננתנו" בתפילה השניה שהיא תשלומין של תפילת ערבית שתיקנו לומר בה "אתה חוננתנו"[5].

דיני הבדלה על הכוס

ו. תיקנו חז"ל להבדיל על כוס יין. והכוס והיין יהיו ראויים לקידוש של שבת. ונהגו למזוג הרבה יין לכוס עד שישפך ממנו לסימן מזל טוב.

מחזיקים את הכוס כדרך שמחזיקים כוס של קידוש.

גם אחר ההבדלה שופכים יין מהכוס לצלחת ומכבים בו את נר ההבדלה, ואח"כ רוחצים בזה את העיניים לחיבוב מצווה[6].

ז. נהגו לומר פסוקי "הנה א-ל ישועתי וגו׳" לסימן טוב [וגם במוצאי יו"ט אומרים כן]. ומביטים בכוס ובנר בשעת ההבדלה ונוהגים להבדיל מעומד [שתיית היין, כמובן, בישיבה].

ואין נוהגים להטעים מיין ההבדלה להשומעים [ויש שנזהרים שנשים לא

יטעמו מכוס ההבדלה, פרט לכוס של ברכה של האדמו׳׳ר כמובן][7].

ח. נוהגים להבדיל בביהכ"נ על היין כדי להוציא מי שאין לו יין להבדיל עליו. וצריך שישתה מהכוס אדם שמתכוון לצאת ידי חובתו בהבדלה, בין אם זה המקדש או אחר או אפילו קטן שהגיע לחינוך.

ובמוצאי שבת "חזון", לפני תשעה באב, נוהגים לכתחילה להטעים לילד שהגיע לחינוך את יין ההבדלה [ולא הגיע לחינוך בעניין האבלות על חורבן ביהמ"ק]. [ואם אין קטן כזה ישתה אדם גדול, אך לא נותנים לבת קטנה מיין הבדלה אם ישנו איש שמבדיל].

השומע הבדלה ודיבר קודם שטעם המבדיל את היין – יצא, ואפילו אם לא שמע ברכת הגפן יש דיעה שיצא[8].

ט. אם אין יין אפשר להבדיל על משקה שהוא חמר מדינה. וראה בהלכות קידוש הפרטים בזה, אבל אין מבדילין על פת.

ואם יש לו יין פגום [ששתו מהכוס] וא"א לתקנו ע"י נתינת מים, כי אז יתקלקל, הרי מוטב לקדש על חמר מדינה שאינו פגום ולא על היין הפגום[9].

י. במוצאי שבת חנוכה מדליקים בביהכ"נ נרות חנוכה ואח"כ הבדלה, ובבית מבדילים קודם ואח"כ הדלקת נרות חנוכה קודם אמירת "ויתן לך"[10].

בשמים במוצאי שבת קודש

יא. הנהיגו חכמים לברך על הבשמים במוצאי שבת קודש בהבדלה כדי להשיב את הנפש, שהיא דואבת בשביל הנשמה היתירה של שבת שהלכה.

אבל אם אין לו בשמים אין צריך לחזר אחריהם[11].

יב. נהגו לברך "בורא מיני בשמים" בהבדלה על כל סוגי בשמים, גם אלו שברכתם "בורא עצי בשמים" וכיו"ב כדי שלא יטעו בברכות. ע"כ נהגו בברכה זו שמוציאה בדיעבד את כל סוגי הבשמים[12].

יג. מי שאינו נהנה מהריח, כגון שהוא תתרן (אין לו חוש הריח) או שבאופן זמני אינו מריח בגלל צינון וכיו"ב לא יברך על הבשמים [אא"כ מברך להוציא את בני ביתו הקטנים שהגיעו לחינוך ברכות (ואינם יודעים ברכה זו)].

וכן מי שכבר הבדיל לעצמו ועושה עוד פעם הבדלה להוציא אחרים שאינם יודעים להבדיל, אינו מברך עבורם ברכת "בורא מיני בשמים", ורק אם הוא עצמו מריח שוב אז יכול לברך על הנאתו מהבשמים[13].

יד. אין לברך "בורא מיני בשמים" על תבלינים שעומדים לתיבול מאכלים ולא לריח [וכן אין מברכים על ריח שאינו עיקר אלא שספג ריח, כגון בגד שספג ריח בשמים, וכן על מיני טבק וכיו"ב שספגו ריח אין מברכים על זה].

