עניין המאסר והגאולה

כאמור לעיל רבנו הזקן נאסר בעקבות קטרוגו של הס"מ על הפצת תורת החסידות, אך לא נפרט במסגרת זו את כל השתלשלות העניינים בפרשת המאסר והגאולה, הסיבות שהביאו למאסר וכל המהלך עד לחגיגת השחרור והגאולה. על כך נכתבו דפים רבים וההיסטוריה החסידית רוויה מהם.

במסגרת זו נעסוק בעיקר לחביבותא דמילתא מתוך הערכה והוקרה לרבנו הזקן בעל התניא במספר נקודות המלמדות על הכלל של תורת החסידות.

איכה?

בשיחות הרבי יוסף יצחק מסופר: "כשהביאו את רבנו הזקן לעיר "פטרבורג" לבית הכלא, הושיבהו בחדרים החשאיים של המבצר הפטרופבלי.  במשך נ"ג ימים כמספר פרקי התניא.

באותו הזמן בא אליו שר אחד לקבל ממנו פרטים שונים ויתנהו השם לחן ולחסד בעיני השר.

שר זה היה גדול בחכמה ובקי בתורת ישראל ואמר לרבנו הזקן. יש לי שאלה לשאול אותך האם תענה לי על מה שאשאל?

ויענהו רבנו הזקן: שאל מה שתשאל.

מה פירוש הכתוב בבראשית פרק ג' פסוק ט' – שאל השר – וַיִּקְרָא יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה: האם לא ידע הקדוש ברוך הוא היכן נמצא אדם הראשון שהיה צריך לשאול איכה?  

רבנו הזקן השיב לו כפירוש רש"י: יודע היה היכן הוא אלא ליכנס עמו בדברים שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאום. כלומר שרצה הקדוש ברוך הוא להיכנס עמו בדברים ולא לשאול מיד מה עשית? אך השר ענה כי את פירוש רש"י יודע הוא בעצמו אך ברצוני לדעת כיצד הרבי מפרש זאת.

שאל רבנו הזקן את השר: המאמין אתה שהתורה היא נצחית וקיימת בכל זמן ובכל דור ובכל אדם?

הן! – ענה השר – מאמין אני בזה.

השיב רבנו הזקן: אם כן פירוש הכתוב הוא שבכל זמן קורא השם אל האדם ואומר לו "איכה?" היכן אתה בעולמי, הרי נקצב לאדם זמן קצוב לחיות האם ממלא אתה את תפקידך בעולם. כמה שנים עברו עליך מה עשית באותם השנים האם פעלת את מטרת ירידת נשמתך לעולם. למשל אתה, פונה רבנו הזקן אל השר, חיית כך וכך שנים בעולם (והרבי נקב בסכום שנות חייו המדויק של השר, דבר שגרם להתפעלות עצומה אצל השר) האם הטבת למשהו או הרעת לאדם אחר? השר ברוב התפעלותו הכריז דברי אלוהים חיים אני שומע מפי כבודו.

מסביר על כך הרבי מלך המשיח שיחיה לאורך ימים טובים אמן שבעצם השאלה הגיעה משמים לעודד את רבנו הזקן האם כבר השלמת את כוונת ירידת נשמתך לעולם לפרסם את האלוהות ולהפיץ את מעיינות החסידות. הרי יש לך עדיין מה להמשיך ולפעול וזה היה העידוד שקיבל רבנו מן שמיא.

ובעצם בכך מתמצתת תורת החסידות, בשאלה התמידית והיום יומית שאדם נשאל האם כבר פעלת את תפקידך בעולם ועשית את תכלית ירידת נשמתך לעולם.

הבעל שם טוב והרב המגיד מבקרים את רבנו בבית הכלא

מסופר שכשישב רבנו הזקן במאסר, בקרהו פעם מורו ורבו רבי דובער הרב המגיד ממזריטש והבעל שם טוב הקדוש מעלמא דקשוט.

שאלם רבנו הזקן: למה מגיע לי כך, מה פשעי ומה חטאתי? ומה תובעים ממני מן שמיא?

ויענו לו: נתחזק עליך קטרוג בשמים משום שאומר אתה דברי חסידות בגלוי והרבה.

וכשאצא מכאן האם אפסיק מלומר חסידות?

