אשת חיל עטרת בעלה (אשה ובעלה)

אמר שלמה: "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב ד)

"אשת חיל", כאשר היא כרצון ה' היא בבחינת "עטרה" לבעלה, שמעלתה למעלה ממעלת בעלה.

בדומה לעטרה שהיא על הראש ולמעלה ממנו, כך האשה יש בה מעלה ביחס לאיש.

ואין הכונה במעלות מדותיה ומעשיה הטובים, כי זה קיים גם באיש, ואין הדבר תלוי אלא בבחירה הטובה ועבודת האדם – את ה'.

אלא בא הכתוב ללמד על מעלה מיוחדת של האשה כאשה, שאינה מצויה כלל באיש, משום שבאשה דוקא, מתגלה כח האין-סוף בהתהוות והולדת אדם, ובא בגילוי בנין עדי-עד בבנים ובני בנים וכו', ולכן היא "עטרת בעלה".

מתכונת זו של הקשר בין האיש והאשה לצורך קיום מין האדם, באופן שעיקר כה ההתהוות היא בגוף האשה, הרי זה נובע משרשם בעולם העליון, שהן זעיר אנפין ומלכות בספירות העליונות.

זעיר אנפין הוא בחינת ה"זכר" המשפיע, שהן המידות חג"ת נה"י (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד), וספירת המלכות היא בחינת "נקבה", המקבלת את השפע – ועל ידי זה מתהווים ממנה הנשמות, המלאכים וכל הנבראים.

הכח להוות את הנשמות והנבראים בדרך יש מאין, הוא כח האין-סוף ברוך הוא הנובע מעצמותו יתברך, משום שרק הקב"ה בכבודו ובעצמו, שמציאותו מעצמותו ואין לו עילה וסיבה קודמת לו ח"ו, יכול להוות יש – מאין ואפס שקדם לו.

וכח ויכולת זו – מתגלה בספירת המלכות דוקא, אף על פי שהיא למטה מבחינת זעיר אנפין – ומקבלת השפעתה ממנו, אך בה דוקא, בא לידי ביטוי, פנימיות הכונה וחפץ ה' יתברך בבריאה, ולכן בה דוקא מתגלה כח האין-סוף ב"ה.

ועל פי מתכונת רוחנית זו בעולמות העליונים, נשתלשל ונתהוה גם באדם שלמטה, שכח האין סוף ברוך הוא מתגלה באשה דוקא, ומתבטא בהתהוות התולדות מאין ליש, וקיום המין עד אין סוף.

עיקר המעלה ד"עטרת בעלה" יהיה לעתיד לבוא, שאז תתגלה מעלת האשה בשרשה, שהיא ספירת המלכות כפי שהיא – המלכות – בשרשה העליון, שאז יומשכו תוספת אורות מבחינת מלכות אל בחינת

זעיר אנפין.

וכן למטה שהאיש יקבל תוספת אור מהאשה בבחינת אמונה.

והיינו, שאף על פי שהאיש ישפיע באשה, מלבד ההשפעה בגשמיות, גם השפעה ברוחניות – חכמה ותורה, הנה, האשה תשפיע בבעלה אמונה וביטול אל ה׳ יתברך ובזה תהיה עיקר העבודה וההתעסקות בזמן הגאולה השלימה.

והאשה תהיה "עטרה" לבעלה, כי האמונה והביטול שתחדיר בלב בעלה, תהיה על ידי גילוי אור אין־סוף ברוך הוא שמבחינת "כתר עליון" (עטרה), שלמעלה מעולם האצילות.

מקורות לעיון:

ד"ה לכה דודי תרפ"ט, ד"ה לכל תכלה תרנ"ט וראה בארוכה ליקוטי הוראות וכו׳ שידוכים הוצ. קה"ת

אשת חיל עטרת בעלה (תורה שבעל פה)

אמר שלמה: "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי יב ד).

התורה שבעל־פה נקראת "אשת חיל" לבעלה – התורה שבכתב, והיא גם "עטרת בעלה" על שם שייכותה לבחינת כתר שלמעלה מהחכמה.

בתורה שבכתב נתן הקב"ה את תרי"ג המצוות ששרשן הוא ברצון העליון בחינת כתר, ובפנימיותן הוא הענג העליון פנימיות הכתר.

והנה רצון העליון ברוך הוא המלובש בתרי"ג מצוות שבתורה שבכתב, הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם, ואינו מתגלה אלא בתורה שבעל־פה.

כמו מצות תפילין על דרך משל, שנאמר בתורה שבכתב: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך" (דברים ו ח) והוא מאמר סתום ונעלם, שלא פירש הכתוב איך ומה לקשור? ומהו "טוטפות"? והיכן הוא "בין עיניך" ו"על ידך"? עד שפירשה תורה שבעל־פה שצריך לקשור בית אחד על היד וד' בתים על הראש וכו' וכו'.

וכיוצא בזה הן כל המצוות – בין מצוות עשה ובין מצוות לא־תעשה הן סתומות ולא מפורשות בהיותן בתורה שבכתב, וגלויות וידועות על ידי תורה שבעל-פה, בפרטי ההלכות שבכל מצוה.

ובזה משמשת התורה שבעל־פה כ"אשה" לתורה שבכתב, שמקבלת את הוראת המצוה בכללותה, ומביאה אותה לידי פירוט וגלוי בהלכותיה (לידה).

ומשום כך כתוב על תורה שבעל פה: "ואל תטוש תורת אמך" (משלי א ח), ומבואר בזהר, על דרך משל, כמו שכל אברי הולד כלולים בטיפת האב בהעלם גדול, והאם מוציאתו לידי גילוי בלידתה ולד שלם ברמ"ח אברים ושס"ה גידים, ככה ממש כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה – באים מההעלם אל הגילוי בתושבע"פ – החושפת את כל פרטי ההלכות שבכל מצוה ומצוה.

והנה פרטי ההלכות שבמצוות הן עיקר המכוון במעשה המצוות, והן גילוי רצון העליון ב"ה – בחינת כתר עליון שלמעלה מהחכמה, והוא כמו עטרה שמעל הראש.

ולכן נקראת התורה שבעל פה – "עטרת בעלה", שאף על פי שהתורה שבכתב נקרא "בעלה", משום שמקור המצוות הוא בתורה שבכתב, שעל זה נאמר: "שמע בני מוסר אביך" (שם) – דנפקא מחכמה עילאה הנקרא בשם אב, מכל מקום שורש התורה שבעל־פה הוא גבוה יותר – "עטרת בעלה" בחינת כתר עליון.

מקורות לעיון:

אגה"ק כ"ט