ובשמים שהושמו בתוך יין של גויים אין לברך עליהם בהבדלה לכתחילה אם ניתן להשיג בשמים אחרים, אבל אם אין לו בשמים אחרים – יברך עליהם, אבל אם הם מיועדים לעבודה-זרה או לערווה, אין להריח בהם. ואם הריח בהם במוצש׳׳ק בין שבירך עליהם ובין אם לא בירך צריך להריח בשמים אחרים[14].

טו. טוב להניח בבשמים הדס של ד׳ מינים של חג הסוכות, שהואיל ונעשתה בו מצווה אחת יש לעשות בו מצווה אחרת. אבל אם אינו מפיץ ריח כל כך, יש לצרף עימו בשמים אחרים שריחם נודף[15].

טז. נהוג שהשומעים אומרים את הפסוקים "הנה א-ל ישועתי" כו׳ עד "סברי מרנן". ויש שנהגו גם לומר בעצמם ברכת הבשמים וברכת "מאורי האש". ויש שנהגו לצאת בשמיעתם מהמבדיל[16].

יז. הרבי נהג בהבדלה בבית-הכנסת להניח את הכוס על השולחן בזמן ברכות הבשמים והנר, ובזמן ברכת הבשמים נטל את הבשמים בשתי ידיו, בירך והריח, הניחם, בירך על האש ואח"כ הביט בציפורני שתי ידיו תחילה כשהאצבעות כפופות על האגודל, ואח"כ כשהן פשוטות ורק אח"כ נטל הכוס

בידיו לברכת המבדיל [אם אין בשמים בזמן ההבדלה ישתדל לברך אח"כ על הבשמים][17].

ברכת ״מאורי האש״

יח. צריך לברך "בורא מאורי האש" בכל מוצאי שבת על אור הנר אם יש לו, אבל א"צ לחזר אחריו. וגם אם אין לו כוס להבדיל צריך לברך על האור מיד כשרואהו[18].

יט. מצווה מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה מאורות הרבה, כגון שני נרות צמודים או שתי פתילות בנר אחד.

ולכתחילה מברכים על נר שעווה. ואם אין נר שעווה אפשר לברך על שאר נרות או גפרורים, ואפילו על נר או גפרור אחד אם אין שניים.

וטוב להיזהר שלא לברך על אש הדולקת בעצים שריחם רע[19].

כ. אין מברכים על אש שהודלקה בשבת באיסור, ואפילו הדליקה נכרי לצורך עצמו. אבל אם הדליקה יהודי לחולה מסוכן או שהדליקה נכרי לחולה שנפל למשכב, אפשר לברך עליו. וכן נר שדלק מערב שבת אפשר לברך עליו[20].

כא. אין לברך על אש שהודלקה לצורך עבודה-זרה, אבל אם יהודי הדליק נר מאש של עבודה-זרה מברכים על זה.

וכן אם הדליק נר מנר שהודלק בשבת באיסור – מברכים על זה[21].

כב. אש שהודלקה לחימום או בישול, וכן נר שהודלק לכבוד, כגון בבית-הכנסת או לכבוד אדם חשוב וכיו"ב. וכן נר נשמה ונר חנוכה אין מברכים עליו.

כללו של דבר: כל אש שאינה עומדת להאיר – אין מברכים עליה[22].

כג. אין מברכים על האור אע"פ שרואהו עד שיהיה סמוך לו כל כך שיוכל להכיר לאורו בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת.

ונוהגים לברך על הנר אע"פ שיש אור חשמל בחדר[23].

כד. אין מברכים על האש אלא אם רואים את השלהבת, אבל אם השלהבת אינה נראית, אע"פ שאפשר ליהנות מאורה כנ"ל, אין מברכים עליה.

ואם האש נראית דרך זכוכית או פלסטיק שקוף, יכול לברך עליו[24].

כה. נהוג שאחד מבדיל ומוציא ידי חובה את הנוכחים ע"י שמיעתם, כיוון שברוב עם הדרת מלך[25].

כו. נוהגים להסתכל בציפורניים לראות שיוכל ליהנות מאורו כמו שמכיר בין ציפורן לבשר. ונהגו לכפוף את האצבעות על האגודל ולא יראה האגודל ויראה גם את כף ידו. ואח"כ פושטין את האצבעות ורואים מאחוריהן את הציפורניים.