ויענו לו כיוון שהתחלת אל תפסיק ואדרבה תאמר יותר.

לכאורה שאלת רבנו אינה מובנה כלל כי הרי לפני כמה שנים טובות בזמנו של הרב המגיד יצא קטרוג בשמים על כבוד אלוהים הסתר דבר מפי הרב רבי פנחס בעל הפלאה ומעשה שהיה כך היה.

בעת ביקורו של רבי פנחס במזריטש קרא פעם הרב המגיד לרבנו הזקן ולתלמידיו הקדושים רבי זושא מאנפולאי ולרבי יהודה לייב הכהן לחדרו ושאל אותם מה ארע בעת שנתי?

כי כשישנתי ראיתי שיש קטרוג גדול בשמים עלי ועל כל תורת מורי הבעל שם טוב ובתוך כך ראיתי אותך (רבנו הזקן) עומד וטוען ומלמד זכות ודבריך נתקבלו וזיכתני ואת תורתי ואת תורת מורנו הבעל שם טוב. אם כן ספרו לי מה ארע?

ויען רבנו הזקן כידוע דעת הרב הקדוש רבי פנחס לא נוחה מגילוי תורת החסידות בהרחבה ובגלוי גדול כל כך. באותו היום מצא שני עלים כתובים דברי תורתו של הרב המגיד מתגוללים בחצר לרוח היום ויקפיד על כך. ומקפידתו נעשה רושם בשמים.

כשראיתי את רבי פנחס בקפידתו. אמרתי לו משל למה הדבר דומה:

בן מלך גדול ונכבד חלה במחלה קשה ועצום והרופאים חיפשו תרופה ומזור למכתו, אך לאחר שנלאו למצוא תרופה החלו לחפש בדרך סגולה ומצאו כי בשחיקת אבנים טובות ומרגליות יחד עם סממני מרפא יש סיכוי לרפאות את בן המלך. ויצאו לחפש אחר האבן הטובה באוצרות המלך. ובין כה וכה התגברה מחלתו של הבן מלך.

עד שנמצאה היהלום בכתרו של המלך כשכל תפארת הכתר על אבן יהלום נדירה זו.

ויגידו למלך כי נמצאה האבן בכתרו של המלך אלא שבינתיים מצבו של הבן הורע מאד ואם ישחקו את האבן בוודאי ייהרס הכתר אך לא בטוח שיצליחו להציל את בן המלך.

ויען המלך ויאמר: "יקר הוא כתר המלכות שהוא עטרת תפארת לעושיה וכבוד נעלה לנשואו והאבן היקרה היא נזר העטרה המכתירה. אבל כל זה הוא כאין וכאפס לגבי מהותו ועצמותו של בן המלך אשר כדאי שישחקו את האבן אפילו על הספק פן ואולי תגיע טפה אחת לתוך פיו של בן המלך וירפא מחוליו.

כשגמרתי המשל לפני הרב הקדוש רבי פנחס התחיל לצחוק ויאמר צדקת בדברך והוא למוד זכות על השיטה לומר דברי תורה ברבים ואשרי הרב שיש לו תלמידים כאלה.

אם כן מה מקום לשאול שאלה זו מרבנו הרב המגיד והבעל שם טוב שהרי רבנו בעצמו השיב לשואלו דבר.

אלא שבעקבות המאסר והגאולה היה נדרש שיוציא הרב המגיד בפיו את הפסק דין להצלחת לימוד החסידות ובהרחבה.

יד החסידים תהיה על העליונה

אומר הרבי יוסף יצחק, כל עניין המאסר היה בהסכמתו של רבנו הזקן, לא רק רבנו הזקן אלא כל צדיק מושל על ענייניו הגשמיים. לולא הסכים רבנו הזקן למאסר לא היו אוסרים אותו והראיה לכך שכשהובילו את רבנו הזקן למאסר במרכבת אסירים הגיע יום ששי בחצות היום ציווה הרבי לחיילים שליוו אותו למאסר לשבות כאן ולא להמשיך בדרכם. החיילים הגויים לא אבו לשמוע מזה. אך לפתע נשבר הגלגל כשהחליפו את הגלגל נשבר הציר כשתקנו את הציר מת הסוס כשהביאו סוסים חדשים העגלה לא זזה ממקומה ואז הבינו החיילים כי בלעדי רבנו והסכמתו לא יוכלו להמשיך בדרכם ולפחות ביקשו ממנו להזיז את העגלה לצד הדרך ושבתו שם.

