א. אסור לסחוט זיתים וענבים וכן שאר פירות שרגילים לסחוט מהם משקה לשתות, ואם רק בקצת מקומות רגילים לסחוט ולא ברוב העולם אפילו שמצוי אצלם ג״כ הרבה פירות אלו אסור רק באותן המקומות. ואם הרגילות היא רק במקומות שהם מצויים הרבה ומחירם זול, אסור בכל העולם לסוחטם לשתות מימיהם או אפילו למתק הפרי שתצא חמיצותו. וכן אסור לסוחטם לתוך משקים כגון פירות הדר [ותפוחים] שרגילים לעשות מהם מיץ ולשתותו, וגם בסחיטת לימון לתוך משקה או לסוחטו לתוך סוכר ע״מ לערבו עם משקה יש לאסור, אבל מותר לסחוט כל הפירות לתוך האוכל ובתנאי שסוחט ישר לאוכל אבל לא לסחוט לכלי ריק [כגון כף] ע״מ ליתנו אח״כ באוכל ודווקא לסחוט ביד אבל לא באמצעות מסחטה וכיו״ב.

ב. פירות שאין רגילים לסוחטם כדי לעשות מהם משקה העשוי להרוות צימאון או לתענוג, אע״פ שרגילים לסוחטם לרפואה וכיו״ב, מותר לסוחטם אפילו ע״מ לשתותם [ורק יש קצת מקומות שנהגו להחמיר גם בזה אם אמנם סוחטם לשם משקה, אבל בסוחטם לשם רפואה מותר ©אם אין בזה איסור מצד רפואה בשבת) ואין להם לשנות מנהגם! וגם שם אין איסור אלא לסחוט לתוך משקין, אבל לסחוט לאוכל מותר אפילו בכלי ריק ע״מ לערבו עם מאכל ורק שייזהר מאיסור לישה, כפי שיתבאר בע״ה במקומו].

וכתבו המחברים, שהיום רוב הפירות רגילים לייצר מהם משקים לשם שתיה וע״כ אסור לסוחטם. אבל אם הם נסחטים לשם נתינתם בתבשיל, אין איסור.

ג. מותר למצוץ בפיו משקה – מיץ מרוב הפירות חוץ מזיתים וענבים שאסור, וגם בענבים אם מוצץ כל בשר הפרי ורק הקליפה נשארת – מותר, אבל למצוץ רק המיץ – אסור. וראוי שלא למצוץ בפה יין הבלוע בפת או מרק שבלוע בבשר אבל וודאי אסור לסחוט יין מתוך הפת כדי לשתות את היין בפ״ע.

ד. פירות מבושלים או כבושים אסור לסוחטם לצורך מימיהם. אם רוצה לשתותם או אפילו לתיתם במאכל ג״כ אסור אם סוחט לכלי ריק, אבל מותר לסוחטם לתוך המאכל כגון לתוך סלט פירות או סלט ירקות. ואם סוחט כל בשר הפרי מתוך החלק החיצון – מותר. וכן מותר לסוחטן כדי להוציא את מרירותם אם אין כוונה להשתמש ברוטב הנסחט מהם.

ה. פירות שאינם גמורים ואינם ראויים לאכילה לרוב האנשים – אסור לסוחטם אפילו לתוך מאכל.

ו. אסור לסחוט בגד או בד וכיו״ב להוציא ממנו משקה הבלוע בו, ואם צריך למשקה – חייב משום סוחט. ואם אינו צריך ואפילו הולך לאיבוד – אסור מדרבנן.

ואם המשקה הוא צלול ונקי יש גם חשש כיבוס הבגד. על כן אסור לפרוש בגד או מטפחת על פני חבית של מים ללא כיסוי שמא יפול למים ויבוא לאיסור כיבוס אבל מותר לפרוש ע״ג יין או משקה אחר שאינו צלול וגם בחבית של מים מותר לפרוש בגד מיוחד לכך שאין חושש על נקיונו.

ז. מטעם זה יש להיזהר מלסחוט ספוג או סמרטוט אפילו אם המשקין הולכים לאיבוד. ועל כן יש להיזהר שלא לנגב את השולחן כשהוא רטוב במשקה אם יש ריבוי משקה כך שודאי שהסמרטוט או הספוג או מפית הנייר ייסחטו בוודאות, אך אם אינו ודאי שייסחט – מותר כיוון שאין לו תועלת במשקה. ואפילו בספוג שיש לו בית-אחיזה או סמרטוט ריצפה שאוחזו בעזרת מקל מיוחד לשטיפת רצפות – אסור ג״כ לנקות בו במקום שנרטב בהרבה מים או שהיה הסמרטוט רווי במים כך שוודאי ייסחט ממנו משקה – אסור. אך בסמרטוט יבש ואין ודאות שייסחט ממנו משקה – מותר.

ח. מגב העשוי מפלסטיק אינו סופג ומותר לגרוף בו מים מעל השולחן [כשאין על השולחן מפה] או מהרצפה, משטח שיש וכד׳, אך אסור לשטוף את הרצפה באמצעות מגב פלסטיק ורק אם התלכלך בצואה וכד׳ או בשביל צורך חולה, מותר לשטוף במים ולגרוף את המים באמצעות מגב פלסטיק וללא סמרטוט.

ט. יש איסור סחיטה בשיער מדרבנן, וע״כ הרוחץ או הטובל יש לו להיזהר שלא לסחוט את שערו, וכן שלא ינגב בחוזקה אלא להניח מגבת ברפיון או להמתין שיתייבש השיער מאליו.