ויש שנהגו, שהנשים אין מקרבות ידיהן ואינן רואות את הציפורן והיד לאור הנר [אע"פ שגם הן צריכות לברך ברכת "מאורי האש" או לשמוע את הברכה][26].

נשים בהבדלה

כז. גם נשים חייבות בהבדלה, אלא שלכתחילה הן שומעות מאיש. אבל אם אין מי שיבדיל להן הרי הן מבדילות ושותות היין כמו איש.

אבל אם איש מבדיל, יש שכתבו שיקפידו שלא ישתו הנשים מיין ההבדלה[27].

כח. אישה יכולה להבדיל ולהוציא ידי חובה נשים אחרות, אבל אין לאיש לצאת ידי חובה בשמיעה מאישה [כי יש דיעה שפטורות מהבדלה וכו׳].

וכן איש [או אישה], שכבר יצא ידי חובת ההבדלה, לא יבדיל בשביל אישה, כי יש דיעה שאינן חייבות בהבדלה ורק שהן עצמן יכולות להבדיל גם אם אינן חייבות בזה[28].

אכילה לפני הבדלה

כט. אסור לאכול או לשתות במוצאי שבת עד שישמע הבדלה.

ולמנהג חב"ד גם אין שותים מים קודם ההבדלה [כדעת האריז׳׳ל], וגם נשים מוזהרות בכך.

אבל אם היו בתוך סעודת שבת, אפשר להמשיך לאכול ולשתות לפני ההבדלה, אבל רק בסעודה של פת. ואם אכלו מזונות או פירות וכיו"ב, אסור לאכול משתחשך עד שיבדילו.

וגם בבין השמשות לכתחילה אסור. ומ"מ, אין למחות ביד המקילים בבין השמשות.

ואם התפלל ערבית בתוך הסעודה, ואפילו אם התפלל מבעוד יום, אסור לאכול עד שיבדיל[29].

ל. אם היה בתוך הסעודה ובירך "בורא פרי הגפן" בסעודה, יש לו לברך ברכת המזון ואח"כ להבדיל כדי שלא יכנס במחלוקת האם לברך "בורא פרי הגפן" על יין ההבדלה אם לא בירכו ברכה אחרונה.

ואם בכל זאת מבדיל לפני שבירך ברכת המזון [או ברכה מעין שלוש], לא יברך ברכת "בורא פרי הגפן" על יין ההבדלה.

וכן אם מבדיל על חמר מדינה בסעודה, אינו מברך על זה "שהכל" [גם אם לא בירך בסעודה "בורא פרי הגפן"]. ובכל מקרה, לכתחילה יברך ברכת המזון לפני ההבדלה[30].

לא. מי שאין לו יין או חמר מדינה להבדיל עליו, הרי אם מצפה שיביאו לו למחר – ימתין ולא יאכל עד שיבדיל. ואם אינו מצפה שיביאו לו למחר – יאכל וישתה מיד.

ואם הוא חלש יכול לאכול אע"פ שיוכל למחר להבדיל על הכוס[31].

לב. מי שבירך ברכת המזון על הכוס לא ישתה ממנו עד אחר ההבדלה [כיוון שאין אנו מקפידים לברך ברכת המזון על הכוס].

והמנהג שנהג הרבי [והציבור] הוא שכוס של ברכת המזון מניחים עד לאחר תפילת ערבית ואז מבדילים עליו.

וכן אם הייתה סעודת שבע ברכות של חתן, המנהג הנפוץ הוא כנ"ל להניחו עד אחר ההבדלה [ויש שנהגו לשתותו קודם ההבדלה או שאחד מהסועדים לא יברך ברכת המזון והוא ישתה את כוס שבע הברכות. וע"כ ישאלו רב][32].

דיני מי ששכח להבדיל במוצאי שבת

לג. מי ששכח ואכל לפני ההבדלה ונזכר שעדיין לא הבדיל, צריך להפסיק מיד את אכילתו [גם אם הוא בתוך הסעודה].

וספר המנהגים חב"ד עמ׳ 35.

ואם בירך על המאכל ברכה ראשונה ונזכר שעדיין לא הבדיל, יטעום מן המאכל ואח"כ יבדיל [כדי שלא תהא הברכה לבטלה].