אם כן ברור שמאן דאמר ובעל דעה כמו רבנו הזקן אם לא היה מסכים למאסר לא היה נאסר אלא שכוונתו הייתה פנימית והיא כשם שאברהם אבינו פתח את הצינור למסירת נפש על קידוש השם כך רבנו הזקן פתח את הצינור למסירות נפש ובזכות מסירות הנפש שלו על תורת החסידות נפסק בשמים שבכל מצב יד החסידים והמקושרים אליו ולומדי תורתו ושומעי לקחו ידם תהיה על העליונה.

בזכות ספר התניא

ידועה האמרה שבין החסידים כי מספר הימים בהם ישב רבנו הזקן במאסר מיום כה' תשרי ועד י"ט כסלו חמישים ושלשה ימים הם כנגד פרקי ספר התניא, יום לפרק יום לפרק.

ואמר הרבי ה"צמח צדק" רבנו הזקן סבל ייסורי מוות במשך נ"ג ימים כנגד נ"ג פרקים ובעבודתו הקדושה זכה כי ספר התניא שהוא אותיות "איתן" יעורר את האיתן שבנשמה בכל מי שלומד את ספרו הקדוש ויפעל בו התחזקות בעבודת השם יתברך.

קידוש לבנה בבית הכלא

כל ימי שבתו של רבנו הזקן במבצר הפטרופבלי, היו וועדות מיוחדות אוספות ומעבדות את חומר החקירה את המלשינות ואת התשובות של הנחקר. החקירות לא היו מתבצעות בתוך המבצר אלא בבניין המועצה החשאית הנקרא "טאינע סאוועט". בין המבצר לבנין המועצה נהר ה"ניבה" מפסיק ביניהם והיה פקיד מיוחד הממונה להעביר את הנחקר בסירה מצד זה של הנהר לצדו השני.

מספר הרבי יוסף יצחק: "פעם בנוסעם בסירה רצה רבנו הזקן לקדש את הלבנה וביקש מהפקיד להעמיד את הסירה. הפקיד סרב ואמר לו רבנו הזקן, אם ארצה הסירה תעמוד לבד, וכשעדיין סירב הפקיד, עמדה הסירה מאליה ולא ניתן היה להזיזה ממקומה. אז אמר רבנו הזקן את מזמור "הללו את השם מן השמים" שאומרים לפני ברכת הלבנה, אך את הברכה בעצמה לא אמר. והסירה זזה, שוב ביקש מהפקיד להעמיד את הסירה. הפקיד שאל את רבנו הזקן מה תיתן לי בעבור זה? וענה לו אתן לך ברכה. הגוי העמיד את הסירה ורבנו הזקן קידש את הלבנה. ואכן אותו גוי, פקיד, עלה לגדולה והאריך ימים בעושר וכבוד.

בסופרו סיפור זה הוסיף הרבי יוסף יצחק שבילדותי לא הבנתי מדוע היה צריך לברך את הגוי הרי רבנו יכול להעמיד את הסירה בעצמו ללא הזדקקות לסיוע מן הגוי אלא כשהתבגרתי והעמקתי בחסידות הבנתי שכל המצוות צריכות להיעשות בדרך הטבע ועם הטבע וזהו פירוש העניין לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

שטר שיצא עליו ערעור

באמת חסידים מציינים כי בעקבות המאסר והגאולה ניתן לחוש את דברי ההלכה בנוגע לשטר חוב שכל עוד שאין מערער על השטר. השטר בחזקת כשרות, אם יבוא מי שהוא ויערער על השטר יצטרכו לגשת לבית הדין שידונו בכך ויאשרו את השטר. אך שטר שיצא עליו עוררין וקוים בבית הדין שוב אי אפשר לערער עליו וחזקתו מתחזקת. אף כאן כשיצא הקטרוג בשמים על תורת החסידות וקוים בבית דין של מעלה שוב אין אפשרות לקטרג ולערער עליו והוא הדרך הישרה להביא לימות המשיח.