וכך הדין גם אם אכל ביום א׳, ב׳, או ג׳ ועדיין לא הבדיל, פוסק מאכילתו ומבדיל. אבל מתחילת ליל יום ד׳ אינו יכול להבדיל עוד, וע"כ מותר לאכול אז בלי הבדלה[33].

לד. אם מבדיל ביום א׳ או אח"כ [עד ליל ד׳ כנ׳׳ל], ה"ה מבדיל בלי ברכת בשמים ונר.

וכן אם חל תשעה באב ביום א׳, שאז מבדילים במוצאי הצום, אין מברכים על הבשמים והנר [ובמוצאי שבת, ליל ת"ב, מברכים על האש אחר התפילה אבל לא על הבשמים][34].

איסור עשיית מלאכה קודם ההבדלה ודינים שונים

לה. אסור לעשות מלאכה וכן אסור לעשות דברים האסורים מדרבנן. וכן אסור לבקש צרכיו בתפילה קודם שיבדיל בתפילה באמירת "אתה חוננתנו" או הבדלה על הכוס או שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" [בלי שם ומלכות], ואח"כ מותר בעשיית מלאכה גם מלאכה דאורייתא[35].

לו. ראוי להחמיר שלא לעשות מלאכה קודם סדר קדושה של הציבור, דהיינו אמירת "ויהי נועם" ו׳׳ואתה קדוש" [בזמנים שאומרים אותם].

וכל העושה מלאכה קודם זה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם [כלומר, שמפסיד סכום כמו הסכום שהרוויח ממלאכה זו].

אבל טילטול הנר וכיו׳׳ב מותר אחר שהבדיל בתפילה או שאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"[36].

לז. מותר להדליק אור בבית-הכנסת לצורך התפילה וכיו׳׳ב אחר שאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" או שהבדיל בתפילה, אבל רק אחר שאמרו הציבור "ברכו"[37].

לח. יש שכתבו, שגם אחר אמירת "ואתה קדוש" בבית-הכנסת אין לעשות מלאכה שיש בה טורח [או פירסום] קודם הבדלה על הכוס.

וכ׳׳ק הרבי כשהיה אומר שיחה אחר תפילת ערבית במוצש׳׳ק קודם שהבדיל על הכוס היה מדבר גם לשידור למקומות רחוקים, אבל בבית-הכנסת "770" לא הפעילו את הרמקול [כיוון שעדיין הרבי ורוב הציבור לא הבדילו], כנראה כדי שלא לעשות בפירסום קודם ההבדלה.

[במוצש׳׳ק חנוכה בבית-הכנסת מדליקים נר חנוכה ואח"כ הבדלה ובבית הבדלה ואח"כ נר חנוכה ואח"כ "ויתן לך". וכנ"ל בהלכה י][38].

לט. אם רוצה לסעוד תיכף להבדלה, צריך להיזהר שלא יביאו לחם לשולחן קודם ההבדלה. ואם הביאו צריך לכסותו במפה עד אחר ההבדלה[39].

מ. מותר ליהנות ממלאכה שעושה מי שלא הבדיל ולא אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", כגון עם נהג אוטובוס וכיו׳׳ב. ולכתחילה לא יסע באוטובוס של יהודי שהחל בנסיעתו בשבת. ובשעת הדחק יש מי שמתיר בזה[40].

מא. נוהגים לומר "ויהי נועם" ו׳׳ואתה קדוש" במוצש׳׳ק אחר תפילת שמו"ע.

ואם יש יו׳׳ט בשבוע הסמוך [או חול המועד], אין אומרים אבל אם חל בשבת וכן אם חל יוהכ"פ בשבת אומרים.

ואם חל צום תשעה באב במוצש׳׳ק אין אומרים "ויהי נועם" אבל אומרים "ואתה קדוש", ומדלגים פסוק "ואני זאת בריתי". ובת"ב במוצש׳׳ק א"א "ויתן לך".

אבל כשחל יו׳׳ט בימי השבוע אומרים "ויתן לך" ומשתדלים לומר בשניים, כלומר עם עוד אדם. ואם יש יו׳׳ט במוצאי שבת אין אומרים. ואם מוצ"ש חל בחול המועד אומרים בלחש [וביחיד]. זמן אמירתו היא אחר ההבדלה[41].